הרב שלמה גורן: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''הרב שלמה גורן''' | '''הרב שלמה גורן''' היה הרב הראשי הראשון ל[[צבא ההגנה לישראל]] ו[[הרב הראשי לישראל]] הרביעי. | ||
==תולדות חייו== | |||
נולד בכ"א ב[[שבט]] תרע"ח למשפחת גורונצ'יק בעיר זמברוב שבפולין. בשנת תרפ"ה עלה [[ארץ ישראל|ארצה]] עם משפחתו. בתחילה גרה המשפחה ב[[כפר חסידים]], שהיתה ממייסדיו, ושם למד בבית הספר המקומי. | |||
בהמשך עברה המשפחה להתגורר ב[[ירושלים]] ושם החל ללמוד ב[[תלמוד תורה עץ חיים]] המפורסם. בגיל 12 עבר ל[[ישיבת חברון]]. בתקופה זו הוכר כעילוי ו[[הרב קוק]] שהתפעל מכשרונו אמר עליו כי הוא עתיד להיות גדול בישראל. בגיל 17 הוסמך ל[[רב]]נות, ופרסם את ספרו "נזר הקודש" על הלכות פסולי המוקדשים ל[[רמב"ם]]. בגיל 21 הוציא לאור את ספר "שערי טהרה" בו ליקט קטעים משני התלמודים הנוגעים למשניות [[מסכת מקוואות]] וחיברם יחד למעין תלמוד על המסכת. | |||
נשא לאישה את צפיה, ביתו של [[הרב דוד כהן]], הרב הנזיר, מראשי [[ישיבת מרכז הרב]], ובכך התקרב לחוגי הישיבה. הרב הנזיר אמר על חתנו כי בכיסו האחד מונח ה[[תלמוד בבלי]] ובכיסו האחר – ה[[תלמוד הירושלמי]]. | |||
עם פרוץ המרד הערבי הגדול, בשנת תרצ"ו, הצטרף לשורות [[ההגנה]] ונלחם באזור ירושלים. מונה לרב צבאי ועבר אימוני צניחה. לאחר מכן עלה לדרגת תת אלוף. | |||
עם פרוץ | |||
בין השנים ת"ש-תש"ד למד באוניברסיטה העברית בירושלים. | בין השנים ת"ש-תש"ד למד באוניברסיטה העברית בירושלים. | ||
עם קום [[מדינת ישראל]] והקמתו של [[צבא ההגנה לישראל]] הקים | במהלך [[מלחמת השחרור]] נשלח ע"י [[הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] לבקש מאת רבני שכונת [[מאה שערים]] וסביבתה לסייע בחפירות תעלות, ב[[ליל שבת]], להגנה מפני האויב. הוא הצליח במשימה זו ורובם ככולם של הרבנים השתכנעו שיש בכך [[פיקוח נפש]] ושלחו את תלמידיהם לסייע בחפירות. | ||
===פועלו כרב צבאי ראשי=== | |||
עם קום [[מדינת ישראל]] והקמתו של [[צבא ההגנה לישראל]], הקים את הרבנות הצבאית ועמד בראשה בדרגת אלוף. במסגרת תפקידו ערך את [[סידור]] צה"ל וקבע בו נוסח אחיד לכלל עדות. היה מגיע עד לקווי האש על-מנת לספק שירותי דת לחיילים ועל כך זכה להערצה גדולה מצדם. הוא גם חידש מנהגים, קבע תקנות והורה פסקי הלכה לחיילים, שעוררו עליו לעיתים את זעמם של אחרים, אך הוא לא נרתע ועמד על שלו באומץ ובתקיפות. עסק גם באיסוף גופות של חיילים והבאתם לקבר ישראל, במסגרת מאמציו אלו השיב לישראל מירדן את גופות לוחמי [[גוש עציון]] ושיירת הל"ה. כרב צבאי ראשי, עמד על כך שאין לתת פקודות הנוגדות את ההלכה, וכשמתקבלת פקודה כזו על החייל לסרב לה. עם זאת דרש להעניש את הקצינים הפוגעים במצוות, לעיתים אף דרש לסלקם מהצבא לאלתר – ודרישתו נתמלאה. | |||
בשנת תשכ"א קיבל הרב את פרס ישראל ליהדות על מפעלו בחקר התלמוד הירושלמי. | |||
בשנת תשכ" | בשנת תשכ"ז, בזמן [[מלחמת ששת הימים]], נמנה של משחררי [[חברון]]. כמו כן, היה מן הראשונים שהגיעו ל[[הר הבית]] מיד עם שחרורו בכ"ח ב[[אייר]]. הוא נשא עמו [[ספר תורה]], ברך [[שהחיינו]] ותקע ב[[שופר]]. באותו המעמד נשא דברים נרגשים אל החיילים: "מדבר אנכי אליכם מרחבת [[הכותל המערבי]], שריד בית מקדשנו. זה היום קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו. חזון כל הדורות התגשם לעינינו. עיר האלוהים, מקום המקדש, הר הבית והכותל המערבי, סמלי הגאולה המשיחית של העם נגאלו היום על-ידכם, גבורי צבא הגנה לישראל". מיד לאחר השחרור יסד בית כנסת על הר הבית, והחל במחקר מקיף אודות מיקומם של [[בית המקדש]] והעזרה, על מנת לקבוע להיכן מותר ולהיכן אסור לעלות בטומאה. | ||
התיר את [[עגונה|עגונות]] חללי מלחמת השחרור, לוחמי צוללת דקר, משחתת אילת ואניית "צים מצדה". | |||
בשנת תש"ל השתחרר מצה"ל המחליפו בתפקיד – [[הרב מרדכי פירון]]. | |||
===כרב ראשי לתל אביב ולישראל ופטירתו=== | |||
בשנת תשכ"ח נבחר לרבה הראשי של [[תל-אביב]] אך החל בתפקידו זה רק לאחר פרישתו מצה"ל, בשנת תש"ל. כרב היה עליו לערוך חופות והוא סרב לקבל תשלום עבורם, מכיוון שסבר שזהו חלק מעבודת הרבנות ואין לקבל עליה תשלום נוסף. | |||
בשנת תשל"ב נבחר לרבה הראשי האשכנזי של [[מדינת ישראל]] יחד עם עמיתו [[הרב עובדיה יוסף]]. הייתה זו הפעם הראשונה בה נערכו בחירות ל[[הרבנות הראשית לישראל|רבנות הראשית]]. עם הבחרו לרב ראשי פרסם את פסקו המתיר את 'האח והאחות' למשפחת לנגר, שנחשבו עד עתה ממזרים<ref>על פי פסקו של הרב הראשי הקודם, [[הרב איסר יהודה אונטרמן]].</ref> לבוא בקהל. כיהן בתפקיד עד שנת תשמ"ג. מחליפו כ[[רב ראשי]] – [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]]. לאחר פרישתו הקים סמוך לכותל המערבי את ישיבת 'האידרא רבא' ועמד בראשה. | |||
גם בעיתות סכנה היה מגיע לתת שיעורים ברחבי יש"ע ברכבו הלא ממוגן. היה אומר, כסגולה, את הפסוק "ויסעו, ויהי חיתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב" {{מקור|בראשית לה ה|כן}}. הוא אמר שזו סגולה בדוקה לשמירה במקומות מסוכנים וכך נהג לאומרה כשהשתתף במלחמות. | |||
התנגד נחרצות להסכמי אוסלו והתבטא כנגדם בתקיפות וחריפות מה שעורר עליו זעמם של אחרים שדרשו להעמידו ל[[דין]] על דבריו. באותה תקופה פרסם את פסקו המפורסם המורה לחייל הנדרש לפנות מחנה צבאי – לסרב לפקודה זו. | |||
נפטר בתל-אביב בליל [[שבת]] [[פרשת חיי שרה]], כ"ד ב[[חשוון]] תשנ"ה. נטמן ב[[הר-הזיתים]], על יד חותנו הנזיר, הרב קוק, ו[[הרצי"ה]]. | |||
== מספריו == | |||
*'''נזר הקדש'''- חידושים על רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין, ירושלים תרצ"ה. | |||
*'''שערי טהרה'''- תלמוד על מסכת מקוואות מלוקט מתלמוד בבלי ירושלמי והסיפרות התנאית, ירושלים ת"ש. | |||
*'''הירושלמי והגר"א'''. | |||
''' | |||
''' | *'''משיב מלחמה''' [[שאלות ותשובות]] בענייני צבא, מלחמה וביטחון. | ||
''' | *'''קובץ פסקי הלכות צבא''', בהוצאת הרבנות הצבאית, תשי"ט. | ||
''' | *'''תורת המועדים'''- מחקרים ומאמרים על מועדי ישראל לאור ההלכה, הוצאת א' ציוני, תשכ"ד. | ||
*'''פסק הדין בעניין האח והאחות''', בהוצאת הרבנות הראשית לישראל, תשל"ג. | |||
'''פסק הדין בעניין האח והאחות | |||
'''תורת השבת והמועד, בעריכת שלמה שמידט, | *'''תורת השבת והמועד''', בעריכת שלמה שמידט, בהוצאת ההסתדרות הציונית, תשמ"ב. | ||
'''תורת המקרא | *'''תורת המקרא'''- דרשות על פרשת השבוע, בעריכת הרב מיכה הלוי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו. | ||
''' | *'''משנת המדינה'''- מחקרים הלכתיים היסטוריים בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו. | ||
'''תורת הפילוסופיה | *'''תורת הפילוסופיה'''- לקט הרצאות בפילוסופיה יהודית, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ח. | ||
'''תורת הרפואה | *'''תורת הרפואה''' מחקרים הלכתיים בנושאי רפואה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשס"א. | ||
'''תרומת הגורן | *'''תרומת הגורן'''- שאלות ותשובות [[אורח חיים]] א', תשס"ה. | ||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
| שורה 66: | שורה 63: | ||
== קישורים חיצוניים == | == קישורים חיצוניים == | ||
*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?srch=1&orderby=56 שיעורים של הרב באתר ישיבה] | *[http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?srch=1&orderby=56 שיעורים של הרב באתר ישיבה] | ||
*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=794&id=2766&q מאמר הערכה על הרב] | *[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=794&id=2766&q מאמר הערכה על הרב] | ||
*[http://www.rabanut-tlv.co.il/show_item.asp?levelId=60100 על הרב גורן באתר הרבנות הראשית לתל אביב יפו] | *[http://www.rabanut-tlv.co.il/show_item.asp?levelId=60100 על הרב גורן באתר הרבנות הראשית לתל אביב יפו] | ||
{{מיון רגיל:גורן שלמה}} | |||
[[קטגוריה:גדולי וחכמי ישראל | [[קטגוריה:גדולי וחכמי ישראל]] | ||
[[קטגוריה:רבנים בימינו | [[קטגוריה:רבנים בימינו]] | ||
[[קטגוריה:רבנים ראשיים לישראל | [[קטגוריה:רבנים ראשיים לישראל]] | ||
[[קטגוריה:רבנים ציוניים | [[קטגוריה:רבנים ציוניים]] | ||
[[קטגוריה:רבנים ראשיים לתל אביב | [[קטגוריה:רבנים ראשיים לתל אביב]] | ||
[[קטגוריה:פוסקים | [[קטגוריה:פוסקים]] | ||
גרסה מ־01:56, 20 במרץ 2011
|
|
הרב שלמה גורן היה הרב הראשי הראשון לצבא ההגנה לישראל והרב הראשי לישראל הרביעי.
תולדות חייו
נולד בכ"א בשבט תרע"ח למשפחת גורונצ'יק בעיר זמברוב שבפולין. בשנת תרפ"ה עלה ארצה עם משפחתו. בתחילה גרה המשפחה בכפר חסידים, שהיתה ממייסדיו, ושם למד בבית הספר המקומי. בהמשך עברה המשפחה להתגורר בירושלים ושם החל ללמוד בתלמוד תורה עץ חיים המפורסם. בגיל 12 עבר לישיבת חברון. בתקופה זו הוכר כעילוי והרב קוק שהתפעל מכשרונו אמר עליו כי הוא עתיד להיות גדול בישראל. בגיל 17 הוסמך לרבנות, ופרסם את ספרו "נזר הקודש" על הלכות פסולי המוקדשים לרמב"ם. בגיל 21 הוציא לאור את ספר "שערי טהרה" בו ליקט קטעים משני התלמודים הנוגעים למשניות מסכת מקוואות וחיברם יחד למעין תלמוד על המסכת.
נשא לאישה את צפיה, ביתו של הרב דוד כהן, הרב הנזיר, מראשי ישיבת מרכז הרב, ובכך התקרב לחוגי הישיבה. הרב הנזיר אמר על חתנו כי בכיסו האחד מונח התלמוד בבלי ובכיסו האחר – התלמוד הירושלמי.
עם פרוץ המרד הערבי הגדול, בשנת תרצ"ו, הצטרף לשורות ההגנה ונלחם באזור ירושלים. מונה לרב צבאי ועבר אימוני צניחה. לאחר מכן עלה לדרגת תת אלוף.
בין השנים ת"ש-תש"ד למד באוניברסיטה העברית בירושלים.
במהלך מלחמת השחרור נשלח ע"י הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג לבקש מאת רבני שכונת מאה שערים וסביבתה לסייע בחפירות תעלות, בליל שבת, להגנה מפני האויב. הוא הצליח במשימה זו ורובם ככולם של הרבנים השתכנעו שיש בכך פיקוח נפש ושלחו את תלמידיהם לסייע בחפירות.
פועלו כרב צבאי ראשי
עם קום מדינת ישראל והקמתו של צבא ההגנה לישראל, הקים את הרבנות הצבאית ועמד בראשה בדרגת אלוף. במסגרת תפקידו ערך את סידור צה"ל וקבע בו נוסח אחיד לכלל עדות. היה מגיע עד לקווי האש על-מנת לספק שירותי דת לחיילים ועל כך זכה להערצה גדולה מצדם. הוא גם חידש מנהגים, קבע תקנות והורה פסקי הלכה לחיילים, שעוררו עליו לעיתים את זעמם של אחרים, אך הוא לא נרתע ועמד על שלו באומץ ובתקיפות. עסק גם באיסוף גופות של חיילים והבאתם לקבר ישראל, במסגרת מאמציו אלו השיב לישראל מירדן את גופות לוחמי גוש עציון ושיירת הל"ה. כרב צבאי ראשי, עמד על כך שאין לתת פקודות הנוגדות את ההלכה, וכשמתקבלת פקודה כזו על החייל לסרב לה. עם זאת דרש להעניש את הקצינים הפוגעים במצוות, לעיתים אף דרש לסלקם מהצבא לאלתר – ודרישתו נתמלאה.
בשנת תשכ"א קיבל הרב את פרס ישראל ליהדות על מפעלו בחקר התלמוד הירושלמי.
בשנת תשכ"ז, בזמן מלחמת ששת הימים, נמנה של משחררי חברון. כמו כן, היה מן הראשונים שהגיעו להר הבית מיד עם שחרורו בכ"ח באייר. הוא נשא עמו ספר תורה, ברך שהחיינו ותקע בשופר. באותו המעמד נשא דברים נרגשים אל החיילים: "מדבר אנכי אליכם מרחבת הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו. זה היום קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו. חזון כל הדורות התגשם לעינינו. עיר האלוהים, מקום המקדש, הר הבית והכותל המערבי, סמלי הגאולה המשיחית של העם נגאלו היום על-ידכם, גבורי צבא הגנה לישראל". מיד לאחר השחרור יסד בית כנסת על הר הבית, והחל במחקר מקיף אודות מיקומם של בית המקדש והעזרה, על מנת לקבוע להיכן מותר ולהיכן אסור לעלות בטומאה.
התיר את עגונות חללי מלחמת השחרור, לוחמי צוללת דקר, משחתת אילת ואניית "צים מצדה".
בשנת תש"ל השתחרר מצה"ל המחליפו בתפקיד – הרב מרדכי פירון.
כרב ראשי לתל אביב ולישראל ופטירתו
בשנת תשכ"ח נבחר לרבה הראשי של תל-אביב אך החל בתפקידו זה רק לאחר פרישתו מצה"ל, בשנת תש"ל. כרב היה עליו לערוך חופות והוא סרב לקבל תשלום עבורם, מכיוון שסבר שזהו חלק מעבודת הרבנות ואין לקבל עליה תשלום נוסף.
בשנת תשל"ב נבחר לרבה הראשי האשכנזי של מדינת ישראל יחד עם עמיתו הרב עובדיה יוסף. הייתה זו הפעם הראשונה בה נערכו בחירות לרבנות הראשית. עם הבחרו לרב ראשי פרסם את פסקו המתיר את 'האח והאחות' למשפחת לנגר, שנחשבו עד עתה ממזרים[1] לבוא בקהל. כיהן בתפקיד עד שנת תשמ"ג. מחליפו כרב ראשי – הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא. לאחר פרישתו הקים סמוך לכותל המערבי את ישיבת 'האידרא רבא' ועמד בראשה. גם בעיתות סכנה היה מגיע לתת שיעורים ברחבי יש"ע ברכבו הלא ממוגן. היה אומר, כסגולה, את הפסוק "ויסעו, ויהי חיתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב" (בראשית לה ה). הוא אמר שזו סגולה בדוקה לשמירה במקומות מסוכנים וכך נהג לאומרה כשהשתתף במלחמות.
התנגד נחרצות להסכמי אוסלו והתבטא כנגדם בתקיפות וחריפות מה שעורר עליו זעמם של אחרים שדרשו להעמידו לדין על דבריו. באותה תקופה פרסם את פסקו המפורסם המורה לחייל הנדרש לפנות מחנה צבאי – לסרב לפקודה זו.
נפטר בתל-אביב בליל שבת פרשת חיי שרה, כ"ד בחשוון תשנ"ה. נטמן בהר-הזיתים, על יד חותנו הנזיר, הרב קוק, והרצי"ה.
מספריו
- נזר הקדש- חידושים על רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין, ירושלים תרצ"ה.
- שערי טהרה- תלמוד על מסכת מקוואות מלוקט מתלמוד בבלי ירושלמי והסיפרות התנאית, ירושלים ת"ש.
- הירושלמי והגר"א.
- משיב מלחמה שאלות ותשובות בענייני צבא, מלחמה וביטחון.
- קובץ פסקי הלכות צבא, בהוצאת הרבנות הצבאית, תשי"ט.
- תורת המועדים- מחקרים ומאמרים על מועדי ישראל לאור ההלכה, הוצאת א' ציוני, תשכ"ד.
- פסק הדין בעניין האח והאחות, בהוצאת הרבנות הראשית לישראל, תשל"ג.
- תורת השבת והמועד, בעריכת שלמה שמידט, בהוצאת ההסתדרות הציונית, תשמ"ב.
- תורת המקרא- דרשות על פרשת השבוע, בעריכת הרב מיכה הלוי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו.
- משנת המדינה- מחקרים הלכתיים היסטוריים בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו.
- תורת הפילוסופיה- לקט הרצאות בפילוסופיה יהודית, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ח.
- תורת הרפואה מחקרים הלכתיים בנושאי רפואה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשס"א.
- תרומת הגורן- שאלות ותשובות אורח חיים א', תשס"ה.
לקריאה נוספת
- הרב אליעזר מלמד, רביבים- גדולי ישראל ודמויות מופת, בהוצאת מכון הר ברכה תש"ע.
- ד"ר יצק אלפסי, דורשי ציון בפועל הוצאת שם, ירושלים תשס"ו, עמ' 438.
קישורים חיצוניים
- ↑ על פי פסקו של הרב הראשי הקודם, הרב איסר יהודה אונטרמן.