פרשני:בבלי:חולין צה א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין צה א

חברותא[עריכה]

אי הוות פייסת מינאי, לו היה שלום בינינו, מי לא ספי לך הייתי נותן לך משור של פטם, דעבדי, ששחטתי, אתמול.
אמר ליה: למרות שלא נתת לי - אכלי משופרי שופרי!
אמר ליה: מנלך? מהיכן היה לך? אמר ליה: דזבן פלוני עובד כוכבים ממך, וספא לי. אמר ליה: תרי עבדי, שנים שחטתי, וההוא שאתה אכלת - טריפה הוה!
אמר רבי: בשביל שוטה זה שעשה שלא כהוגן שמכר טריפה לגוי (שהדבר היה במקום שמכריזין ומשום מה לא הכריזו למרות שהיה באותו יום טריפה והיה אסור באותו יום למכור לגוי שמא יקנה ממנו יהודי שהרי לא הכריזו היום), אנו נאסור כל המקולין?! שאין לאסור לקנות בשר מיתר החנויות אף אותם שהם של גויים (מלבד של אותו הגוי שבידו הטריפה) וכדמפרש ואזיל.
רבי לטעמיה דאמר: אם היו מקולין, החנויות לממכר בשר שבעיר, וטבחי - ישראל, והיינו שגם השוחטים (שהם גם מוכרי הבשר לחנויות), הם ישראליים, שהגויים אינם שוחטים, הרי בשר הנמצא ביד עובד כוכבים בחנות של גוי מותר! מאחר שבשר זה נשחט ודאי על ידי ישראל. וגם אין לחשוש שמא הוא טריפה, שהטבחים לא ימכרו לגוי טריפה ביום שלא הכריזו. ואף עתה, שטבח זה פשע ומכר לגוי טריפה, לא נתערערה בשל כך חזקת כשרות של כל החנויות.
איכא דאמרי: אמר רבי: מפני שוטה זה, דאיכוין לצעוריה לחבריה, אנו נאסור כל המקולין?! שאין להאמין לו שאכן אירעה אתמול טריפה אצלו. שלא אמר כן אלא רק כדי לצער את חבירו. ולכן, מותר לקנות בשר בעיר, שהרי לא הכריזו היום על טריפה.
והוינן בה: טעמא דהתיר רבי, הואיל דאיכון רק לצעוריה לחבריה. הא לאו הכי, היה אסור לקנות בכל החנויות?!
והתניא: רבי אומר: אם היו מקולין וטבחי ישראל - בשר הנמצא ביד עובד כוכבים מותר! וכיון שכל החנויות עומדות בחזקת כשרות, למה נאסור אותם בגלל חנות אחת של אותו גוי שקנה טריפה?
ומתרצינן: שאני הכא, דאיתחזק איסורא! שנמכרה טריפה לחנות אחת, ויש לחשוש שאותו טבח מכר להרבה חנויות.
אמר רב: בשר כשר - כיון שנתעלם מן העין, שהיה רגע אחד ללא השגחה, הרי הוא אסור! שמא הוחלף הבשר, ובשר זה הוא אחר, ואינו כשר.
מיתיבי: רבי אומר: מקולין וטבחי ישראל - בשר הנמצא ביד עובד כוכבים מותר! והרי בשר זה נתעלם מעין ישראל ובכל זאת הוא מותר?
ומתרצינן: נמצא ביד עובד כוכבים שאני! שכל החשש אינו אלא בבשר שלא היה שמור כלל, דחיישינן שמא באו עורבים והחליפוהו בבשר ממקום אחר. אבל אם הוא שמור ביד גוי אין חשש זה (ומצד הגוי עצמו גם אין חשש, כמבואר לעיל).
תא שמע: דתניא: תשע חנויות, כולן מוכרות בשר שחוטה, ואחת מוכרת בשר נבלה, ולקח מאחת מהן, ואינו יודע מאיזה מהן לקח - ספיקו אסור! כלומר, הבשר אסור מספק, שאין הולכים אחר הרוב כיון שהוא לקח את הבשר מהחנות שהיא מקום "קבוע", וכלל בידינו "כל קבוע - כמחצה על מחצה דמי", דהיינו אפילו אם יש שם רוב ומיעוט, אנו דנים כאילו הוא מחצה על מחצה.
ובנמצא הבשר מושלך ברחוב, ואיננו יודעים מאיזה חנות הוא - הלך אחר הרוב! לפי שאדם זה לא לקח את הבשר ממקום הקביעות, הלכך, אמרינן "כל דפריש מרובא פריש", והרי הוא מותר.
הרי, שבשר הנמצא ברחוב ונתעלם מן העין מותר, וקשיא לרב?
ומתרצינן: הכא נמי מיירי בנמצא ביד עובד כוכבים! שהגוי לקח את הבשר מהחנות ואיננו יודעים מאיזה חנות (שהולכים אחר הרוב, כיון שהספק נולד אצלנו לאחר שהיה כבר בידי הגוי, ולא בחנות שהוא מקום הקביעות).
תא שמע: דתנן: עיר שגרים בה גויים וישראלים ומצא בה בשר - הלך אחר רוב טבחים! שאם רוב השוחטים בעיר הם ישראלים הבשר כשר.
ואם מצא בשר מבושל - הלך אחר רוב אוכלי בשר! שאם רוב אוכלי הבשר הם גויים הבשר אסור. ואפילו אם רוב השוחטים ישראלים ואנו יודעים שנשחט כהוגן, מכל מקום, כיון שהבשר מבושל יש עליו חשש נוסף של בישולי עכו"ם, ומאחר שרוב אוכלי הבשר הם גויים, יש רוב האומר שהגוי בישלו.
הרי, שמותר לאכול בשר שנמצא ברחוב, אף על פי שנתעלם מן העין?
וכי תימא לתרץ, דהכא נמי מיירי בנמצא ביד עובד כוכבים. הרי אי אפשר לומר כן.
דהא קתני "מבושל - הלך אחר רוב אוכלי בשר"! ואי מיירי שלא נמצא ברחוב אלא ביד אדם, תיקשי, למה נלך אחר הרוב? ונחזי, אי דעובד כוכבים נקיט ליה, ודאי הוא בישלו, ואסור. אי דישראל נקיט ליה, הרי הוא מותר? אלא ודאי המשנה מדברת שהבשר נמצא ברחוב העיר, ובכל זאת הוא מותר כאשר רוב הטבחים ישראלים!?
ומתרצינן: הכא במאי עסקינן: בעומד ורואהו! שהמוצא ראה את הבשר נופל מיד אדם, ואינו יודע אם הוא ישראלי או גוי. ומרגע נפילתו לא הסיר המוצא את עינו מהבשר, ואין כאן בשר שנתעלם מן העין (שאפילו אם המאבד הוא גוי לא הוי בשר שנתעלם מן העין, כל זמן שהבשר אצלו. וכמבואר לעיל).
תא שמע: דתנן: בשר שנמצא בגבולין בכל ערי ישראל (ולא בירושלים ששם הדין שונה), אם היה מחותך לאברים, הרי הם בחזקת נבלות! שכן הדרך לחתוך את הנבלה לאברים ולהשליכה לאשפה.
ואם היה הבשר חתוך לחתיכות קטנות - מותרות הן! שאין אדם טורח לחתוך לחתיכות אלא בשר כשר הראוי לאכילה (ומדובר שרוב השוחטים בעיר הם ישראלים).
הרי, שבשר הנמצא מותר, ואף על פי שנתעלם מן העין?
וכי תימא דהכא נמי מיירי בעומד ורואהו, אם כן, הא דקתני "אברים - נבלות", תיקשי, אמאי?! והרי המוצא ראה שהאברים נפלו מיד אדם ולא הושלכו בכונה, ואין לחשוש שמא הן נבלות.
ובהכרח, שמדובר שהמוצא לא ראה את הבשר בשעת נפילה, ובכל זאת הוא מותר כשנמצא חתוך לחתיכות, ומוכח דלא חיישינן משום בשר שנתעלם מן העין!?
ומתרצינן: מידי הוא טעמא! הרי כל הקושיא אינה אלא לרב, שהוא אמר בשר שנתעלם מן העין אסור. הא איתמר עלה על המשנה דקתני "חתיכות מותרות": רב אמר: מותרות משום נבלה, שאינן מטמאות כנבלה ואין לוקין על אכילתן משום נבלה. אבל באכילה הן אסורות משום בשר שנתעלם מן העין. ומכל מקום, כיון שאינו אלא ספק שמא הבשר הוחלף, אין דינן כנבלה ממש (אבל בנמצאו אברים ודאי נבלה הוא לכל דבר).
ולוי אמר: מותרות אף באכילה.
והא דרב, שאוסר בשר שנתעלם מן העין, לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר. מתוך מעשה שהיה אפשר ללמוד שכן היא דעתו של רב.

דרשני המקוצר[עריכה]