פרשת זכור: הבדלים בין גרסאות בדף

פרשת זכור היא פרשה בתורה העוסקת בעמלק. נקראת בציבור, נוסף על פרשת השבוע, בשבת זכור (השבת שלפני פורים).

פרשת זכור היא השנייה מארבעת הפרשיות, והיא עוסקת במצוות זכירת עמלק ומצוות מחיית עמלק.

פסוקי פרשת זכור

סוף פרשת כי תצא (דברים כה, יז-יט):

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים, והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".

תוכנה ומשמעותה

תוכנה של "פרשת זכור" הוא, זכירת מעשה עמלק.

בפסוק זה נצטווינו בשני ציווים, האחד לזכור את מעשי עמלק, והשני למחות את זכר עמלק, ויש אומרים שמתרי"ג מצוות הם.

זמן מצוות זכירת מעשה עמלק

הרמב"ם (מלכים ה, ה) פוסק כי חיוב מצוות זכירת עמלק חלה תמיד "לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו" וכן כתב בספר המצוות כי יש לזכור את מעשיו "בכל עת ועת". לפי שיטה זו, יש הנוהגים להזכיר את מעשה עמלק בכל יום כאחת מחיובי הזכירות היומיות ‏^[1].

מנגד, ספר החינוך (מצווה תרג) אמר שמהתורה אין למצווה זמן קבוע והחיוב הוא רק שלא תשכח שנאתו. לשיטתו אין חיוב להיזכר במעשה עמלק בכל פעם, אלא מספיק פעם בשנה או אף פעם בשלוש שנים ולכן "די לנו בזה לזכור העניין פעם אחת בשנה, או שתי שנים ושלוש". אמנם, נראה שגם לדבריו מקיימים את המצווה בכל פעם שמזכירים את מעשה עמלק, אם כי החיוב הוא רק פעם בשנה ‏^[2].

להלכה, פסק השולחן ערוך אורח חיים תרפה ז כי יש להחמיר כדעת הסוברים כי מצוות קריאת פרשת זכור היא מדאורייתא ולכן יש להקפיד לשמוע פרשה זו במניין.

סדר הקריאה

נהגו לקרוא פרשיה זו בשבת שלפני חג הפורים, בהקשר לנס החג שנצחו היהודים את המן הרשע, שהיה מזרע עמלק, וגזרותיו.

נהגו בתפוצות ישראל, לרקוע ברגלים ולהשמיע קולות בתום הקריאה הזו, להראות כביכול את המחייה^{(דרוש מקור)}.

מוציאים שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, ובספר התורה השני קוראים את "פרשת זכור".

בחז"ל מובא^{(דרוש מקור)}, כי קטע זה נבחר ל"שבת זכור", משום שיש להקדים זכירה לעשייה. כידוע, היה המן בן המדתא האגגי צאצא של אגג מלך עמלק. תלייתו של המן ושל עשרת בניו הגשימה את הציווי של "מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות יז, יד). אנו מקדימים מצות "זכירה" למצוה של "מחה אמחה" בעזרת קריאת הקטע המדבר על הציווי של "זכור" כבר בשבת שלפני פורים, שכן בפורים עצמו נתקיימה המצוה של "מחה אמחה".

הפטרת פרשת זכור היא: "פקדתי את אשר עשה עמלק..." (שמואל א פרק טו). הפטרה זו מתארת את מלחמת שאול המלך בעמלק ואת הריגת אגג מלך עמלק בידי שמואל הנביא. על פי חז"ל, כיוון ששאול לא הרג את אגג אלא אסר אותו, ושמואל הרגו יום למחרת, הספיק אגג בלילה לבוא על שפחה, וממנה יצא המן.

מהתורה או מדרבנן?

הרמב"ן דברים כה יז מביא את דרשת הספרי על המצווה- "זכור- בפה, אל תשכח- בלב" ומסביר כי לפי זה ישנו חיוב מהתורה לקרוא את פרשת זכור בציבור‏^[3]. באותו האופן, תוספות מגילה יז ב מוסיף על דברי הרמב"ן וכותב כי חיוב הזכירה נעשה בקריאה בתורה בפרשת זכור והרא"ש ברכות ז כ כותב כי החיוב מהתורה הוא לקרוא מספר תורה כשר.

להלכה, השולחן ערוך אורח חיים תרפה ז פסק להחמיר כדעת הסוברים שפרשת זכור היא מהתורה, ולכן חייב את בני היישובים שאין להם מניין לנדוד למקום בו יש מניין בשבת על מנת לשמוע את הפרשיות בציבור.

קריאה בהגייה שונה

במקומות רבים נהגו שבפרשת זכור קוראים את הפרשייה מספר פעמים בכל פעם בהגייה שונה (אשכנזית, ספרדית וכל אחד לפי מנהג עדתו). הרעיון העומד מאחורי המנהג הוא שמכיוון שקריאת פרשת זכור לפי חלק מהפוסקים הינה חיוב מהתורה, יש להחמיר בה ועל כל אחד לשמוע את הקריאה בהברה המקובלת מאבותיו. גם הרב עובדיה יוסף (ילקו"י קמא סעיף טז) כתב כי ראוי לספרדי לשמוע בפרשת זכור קריאה במבטא ספרדי מפני שחיובה מן התורה, וכן פסק הרב צבי פסח פראנק ‏^[4].

מנגד, פוסקים רבים פקפקו בצורך במנהג זה וקבעו כי ניתן לצאת ידי חובה בכל מנהג קריאה ‏^[5]. הרב פיינשטיין אורח חיים חלק ג ה פסק כי על אף שייתכן שאבותינו נהגו בהברה מסוג אחד ולא מסוג אחר, עדיין כל עוד יש דרך קריאה מקובלת בעם ישראל נחשבת גם היא כהברה המקורית. הוא אף הוכיח מדבריו ממצוות חליצה בה האישה צריכה לומר מהתורה נוסח חליצה ואין אף אחד הטוען כי עליה לומר את הנוסח בכל מיני הברות על מנת לצאת ידי כל המנהגים, ואין מי שאומר שחליצה בהברה אשכנזית אסורה להולכים בשיטה הספרדים וכדומה. הרב חיים דוד הלוי חלק ו "סימן-כב התנגד גם הוא למנהג זה, וכתב כי כאשר מקפידים רק במצוות פרשת זכור ולא בשאר קריאות התורה אנו מזלזלים ביתר הקריאות שהן מתקנת משה רבינו.

באופן אחר, הרב יעקב אריאל ‏^[6] פסק כי אף אם נאמר כי הנוסח מעכב, עדיין אין לומר את הדבר בפרשת זכור משום שהיא מצווה המוטלת על הציבור. הוא הסביר שאף אם ההגייה חשובה במצווה על היחיד כגון קריאת שמע עדיין בפרשת זכור שהיא חובה להצטרף יחד עם הציבור ולקרוא עימו את הקריאה, גם היחידים שנוהגים במנהגיהם האישיים כמנהג עדתם, מצטרפים אל הציבור המקומי במצוות הציבוריות ויקראו כמנהג רוב הציבור.

חיוב נשים בפרשת זכור

קריאת פרשת זכור איננה בזמן קבוע מהתורה, ורק חכמים תיקנו שיקראו אותה כחלק מארבע פרשיות סמוך לפורים. לכן, מצווה זו איננה מצוות עשה שהזמן גרמה ועל כן לכאורה נשים חייבות בה ‏^[7].

אמנם, ספר החינוך (מצווה תר"ג) כתב שנשים פטורות משמיעת פרשת זכור. הוא הסביר כי מצוות הזכירה קשורה למצוות מחיית עמלק, ומכיוון ש"אין דרכה של אשה לכבוש", והנשים פטורות ממצוות מחיית עמלק, הרי שהן גם פטורות משמיעת הפרשה.

מנגד, המנחת חינוך הקשה שלא נאמר שמצוות זכירת עמלק קשורה למחייתו, ואין אנו יודעים מה טעם המצווה וייתכן וגם מי שפטור ממחייתו עדיין יהיה חייב בזכירת מעשיו‏^[8]. בנוסף, הקשה כי מצוות מחיית עמלק הינה מלחמת מצווה שאליה יוצאים כולם ואפילו "כלה מחופתה" וממילא גם נשים חייבות במחיית עמלק. האחרונים הוסיפו על דבריו כי על אף שנשים אינם נלחמות, הרי שהן יכולות לספק מים ומזון ללוחמים ‏^[9].

להלכה, לדעת רוב הפוסקים נשים אינן חייבות במצוות זכירת עמלק ‏^[10]. אמנם, המנהג הרווח גם בקרב הנשים ללכת לשמוע את הקריאה. באותו האופן, רבי נתן אדלר היה נוהג לחייב את הנשים, כולל השפחות, לבוא לשמוע קריאת זכור בציבור ‏^[11]. וכן בימינו נהגו להחמיר בכך הרב מרדכי אליהו והרב קנייבסקי אך החזון אי"ש אמר שאין צורך בכך ‏^[12].

ראה עוד

• ד' פרשיות
• מצוות זכירת מעשה עמלק
• המן
• האם נשים חייבות בקריאת זכור מפרויקט דרשני

קישורים חיצוניים

• קריאת פרשת זכור לנשים הרב מרדכי אליהו
• חיוב מצוות זכירת עמלק הרב יוסף צבי רימון
• קריאת פרשת זכור בנוסחים שונים הרב עזריה אריאל

הערות שוליים