מיזם אגרות הראיה של הוצאת "מאבני המקום" מאגד מידע היסטורי, הארות ומקבילות לכל אגרת, מתוך חכמת ההמונים.

רקע לאגרת

הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים

נמען האגרת

האגרת

ב"ה, אור ליום ד', יתרו [תרנ"ז, בויסק].

שלו' וברכה שמורה וערוכה לאחי יקירי וחביבי החתן הנעלה חריף ושנון ונחמד מ' שאול חנה הכהן שליט"א.

יברכך ד' ויצליחך בכל מעשיך, וירחיב בתורתו לבביך, שלו' רב לך ולעוזריך. שמחתני אחי אהובי בדבריך אלי. זה כמה נכסף נכספתי לשוחח עמדך בכתב, וטרדותי הרבות דחוני מיום אל יום, ועתה הנה הקדמתני, אח יקר, יחולו ברכות על ראשך, כי הרויתני נחת גם מדבריך המעטים, אף כי קמצת יותר מדאי. ולמה לא הודעתני בפרטות את אשר תלמוד כעת, ואת אשר למדת ורכשת לך בעה"י, בכל ימי משך שבתך בשבת תחכמוני^[1] זה, עיר סמארגאן היקרה, העיר אשר שמה וזכרה חקוק על לוח לבבי לאהבה משחר טל ילדותי, העיר אשר בה מצאתי בראשית דרכי חברת קודש מלאה חכמים וסופרים, חריפים ובקיאים, יראי ד' וחושבי שמו^[2], אשר חברתם הרחיבה לבבי, גם גרמה לי להכשיר ביתרון את כשרונות ילדותי בע"ה. ואתה אחי אהובי הנך יושב שמה, בטח רק את יראי ד' וחושבי שמו, האמונים עלי תורתו ויראתו, רק אליהם תארח לחברה, מהגדולים היקרים הללו, המסולאים מחכמי העיר יצ"ו, תלמוד להרבות קניניך בחכמה, למגמר ולמסבר לחזור על למודך בחשק ואהבה, לקנות ידיעה שלמה, בגמפ"ת כסדרן, לעשות העיקר עיקר והטפל טפל. כי לא ראיתי חכם גדול באמת כ"א מאותם שמשימים עיקר עסקם

דף 8@

בתלמוד וראשונים, ללמוד ולחזור כסדרן ממש, ביחוד בראשית ביכורי הילדות. סלח לי אחי אהובי, יוכל להיות שאינך צריך התעוררות כזאת, אלא מתוך שאני זכור שהייתי צריך לכמו אלה, בימי חרפי, רחש לבבי אלה הדברים מדי דברי עמך. תהלי"ת עמנו כולנו החוה"ש, כה יזכנו השי"ת לימים הבאים, וברב חסדיו יטיב ויוסיף ברחמיו. הנני מצפה על מכתביך שיבאו לידי מעכשיו תמידים כסדרן, להודיעך מכל הטוב אשר עמדך, אין טוב אלא תורה^[3]. והשי"ת יחזקך ויאמצך לשקוד על דלתי תורתו, ^[4]וחזקת והיית לאיש מצליח לשם ולתהילה ולתפארת, כעתירת ותקות אחיך אוה"נ מצפה הצלחתך כה"י, אברהם יצחק ה"ק

באה"נ אדר"ש ידי"נ מנעורים הרה"ג המרומם מו"ה שמעון קאפעלאוויץ שליט"א. כמ"כ אדר"ש ידי"נ הנכבד ומרומם היקר מו"ה מאיר הכהן שליט"א מאלטינסקי. ^[5]מש"כ ע"ד הראב"ד בהשגה פ"ב מה' ט"מ, הנה הדברים עתיקים וכבר כ' כעין זה בס' האחרונים, אך לע"ד לא מסתבר כלל שתהי' זאת כונת הראב"ד, דאיך ישיג על הרמב"ם ואיך יאמר שטעה בזה ומה טעות יש כאן, וביותר איך כתב שהרמב"ם עצמו הלך ע"ז הדרך, ואין בדבריו רמז לזה כלל. ובאמת הדבר תימה גדולה, וקשה ליחס לפסק הלכה, אם נאמר שאין אנו משועבדים לכללים^[6] ראוי לפסוק ע"פ הסברא, ודבר זה נגד הסברא. ומש"כ תוי"ט בהעור והרוטב מפ"ו דעדיות, שאל תתמה דגדולה מזו אר"א אבר מה"ח אמרו, ולא אבר מה"מ, לא אדע מה דמיון זה לזה, התם אין תימא כלל, שהרי האבר אף שאין בו טומאת אבר מ"מ יש עליו טומאת בשר ועצמות, ולא פקעה ממנו טומאתו, אבל כאן הרי הטומאה פקעה ממנו ע"י מה שהי' מחובר לאבר, וזה ודאי תימא. ולע"ד לא לזה נתכוין הראב"ד, אלא שמשיג על הרמב"ם במה שכתב שאם חסר מכדי להעלות ארוכה, ויש בו כזית, שהוא מטמא כמת שלם, משמע שיש באבר טומאה משום אבר, ובאמת אינו כן, שהאבר פקע ממנו דין אבר ע"י שחסר הבשר מכדי להעלות ארוכה, שזהו שיעור אבר, ומה שבאמת מטמא הוא רק מפני הכזית בשר המחובר בו, והוא רק משום יד, עיי' פ"ב דאהלות, ועיי' תו' חולין קי"ח ד"ה אין יד, דיד בעי שיוכל לקחת ולא ינתק עי"ז, ולא סגי בחיבור בעלמא, הובא במל"מ בזו ההלכה. ועכ"פ אפילו מצד הלשון לבדו ג"כ דרך הראב"ד לפעמים להשיג על הרמב"ם, במקום שנראה לו שהלשון נובע ממקור שהוא מוטעה לפי דעתו, ע"כ להרמב"ם שכתב כשחסר הבשר כיון שנשאר כזית מטמא כמת שלם, משמע שיש עליו טומאת אבר, ושהשיעור באבר מה"מ הוא כזית, ובאמת גם באבר מה"מ השיעור הוא כדי להעלות ארוכה, ומה שעכ"פ מטמא הוא רק משום כזית בשר הדבוק בו, מטעם יד, ואם לא יהי' דבוק בו שפיר לא יטמא העצם והגיד מטעם אבר כלל, ואיך יאמר "כמת שלם". וז"ש שהר"מ עצמו הלך ג"כ ע"ז הדרך, שכ' בפ"ג גבי ואלו מטמאים במגע ובמשא ולא באהל אבר מה"מ שאין בו בשר כדי להעלות ארוכה, ולא התנה כלום מכזית, ש"מ

דף 9@

דס"ל ג"כ דשיעור בשר כדי להקרא אבר שוה הוא באבר מה"מ כבאבר מה"ח, כדי להעלות ארוכה, ולא כזית, ואיך כתב הלשון מטמא כמת שלם, שהאבר מטמא, ובאמת רק הכזית בשר מטמא, וע"ז לא יחלוק הראב"ד כלל. כנלע"ד אמת נכון בעה"י בפירוש דברי הרמב"ם. תודיעני עליהם בטובך דעת חכמי העיר יצ"ו גם דעתך. אחיך הנ"ל

אזכורים בספרים ובמאמרים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים