אלעזר ברבי שמעון: הבדלים בין גרסאות בדף

רבי אלעזר בן שמוע (הוא מי שמכונה "רבי אלעזר" סתם, בדרך כלל, במשנה ובברייתות‏^[1]) היה תנא בדור הרביעי - באמצע המאה השנייה לספירתם, כהן, והיה בעל השפעה מרובה על המשכיות מסירת התורה שבעל פה. היה האחרון שבחמשת תלמידיו הצעירים של רבי עקיבא ונחשב לתלמיד מובהק שלו,‏^[2] נסמך להוראה על ידי רבי יהודה בן בבא‏^[3], אך למד גם אצל רבי יהושע ורבי טרפון.‏^[4] לפי מדרש "אלה אזכרה" נמנה עם עשרת הרוגי מלכות.‏^[5]

ביוגרפיה

על פי מסורת חז"ל, 24 אלף מתלמידיו של התנא הגדול רבי עקיבא מתו במגפה, ובעקבות כך "היה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם (לימד אותה - את התורה): רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה" ([[S:יבמות סב ב|תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב, ב']].)

בשעת השמד של הקיסר אדריאנוס, כשגזרו הרומאים שאסור לסמוך חכמים: "כל הסומך ייהרג, וכל הנסמך ייהרג, ועיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין (תחומי העיר) שסומכין בהן ייעקרו" ([[S:סנהדרין יד א|תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ד, א']]), נסמך רבי אלעזר בן שמוע עם עוד ארבעה מתלמידי רבי עקיבא על ידי רבי יהודה בן בבא, והם אלה שהיוו, לפי אותה מסורת, את ההמשך היחידי לתורה שבעל פה ופסיקת ההלכה כפי שנמסרו לדורות הבאים.

מקום מגוריו אינו ידוע. יש משערים שהתגורר בעיר "בוקיא", דרומית מערבית להר מירון, אך השערה זו אינה מבוססת.‏^[6] בעקבות גזירות הרומאים החלו רבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר ללכת לנציבין, שהייתה מחוץ לארץ ישראל, כדי ללמוד תורה מרבי יהודה בן בתירה, וכשהגיעו לציידן נזכרו בארץ ישראל, ונכתב כי: "זקפו עיניהם, זלגו דמעות מעיניהם, וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הבא: "וירשת אתם וישבת בארצם" (ספר דברים, פרק י"ב, כ"ט), חזרו ובאו להם למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה." ([[ספרי]], [[פרשת ראה]], פ').

היה תלמיד מובהק של רבי עקיבא,‏^[2] אך למד גם אצל רבי יהושע ורבי טרפון.‏^[4] חבריו ללימוד היו רבי מאיר ורבי יהודה.‏^[7] על תלמידיו נמנים רבי יהודה הנשיא מסדר המשנה,‏^[8] ואיסי בן יהודה.‏^[9] יש הסבורים כי היה אביו של רבי שמעון בן אלעזר,‏^[10] אך אחרים סבורים, על סמך כמה ראיות, כי הדבר לא נכון.‏^[1] ידוע כי נפטר בגיל מבוגר, והיה בן 105 שנים במותו.‏^[11]

מותו

לפי מדרש "אלה אזכרה", היה רבי אלעזר בין עשרת הרוגי מלכות שנהרגו בגזרת הרומאים על שהפרו את הצו הרומאי שלא ללמוד וללמד תורה:

	אמרו עליו שאותו היום היה בן מאה וחמש שנים, ומקטנותו ועד סוף ימיו לא שמע אדם שהוציא תיפלות מפיו, ולא נתקוטט עם חביריו בין בדבור בין במעשה, והיה עניו ושפל רוח וישב בתענית שמונים שנה. ואותו היום שנהרג יום כפורים היה, ובאו תלמידיו לפניו ואמרו לו: "רבנו, מה אתה רואה?" אמר להם: "אני רואה את רבי יהודה בן בבא שמשיאים (נושאים) את מיטתו ומיטת רבי עקיבא בן יוסף סמוכה אצלו, והם מתווכחים בדבר הלכה יחד, זה עם זה". אמרו לו: "ומי הכריע ביניהם?" אמר להם: "רבי ישמעאל כהן גדול". אמרו לו: "מי מנצח?" אמר להם: "רבי עקיבא, על שטרח בכל כוחו בתורה". אמר להם: "בני, רואה אני עוד שנשמת כל צדיק וצדיק מטהרת את עצמה במי השלוח, כדי ליכנס היום בטהרה בישיבה של מעלה לשמוע את דרשות רבי עקיבא בן יוסף שידרוש להם מעניינו של יום. וכל מלאך ומלאך מביא קתדראות של זהב לכל צדיק וצדיק לישב עליו בטהרה". צוה הקיסר להרגו, ויצאה בת קול ואומרת: "אשריך רבי אלעזר בן שמוע, שהיית טהור ויצאה נשמתך בטהרה".
– סיום "מדרש אלה אזכרה".

תיאור אחר של רגע רציחתו, מובא במדרש:

	...ואחריו רבי אלעזר בן שמוע, ואותו היום שנהרג ערב שבת היה, והם מבקשין להרוג אותו בט' שעות ביום, אמר להם: בבקשה מכם הניחו לי עד שאקיים מצות שבת, אמרו לו: על שבת אתה בוטח, ומהו שבת? אמר להם: מצוה קטנה שצוני השם ושבת שמה, שכתוב "מחלליה מות יומת", אמרו לו: אם אלהיכם מלך גדול הוא בשמים למה אינו מציל אתכם מן המלכות? אמר להם כדי שיתבע דמנו מכם. הלכו ואמרו למלך, שלח המלך והביאוהו לפניו, אמר המלך: אי (איזה) עם עזי פנים, אפילו בפתחה של מיתה בעזותכם אתם עומדים! אמר לו (רבי אלעזר): מוטב לי שאמות על ידך ולא אמות על מיתת שמים, שכבר אמרו חז"ל "כל המחניף את חבירו - לסוף נופל בידו". אמר לו המלך: אלהיכם, מדוע אינו מציל אתכם מן המלכות? אמר לו: כבר אמרתי לעבדיך ששאלוני, הרי כדי ליפרע מכם, אמר לו: ויפרע עכשיו! אמר לו: ומה כשחרבו את ביתו ושרפו את היכלו עשה להם אריכות אפים, עכשיו לא כל שכן?! וצוה המלך והוציאוהו מעליו ועשו לו דינו. לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבינו היה לך להחניף לו בזה הדבר, אמר להם לא די לאלעזר להיות כחבריו שמתו על שם שמים.‏[12] וכשנצטוו עליו להרגו התחיל בקדוש היום אמרו לו לקוסטינר (התליין) הנח לו שיגמור, כיון שהגיע לאשר ברא אלהים לעשות, הכהו ויצאה נשמתו בתיבת 'אלהים'. יצאה בת קול ואמרה: "אשריך אלעזר, בעולם הזה היית דומה לאלהים ויצאה נשמתך באלהים".
– אייזנשטיין, אוצר מדרשים - עשרה הרוגי מלכות (עמ' 448).‏[13]

הערכה

בשלשה מקומות מכנה רב את רבי אלעזר "טובינא דחכימי", כלומר: המאושר שבחכמים.‏^[14] עוד מסופר עליו "שהיה ליבו כפתח של היכל", ותלמידו הגדול רבי יהודה הנשיא מספר שכשהיה רבי אלעזר דורש, היו יושבים תלמידיו דחוסים שישה באמה, ונדחקים לשמוע את תורתו.‏^[15]

מתורתו

אימרה מפורסמת של רבי אלעזר מובאת במסכת אבות: "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים." ([[S:אבות ד יב|מסכת אבות, פרק ד', י"ב]]). מדרש אגדה מאוחר מדגים עד כמה התנהג רבי אלעזר בכבוד אפילו כלפי רומאי בזמן שהקיסר אינו פוסק מלרדות ולחסל את היהודים: פעם טייל רבי אלעזר על שפת הים, וראה ספינה שטבעה שרק איש אחד מבני עשיו (רומאי) ניצל מתוכה כשהוא ערום וחסר כל. אנשים שעברו לא עזרו לו, משום שעבורם הוא היה ככובש ואויב ומנצל את מצוקתו ללא בושה מאלו שבהם הוא רודה. למרות זאת, כשראה זאת רבי אלעזר הוא פשט אחד מבגדיו שלו עצמו והלבישו, שיכן אותו בביתו, האכיל והשקה אותו, נתן לו כסף, וליווה אותו לדרכו. לאחר זמן נעשה ניצול זה מלך שגזר גזרות קשות על היהודים, ורק לאחר שרבי אלעזר הגיע אליו בעצמו וביקש רחמים, נענה לו וביטל את הגזרות.‏^[16]

אימרה נוספת של רבי אלעזר המאדירה את השלום, מובאת בספרי: "גדול השלום, שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום" ([[ספרי]], [[פרשת נשא]], מ"ב).

רבי אלעזר האריך ימים עד גיל 105,‏^[11] ומסופר בתלמוד כי תלמידיו שאלוהו בשל איזה מעשים האריך ימים והשיב להם, שלא קיצר את דרכו דרך בית הכנסת, לא פסע על ראשי עם קודש, ולא נשא כפיו ככהן בלא ברכה. על פי פירוש רש"י, "פסע על ראשי עם קדוש" מכוון לומר כי לא איחר לבית המדרש, ואם איחר התיישב בחוץ, שכן אם היה נכנס באיחור הוא היה נאלץ לפסוע בין התלמידים, ולמסתכל מהצד זה נדמה כאילו פוסע "על" ראשי הנוכחים.‏^[17]

קישורים חיצוניים

• הרב אהרן הימן, "רבי אלעזר בן שמוע", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
• רבי אלעזר בן שמוע, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"

הערות שוליים

הערות שוליים

תבנית:עשרת הרוגי מלכות