שביעי של פסח: הבדלים בין גרסאות בדף
(תוספת מנהג הגר"א ועוד) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{להשלים}} | |||
'''שביעי של פסח''' הוא כא בניסן, יומו השביעי והאחרון של חג ה[[פסח]]. כיום הראשון של חג הפסח, שביעי של פסח הוא [[יום טוב]]. | '''שביעי של פסח''' הוא כא בניסן, יומו השביעי והאחרון של חג ה[[פסח]]. כיום הראשון של חג הפסח, שביעי של פסח הוא [[יום טוב]]. | ||
| שורה 13: | שורה 15: | ||
נוהגים לקרוא בליל שביעי של פסח את שירת הים בניגונים מיוחדים, ויש קהילות הקוראות גם את שירת הים בפסוקי דזמרה בניגון מיוחד. | נוהגים לקרוא בליל שביעי של פסח את שירת הים בניגונים מיוחדים, ויש קהילות הקוראות גם את שירת הים בפסוקי דזמרה בניגון מיוחד. | ||
בספר [[מעשה רב]] {{מקור|אות קפה|כן}} מסופר כי [[הגר"א]] "...היה מחבב מאד [[מצות אכילת מצה]] כל שבעה [- שבעת ימי [[חג הפסח]]], וביום טוב אחרון [- שביעי של פסח] היה אוכל [[סעודה שלישית]], אף על פי שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר [[יום טוב|ימים טובים]], מפני חביבות מצות אכילת מצה, שזמנה הולך", וזאת בהתאם לשיטתו הידועה, כי יש מצוה לאכול מצה כל שבעה ימי הפסח. | |||
כמו כן, גם ב[[חסידות חב"ד]] ישנו [[מנהג]] (שזכה לעידוד [[הבבא סאלי]], [[הרב מרדכי אליהו]] ועוד) לערוך לקראת סוף החג "סעודת משיח" - סעודה חגיגית לכבוד [[משיח בן דוד]]. הם מסבירים{{דרוש מקור}}, כי מנהג זה החל הבעל שם טוב, שאכל באחרון של פסח גם סעודה שלישית וקראה סעודת משיח, על שם גילוי אורו של משיח ביום זה. האדמו"ר הרש"ב מליובאויטש{{דרוש מקור}} בשנת תרס"ו תיקן לשתות בסעודה זו גם [[ארבע כוסות]] יין, כב[[ליל הסדר]]. האדמו"ר מליובאויטש האחרון הפיץ מנהג זה מאד, ועורר את חסידיו לדאוג שכלל ישראל ישתתפו בסעודה זו. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: פסח]] | [[קטגוריה: פסח]] | ||
[[קטגוריה: ימים טובים]] | [[קטגוריה: ימים טובים]] | ||
גרסה מ־15:26, 16 באפריל 2017
|
|
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
שביעי של פסח הוא כא בניסן, יומו השביעי והאחרון של חג הפסח. כיום הראשון של חג הפסח, שביעי של פסח הוא יום טוב.
עפ"י חז"ל, ביום זה אירעה קריעת ים סוף והושרה שירת הים.
קריעת ים סוף
עפ"י חז"ל אירעה קריעת ים סוף בשביעי של פסח: "איקטורין [מלווים] שלח [פרעה] עמהם, וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום ד', ובחמישי ובששי רדפו אחריהם וליל שביעי ירדו לים. בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח לכן אנו קורין השירה ביום השביעי" (רש"י).
מצוות ומנהגי החג
איסור אכילת חמץ והחזקתו חל עד מוצאי שביעי של פסח. בהדלקת הנרות ובקידוש בליל שביעי של פסח אין מברכים "שהחיינו", כי זה אינו חג בפני עצמו (כשמיני עצרת), אלא חלק מחג הפסח וכבר ברכו "שהחיינו" בתחילת החג.
כמו בחול המועד אומרים בשביעי של פסח הלל בדילוג. קוראים בשירת הים (שמות טו ) ומפטירים בשירת דוד. אם שביעי של פסח חל בשבת, קוראים בו את מגילת שיר השירים. בחו"ל חוגגים שני ימים טובים, ובשני קוראים בפרשת המועדות שבפרשת ראה (דברים טו-טז), ומפטירים "עוד היום בנב לעמד" (ישעיה י).[1]
נוהגים לקרוא בליל שביעי של פסח את שירת הים בניגונים מיוחדים, ויש קהילות הקוראות גם את שירת הים בפסוקי דזמרה בניגון מיוחד.
בספר מעשה רב (אות קפה) מסופר כי הגר"א "...היה מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה [- שבעת ימי חג הפסח], וביום טוב אחרון [- שביעי של פסח] היה אוכל סעודה שלישית, אף על פי שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר ימים טובים, מפני חביבות מצות אכילת מצה, שזמנה הולך", וזאת בהתאם לשיטתו הידועה, כי יש מצוה לאכול מצה כל שבעה ימי הפסח.
כמו כן, גם בחסידות חב"ד ישנו מנהג (שזכה לעידוד הבבא סאלי, הרב מרדכי אליהו ועוד) לערוך לקראת סוף החג "סעודת משיח" - סעודה חגיגית לכבוד משיח בן דוד. הם מסבירים(דרוש מקור), כי מנהג זה החל הבעל שם טוב, שאכל באחרון של פסח גם סעודה שלישית וקראה סעודת משיח, על שם גילוי אורו של משיח ביום זה. האדמו"ר הרש"ב מליובאויטש(דרוש מקור) בשנת תרס"ו תיקן לשתות בסעודה זו גם ארבע כוסות יין, כבליל הסדר. האדמו"ר מליובאויטש האחרון הפיץ מנהג זה מאד, ועורר את חסידיו לדאוג שכלל ישראל ישתתפו בסעודה זו.
הערות שוליים
- ↑ בארץ ישראל קוראים הפטרה זו ביום העצמאות.