חסידות הוסיאטין: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
בשנת תרנ"ד נפטר ר' מרדכי שרגא פייבל, ואחריו מילא את מקומו בנו [[רבי ישראל מהוסיאטין]]. חתנו של ר' מרדכי שרגא, [[רבי יצחק מאיר העשיל]], ייסד את [[חסידות קופיטשניץ]]. | בשנת תרנ"ד נפטר ר' מרדכי שרגא פייבל, ואחריו מילא את מקומו בנו [[רבי ישראל מהוסיאטין]]. חתנו של ר' מרדכי שרגא, [[רבי יצחק מאיר העשיל]], ייסד את [[חסידות קופיטשניץ]]. | ||
ראשית בשנת תרע"ב עזב ר' ישראל את הוסיאטין לוינה יחד עם כמה מחסידיו, אך המשיך לבקר את החסידים שנותרו בהוסיאטין. בי"ז באב תרע"ד, עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] פתח הצבא הרוסי במתקפה על אוסטרו-הונגריה ובין היתר תקף גם את הוסאטין, ועקב כך ברחו תושבי המקום, היהודים והגוים. בקרב הפליטים פרצה מגפת פוליו שהפילה חללים רבים, והמעטים שנותרו בהוסיאטין סבלו משני גירושים על ידי הצבא האדום ופוגרום שנערך על ידי איכרים אוקראינים. ר' ישראל המשיך להנהיג את חסידיו מוינה, ושם עסק גם בפעילות ציבורית יחד עם קרובי משפחתו [[רבי שלמה פרידמן]] מסדיגורה, [[רבי חיים מאיר יחיאל שפירא]] מדרוהוביטש ואדמו"רים נוספים, שפעלו במסגרות שונות (חלקם ב"אגדות ישראל" וחלקם ב"מזרחי") למען קידום מהלכים למען העליה וההתיישבות ב[[ארץ ישראל]]. בשנת תרצ"ז עלה האדמו"ר לארץ ישראל, והתיישב עם חסידיו ב[[תל אביב]]. לפני שנפרד מהחסידים שנשארו באירופה, בתחנת הרכבת בלבוב, אמר: "מי שיכול למכור - שימכור, ומי שלא יכול למכור - שישאיר הכול ויברח מכאן, כשרק תרמיל על שכמו", בקרקוב אמר "צריך לברוח, אפילו בנעלי בית". | ראשית בשנת תרע"ב עזב ר' ישראל את הוסיאטין לוינה יחד עם כמה מחסידיו, אך המשיך לבקר את החסידים שנותרו בהוסיאטין. בי"ז באב תרע"ד, [[תמונה:[[תמונה:Hoidiatiner rebbe.jpg|200px|שמאל|ממוזער||שמאל|200Px|ממוזער|רבי ישראל פרידמן]] עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] פתח הצבא הרוסי במתקפה על אוסטרו-הונגריה ובין היתר תקף גם את הוסאטין, ועקב כך ברחו תושבי המקום, היהודים והגוים. בקרב הפליטים פרצה מגפת פוליו שהפילה חללים רבים, והמעטים שנותרו בהוסיאטין סבלו משני גירושים על ידי הצבא האדום ופוגרום שנערך על ידי איכרים אוקראינים. ר' ישראל המשיך להנהיג את חסידיו מוינה, ושם עסק גם בפעילות ציבורית יחד עם קרובי משפחתו [[רבי שלמה פרידמן]] מסדיגורה, [[רבי חיים מאיר יחיאל שפירא]] מדרוהוביטש ואדמו"רים נוספים, שפעלו במסגרות שונות (חלקם ב"אגדות ישראל" וחלקם ב"מזרחי") למען קידום מהלכים למען העליה וההתיישבות ב[[ארץ ישראל]]. בשנת תרצ"ז עלה האדמו"ר לארץ ישראל, והתיישב עם חסידיו ב[[תל אביב]]. לפני שנפרד מהחסידים שנשארו באירופה, בתחנת הרכבת בלבוב, אמר: "מי שיכול למכור - שימכור, ומי שלא יכול למכור - שישאיר הכול ויברח מכאן, כשרק תרמיל על שכמו", בקרקוב אמר "צריך לברוח, אפילו בנעלי בית". | ||
הוא הקים בית מדרש בתל אביב סמוך לביתו, ונפטר בשנת תש"ט. נקבר בחלקת אדמו"רי רוז'ין בחלקת תלמידי הבעש"ט בבית העלמין ב[[טבריה]]. | הוא הקים בית מדרש בתל אביב סמוך לביתו, ונפטר בשנת תש"ט. נקבר בחלקת אדמו"רי רוז'ין בחלקת תלמידי הבעש"ט בבית העלמין ב[[טבריה]]. | ||
גרסה מ־17:12, 14 במרץ 2013
|
|
חסידות הוסיאטין היתה חצר חסידית מבית חסידות רוז'ין. מקורה בעיר הוסיאטין שבאוקראינה. מייסדה הוא האדמו"ר רבי מרדכי שרגא פייבל פרידמן, בנו של רבי ישראל מרוז'ין. החסידות נודעה בתמיכתה בציונות ובמדינת ישראל.
תולדות החסידות
החסידות בעבר
נוסדה בשנת תרכ"ה בהיותו בהוסיאטין. בעיר היתה קהילה יהודית קטנה וחלשה, ועם בואו של ר' מרדכי שרגא פייבל וייסוד החצר, פרחה הקלהיה ושגשגה. הוא התגורר בטירה ששופצה בעיר, כדרכם של אדמו"רי רוז'ין.
בשנת תרנ"ד נפטר ר' מרדכי שרגא פייבל, ואחריו מילא את מקומו בנו רבי ישראל מהוסיאטין. חתנו של ר' מרדכי שרגא, רבי יצחק מאיר העשיל, ייסד את חסידות קופיטשניץ.
ראשית בשנת תרע"ב עזב ר' ישראל את הוסיאטין לוינה יחד עם כמה מחסידיו, אך המשיך לבקר את החסידים שנותרו בהוסיאטין. בי"ז באב תרע"ד, [[תמונה:
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה פתח הצבא הרוסי במתקפה על אוסטרו-הונגריה ובין היתר תקף גם את הוסאטין, ועקב כך ברחו תושבי המקום, היהודים והגוים. בקרב הפליטים פרצה מגפת פוליו שהפילה חללים רבים, והמעטים שנותרו בהוסיאטין סבלו משני גירושים על ידי הצבא האדום ופוגרום שנערך על ידי איכרים אוקראינים. ר' ישראל המשיך להנהיג את חסידיו מוינה, ושם עסק גם בפעילות ציבורית יחד עם קרובי משפחתו רבי שלמה פרידמן מסדיגורה, רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביטש ואדמו"רים נוספים, שפעלו במסגרות שונות (חלקם ב"אגדות ישראל" וחלקם ב"מזרחי") למען קידום מהלכים למען העליה וההתיישבות בארץ ישראל. בשנת תרצ"ז עלה האדמו"ר לארץ ישראל, והתיישב עם חסידיו בתל אביב. לפני שנפרד מהחסידים שנשארו באירופה, בתחנת הרכבת בלבוב, אמר: "מי שיכול למכור - שימכור, ומי שלא יכול למכור - שישאיר הכול ויברח מכאן, כשרק תרמיל על שכמו", בקרקוב אמר "צריך לברוח, אפילו בנעלי בית".
הוא הקים בית מדרש בתל אביב סמוך לביתו, ונפטר בשנת תש"ט. נקבר בחלקת אדמו"רי רוז'ין בחלקת תלמידי הבעש"ט בבית העלמין בטבריה.
חתנו רבי יעקב פרידמן, בנו של רבי יצחק מבוהוש, כיהן תחתיו כאדמו"ר (על אף שהחל לומר דברי תורה ב"טיש" בסעודה שלישית כבר שנים קודם לכן). ר' יעקב נפטר בשנת תשי"ז ונקבר על יד חותנו בטבריה. תורותיו כונסו בספר "אהלי יעקב".
לאחר פטירתו של ר' יעקב, נתמנה בשנת תשי"ז בנו רבי יצחק פרידמן מהוסיאטין לכהן כאדמו"ר הרביעי מהוסיאטין. נפטר בט' באלול תשכ"ח. תורתויו קובצו בספר "שיח יצחק".
החסידות כיום
עם פטירתו, נגמרה שושלת אדמו"רי הוסיאטין, והחסידות הפסיקה לתפקד כחצר מסודרת. אך עד היום בית המדרש אשר הקים האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין קיים ופועל. חסידיו האחרונים הפעילים בבית הכנסת עולים לקברם של אדמו"רי החסידות, ומקיימים הילולות לזכרם.
אדמו"רי החסידות
- רבי מרדכי שרגא פייבל פרידמן
- רבי ישראל מהוסיאטין
- רבי יעקב פרידמן - בעל "אהלי יעקב"
- רבי יצחק פרידמן מהוסיאטין- בעל "שיח יצחק"
בין חסידי הוסיאטין נמנו הרב דב בעריש ויידנפלד ("הרב מטשיבין") ורבי מאיר אריק.
לקריאה נוספת
- הרב יהודה ברנדס, בלמכות הקדושה, הוצאת תבונות.
- ד"ר מאיר צבי גרוזמן, אמרו צדיק.
- הרב אליעזר מלמד, רביבים חלק ג', "גדולי ישראל ודמויות מופת", הוצאת מכון הר ברכה תש"ע.