הרב אליה טואף: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
'''אליה טואף''' (Elio Toaff) נולד ב-30 אפריל 1915 ב[[ליבורנו]]. הוא נחשבה לסמכות הרבנית העליונה של [[ | '''אליה טואף''' (Elio Toaff) נולד ב-30 אפריל 1915 ב[[ליבורנו]]. הוא נחשבה לסמכות הרבנית העליונה של [[יהדות איטליה|הקהילות היהודיות באיטליה]] מאז תום [[מלחמת העולם השנייה]] ועד 2006. הוא נבחר לנשיא מוסדות הרבנות באיטליה. בשנים 1957-1988 היה בנשיאות איגוד רבני אירופה. אליה טואף קיים מגעים חיוביים עם האפיפיורים ברומא. | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== |
גרסה מ־04:02, 1 בספטמבר 2008
|
אליה טואף (Elio Toaff) נולד ב-30 אפריל 1915 בליבורנו. הוא נחשבה לסמכות הרבנית העליונה של הקהילות היהודיות באיטליה מאז תום מלחמת העולם השנייה ועד 2006. הוא נבחר לנשיא מוסדות הרבנות באיטליה. בשנים 1957-1988 היה בנשיאות איגוד רבני אירופה. אליה טואף קיים מגעים חיוביים עם האפיפיורים ברומא.
תולדות חייו
בשנת 1939 הוא סיים את לימודיו במשפטים ובדתות באוניברסיטה של פיזה. במקביל סיים את לימודיו בסמינר לרבנים בליבורנו( לא קיים היום). היה הרב של הקהילת היהודית באנקונהבין השנים 1941 עד 1943. בשנות הכיבוש הגרמני הוא נטל חלק בפעולות גרילה באזור הרי וורסליה Versilia. בשנת 1947 נבחר לרבה של יהודי קהילת היהודים בונציה . בונציה הוא לימד את השפה העברית ואת ספרותה באוניברסיטה המקומית, אוניברסיטת דה-פוסקרי (Università degli studi "Ca' Foscari" di Venezia) ובשנת 1951 היה לרבה של רומא עד לשנת 2002.
יחסו לאפיפיורים
ב-10 אוקטובר 1958 הוא הספיד את האפיפיור פיוס ה-12 ואמר: " יותר מאיזה הזדמנות אחרת, הייתה לנו הזכות מהנסיון הרב, מהסימפטיה הרחבה ומהחביבות של אפיפיור זה במרוצת השנים של רדיפת היהודים והאלימות שנהגו נגדתם, מתי שהיה נדמה שאבדה כל תקוה"
ב-13 אפריל 1986 קבל את פני האפיפיור בבית הכנסת הגדול של רומא במה שהראה כמחווה של פיוס בין היהדות לבין הנצרות. את היהודים כינה בהזדמנות זו "אחינו הבכורים והאהובים".
אליה טואף נטל חלק בפעילות הציבורית האיטלקים ויצג את יהודי איטליה וקהילת רומא באמצעי התקשורת.
בנו הוא אריאל טואף הוא היסטוריון, ומונה לפרופסור באוניברסיטת בר-אילן. הוא כיהן עד לשנת 2007 כראש המחלקה לתולדות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן. הוא נחשב למומחה בינלאומי ליהדות איטליה בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת. בתו היא מרים דלה-פרגולה, עורכת בטאון יהודי איטליה קול האיטלקים. בעלה הוא פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה מהמכון ליהדות זמננו על שם אברהם הרמן באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא גם עמית בכיר וראש הפרויקט הדמוגרפי במכון לתכנון מדיניות עם יהודי, (JPPPI).
ספריו - באיטלקית
div style="direction: ltr;">
- Oremus et pro perfidis Judaeis|Perfidi giudei, fratelli maggiori (Mondadori, 1990
- Essere ebreo con Alain Elkann Bompiani, 1994
- Essere ebreo con Alain Elkann (Bompiani, 2005, 4ª edw
- Il Messia e gli ebrei con Alain Elkann Bompiani, 1998
- Il Messia e gli ebrei con Alain Elkann Bompiani, 2002
- Essere ebreo Cambiare il cuore Essere musulmano con Martini Carlo M., Hassan Bin Talal Bompiani, 2005
</div