יהדות ליבורנו ומוסדותיה במאה ה-17: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''יהדות ליבורנו ומוסדותיה במאה ה-17'''  מוּסדה‏ בעקבות הכרזת "הליוורנינה" (La Costituzione Livornini) ב-10 ביוני 1593. סעיפי "חוקת ליוורנינה" הוחלו על [[יהדות ליבורנו]] וכללו 47 סוגי זכויות והטבות במסחר, במסים ובכל פעילות כלכלית <ref>פירוט בערך [[יהדות ליבורנו]] </ref> . מוקד חשיבותה של ה"חוקה"  היה במתן [[אוטונומיה]] פנימית מלאה בתחומי הדת, התרבות, האדמיניסטרציה והמשפט לכל קהילה וקהילה<ref> למעמד קהילה זכו, בין השאר, גם יוצאי הארצות הבאות: גרמניה, טורקיה, ארמניה ויון</ref>, בתחום השירותים לחבריה.
'''יהדות ליבורנו ומוסדותיה במאה ה-17'''  מוּסדה‏ בעקבות הכרזת "הליוורנינה" (La Costituzione Livornini) ב-10 ביוני 1593. סעיפי "חוקת ליוורנינה" הוחלו על [[יהדות ליבורנו]] וכללו 47 סוגי זכויות והטבות במסחר, במסים ובכל פעילות כלכלית <ref>פירוט בערך [[יהדות ליבורנו]] </ref> . מוקד חשיבותה של ה"חוקה"  היה במתן אוטונומיה פנימית מלאה בתחומי הדת, התרבות, האדמיניסטרציה והמשפט לכל קהילה וקהילה<ref> למעמד קהילה זכו, בין השאר, גם יוצאי הארצות הבאות: גרמניה, תורכיה, ארמניה ויון</ref>, בתחום השרותים לחבריה בלבד.


ההחלטה למתן זכויות מעין אלה ב[[איטליה]] לקהילות זרות בכלל ולקהילה יהודית בפרט הייתה חריגה. אפילו תחת שלטון דוכס [[טוסקנה]], שמשל בליבורנו, לא ניתנו זכויות כאלה לקהילות יהודיות אחרות בטוסקנה, ובהן [[יהדות פירנצה]] ויהודי העיר [[לוקה]]. נסיבות מדיניות מיוחדות הביאו לכך שדוכסות טוסקנה החליטה לעודד את פיתוח המסחר בעיר הנמל החדשה, [[ליבורנו]]. במתן החוקה, שהעניקה זכויות לקהילות זרות, ניתנה תנופה גדולה לפיתוח נמל  ליבורנו שהפך להיות לאחד מהנמלים החשובים ב[[אגן הים התיכון]].
ההחלטה למתן זכויות מעין אלה ב[[איטליה]] לקהילה בכלל ולקהילה יהודית בפרט הייתה חריגה. אפילו תחת שלטון דוכס [[טוסקנה]] שמשל בליבורנו לא ניתנו זכויות כאלה לקהילות יהודיות ( כמו ל[[יהדות פירנצה]], [[לוקה]] ועוד). נסיבות מדיניות מיוחדות הביאו לכך שדוכסות טוסקנה החליטה לעודד את פיתוח המסחר בעיר הנמל החדשה, ליבורנו. וכך מתן החוקה, אשר העניקה זכויות לקהילות זרות נתנה תנופה גדולה לפיתוח נמל  ליוורנו שהפך להיות לאחד מהנמלים החשובים באגן [[הים התיכון]].


ניהול הקהילה היה בידי חמישה פרנסים ממשפחות יוצאי ספרד ופורטוגל. להם הייתה שליטה על הנעשה בקהילה. שליטה שנאכפה על ידי הדוכסים מ[[טוסקנה]]. במרוצת השנים השליטה עברה למועצת השנים-עשר, אך גם אז נשמרה השליטה בידי מייסדי הקהילה. בסוף המאה ה-17 מנתה הקהילה 3,000 נפש. היו בה חינוך חובה, [[בית מדרש|בתי מדרש]] ו[[ישיבה|ישיבות]], [[בית כנסת]] אחד גדול ו"חבורות" לעזרה הדדית. במחצית השנייה של המאה ה-17 יהדות ליבורנו הגיעה למעמד של קהילה גדולה וחשובה והייתה לאחד ממרכזי היהדות החשובים של ראשית [[העת החדשה]].
==תחילת הקמת הקהילה==


===סדרי הבחירות===
תחליה קהילת "יהדות ליבורנו"  הוקמה בתור בת חסות של קהילת [[יהדות פיזה]]. ולכן התקנות של שתי הקהילות היובעת יסוד קהילת ליבורנו דומות.המניע לארגון אפקטיבי של מוסדות הקהילה נבע מרצונם של ראשי משפחות מ[[ספרד]] ו[[פורטוגל]] בליבורנו כי יהודי לא יוכל להתיישב בעיר ללא רשותם. <ref>הם לא היו היחידים בדרישה מעין זו. בעת גירוש היהודים מדרום איטליה על ידי [[המלכים הקתוליים]], בעקבות [[גרוש ספרד]] בשנת [[1492]] סרבה [[יהדות רומא]] לקלוט את אחיה היהודים, רק החלטת מנהיגי העיר הביאה לכניסת המגורשים לעיר [[רומא]]. </ref> דרישת מייסדי הישוב היהודי בליבורנו  התקבלה והוקמה קהילה נפרדת לעיר, עם הנהגה משלה. התעודות המצויות בידינו מספרות כי ההנהגה של הקהילה  הייתה בידי ה[[פרנס|פרנסים]] - '''המסרי'''<ref> המקורות מצויים בחיבורה של '''דבורה הכהן'''. בנושא זה: עמוד 107 והמקור הוא: צילום מיקרו פילם בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים - סימונו H.M.2802 על פי Rescritos Antiguos</ref>. הפרנסים מילאו את תפקידי החקיקה, השיפוט והביצוע ביד תקיפה, לעיתים היו ממנים [[פקיד|פקידים]] לביצוע תפקידים מסויימים: קבועים או חד-פעמיים. בליבורנו של המאה ה-17, הפרנסים  היו חמישה במספר, ונמנו על חוג המשפחות המיוחסות, ראשי המשפחות הראשונות של האנוסים שהתיישבו בליבורנו.
הציבור ייחס חשיבות רבה לבחירת הפרנסים המתאימים, ולכן נקבעו תקנות מפורטות בנושא זה. פקידי הקהילה פעלו תחת הנחיות הפרנסים ונדרשו לדווח להם על פעולותיהם.


המושל, ולעתים ה[[שופט]], היה נוכח בתהליך הבחירות לנושאי התפקידים בקהילה. בשנת [[1642]] היו בליבורנו 1,175 יהודים מתוך אוכלוסייה כללית של 12,484 תושבים לעומת 114 יהודים מתוך 4,403 תושבים בשנת [[1601]]. לאור זאת נקבעו בשנת [[1655]] תקנות חדשות. <ref>Escamot e Estatutos do K.K.do Liorne בקובץ זה 45 תקנות בפורטוגזית - מצוי ב[[יד בן צבי]], סימונו 1707 מקור: '''שם''', עמוד 110</ref>
המיוחד ליהדות ליבורנו היה שלמוסדות הקהילה היה גיבוי מלא בחוק: הלכה למעשה. פרנסי הקהילה דרשו וקבלו עבור בני הקהילה את הזכויות שהובטחו להן. השלטונות נתנו לקהילה סיוע לניהול התקין שלה על ידי אכיפת דין פרנסיה על חבריה. היה חשיבות רבה לבחירה של הפרנסים המתאימים ולכן גם נקבעו תקנות רבות בנושא. פקידות הקהילה פעלו תחת הנחיות הפרנסים ונדרשו לדווח להם כל פעולותיהם.


הבחירות היו בהגרלה. מושל ליבורנו היה בוחר חמישה מהפתקים שהיו ב[[קלפי]]. הבחירה הייתה טעונה אישור הגוף הבוחר שהיה מורכב מראשוני המתיישבים בעיר ואלה שחברי הגוף הקיים הסכימו לצרף אליהם. תנאים  מוקדמים להכללה בגוף הבוחר היו: המועמד לא [[פשיטת רגל|פשט את הרגל]], לא עסק במקצוע ה[[תיווך]], גר שנתיים בעיר <ref>לסעיף זה יש חשיבות בעיר שבה עוסקים במסחר בינלאומי שבאים אליה סוחרים רק לתקופה קצובה. בעיה נוספת הייתה של האנוסים שבאו ויצאו מספרד ופורטוגל וגרמו לחיכוכים בעיר על רקע אי דבקותם במסורת ישראל. המקור: '''שם''', עמוד 113</ref> וכניסתו וישיבתו בליבורנו היא בהתאם לחוק. הבחירות היו אחת לשנה, סמוך ל[[חנוכה]] - תחילת השנה האזרחית. ההכרזה על בחירת הפרנסים החדשים הייתה בבית הכנסת בשבת חנוכה. ככהונת הפרנסים הייתה כדלקמן: השניים הראשונים כיהנו בחצי שנה הראשונה והשניים  האחרים - בחצי שנה השנייה,  אחד הפרנסים היה ברזרבה. הפרנסים היו סוחרים ובעלי הון, יוצאי ספרד ופורטוגל. יוצאי איטליה וה[[לבנט]] לא מונו לפרנסים אפילו היו בעלי הון. <ref>לדוגמה: לא מונו פרנסים מהמשפחות המכובדות הבאות : האחים משה ויוסף מאסא מ[[אנקונה]] - בעלי קרקרעות רבים ופרנקו אלבובקרקי יוצא [[אלגיר]] שהיה בעל המונופול לטווית [[צמר]] בליבורנו המקור: '''שם''' עמ' 111</ref> במרוצת הזמן היו שסירבו לקבל את התפקיד, ונקנסו עקב כך,  בהתאם לתקנות. הפתרון נמצא בשינוי התקנות שנערך בשנת [[1655]]. התקנות החדשות דנו בסעיפים הפותחים את קובץ התקנות בסדרי ארגון בחירת הפרנסים. זאת, בשונה מהתקנות של קהילות ספרדיות אחרות מאותה תקופה, בערים: [[פיזה]], [[אמסטרדם]] ו[[לונדון]] שבתקנותיהם דנו תחילה בסדרי [[בית הכנסת]]. בתקנות החדשות של קהילת ליבורנו נקבע, כי המועמדים להיבחר לפרנסים יבחרו על ידי גוף בוחר של עשרה אנשים. הגוף יהיה מורכב מחמשת הפרנסים המסיימים את תפקידם ועוד חמישה אנשים  שהם יצרפו אליהם. הפרנסים החדשים היו נבחרים שוב בהגרלה ( הפעם ללא המושל וללא השופט) והגוף הבוחר היה מאשר אותם.
הפרנסים בִּ‏קְשוּ‏ את התערבות המושל כאשר מהגרים יהודים חדשים באו לעיר ולא הסכימו לפעול בהתאם לדרישות הפרנסים. המושל, ולעיתים ה[[שופט]], היה נוכח בתהליך הבחירות לנושאי התפקידים בקהילה. בשנת [[1642]] היו בליבורנו 1,175 יהודים מתוך אוכלוסיה כללית של 12,484 יהודים לעומת 114 יהודים מתוך - 4,403 תושבים בשנת [[1601]]. לאור זאת נקבעו בשנת [[1655]] תקנות חדשות . <ref>Escamot e Estatutos do K.K.do Liorne בקובץ זה 45 תקנות בפורטוגזית - מצוי ב[[מכון בן צבי]], סימונו 1707 מקור: '''שם''', עמוד 110</ref>


===ניהול הקהילה - הפרנסים והמועצה===
==סדרי הבחירות==
הבחירה לתפקיד פרנס הייתה כרוכה בעבודה קשה. בתקופת כהונתו הפרנס נאלץ להפסיק את עסקיו הפרטיים ולכן נקבע במרוצת השנים כי הכהונה של הפרנסים תצומצם לשלושה חודשים, כל פרנס יכהן רבע שנה ולאחר מכן שנתיים לא ניתן יהיה לבחור בו שוב. פתרון נוסף היה הקמת ועדות. חשובה הייתה הוועדה הממונה על האדמינסטרציה הכספית, כולל הטלת מסים, שמנתה 45 חברים. לוועדה זו היה חשוב הגיבוי הציבורי שלה. הייתה גם ועדה לאישור נשיאת נשק ובה היו חמישה חברים. נשיאת נשק במקום ציבורי, הליכה בליווי שומרי ראש ונסיעה במרכבה היו בין הזכויות המיוחדות הכלולות ב"הליוורנינה".  מינוי חברי הוועדות היה לפי ראות עיניהם של הפרנסים.


הוועדות לא יכלו להיות מכשיר יעיל לניהול הקהילה. מה עוד שמספר הנפשות בקהילה הלך וגדל במרוצת השנים  עד שהגיע ל-6,000. הקהילה החליטה על הקמת מועצת ה-12. הפרנסים מינו המועצה הראשונה בשנת [[1663]]. תפקידה היה לנהל את עניני הקהילה. כשהדוכס של [[טוסקנה]] אישר את קיומה היא הפכה להיות אחת מהמוסדות הרישמיים וכונתה : "מועצת השנים-עשר" (Doze או dodici deputati). המינוי היה לכל החיים. הפרנסים מינו חבר חדש כאשר חבר במועצה נעדר מהעיר או נפטר.
הבחירות היו בהגרלה. מושל ליבורנו היה בוחר חמש מהפתקים שהיו ב[[קלפי]]. הבחירה היתה טעונה אישור הגוף הבוחר שהיה מורכב מראשוני המתישבים בעיר ואלה שחברי הגוף הקיים הסכימו לצרף אליהם. תנאים  מוקדמים להכללה בגוף הבוחר היו : המועמד לא [[פשיטת רגל|פשט את הרגל]], לא עסק במצוע התיווך, גר שנתיים בעיר <ref>לסעיף זה יש חשיבות בעיר שבה עוסקים במסחר בינלאומי שבאים אליה סוחרים רק לתקופה קצובה. בעיה נוספת היתה של האנוסים שבאו ויצאו מספרד ופורטוגל וגרמו לחיכוכים בעיר על רקע קיומם את מסורת ישראל. המקור : '''שם''', עמוד 113</ref> וכניסתו וישיבתו בליבורנו היא בהתאם לחוק.  הבחירות היו אחת לשנה, סמוך ל[[חנוכה]] - תחילת השנה האזרחית. ההכרזה על בחירת הפרנסים החדשים היתה בבית הכנסת בשבת חנוכה. תוקף כהונת הפרנסים היתה כדלקמן:  השנים הראשונים כיהנו בחצי שנה הראשונה והשנים  האחרים - בחצי שנה השנייה,  אחד הפרנסים היה ברזרבה. מוצא הפרנסים היה, סוחרים ובעלי הון, יוצאי ספרד ופורטוגל. יוצאי איטליה וה[[לבנט]] לא מונו לפרנסים אפילו היו בעלי הון. <ref>לדוגמא: לא מונו פרנסים מהמשפחות המכובדות הבאות : האחים משה ויוסף מאסא מ[[אנקונה]] - בעלי קרקרעות רבים ופרנקו אלבובקרקי יוצא [[אלגיר]] שהיה בעל המונופול לטווית [[צמר]] בליבורנו המקור: '''שם''' עמו 111</ref> במרוצת הזמן היו פרנסים שסרבו לקבל את התפקיד. בהתאם לתקנות הללו נקנסו. אך הפתרון נמצא בשינוי התקנות שנערך בשנת [[1655]]. מעניין כי התקנות החדשות פתחו ארגון בחירת הפרנסים שלא כמו תקנות קהילות ספרדיות אחרות מאותה תקופה, בערים: [[פיזה]], [[אמסטרדם]] ו[[לונדון]] שבתקנות שלהן דנו תחילה בסדרי [[בית הכנסת]]. בתקנות החדשות של קהילת ליבורנו נקבע, כי המעומדים להבחר לפרנסים יבחרו על ידי גוף בוחר של עשרה אנשים. הגוף יהיה מורכב מחמשת הפרנסים המסיימים את תפקידם ועוד חמישה אנשים  שהם מצרפים אליהם. הפרנסים החדשים היו נבחרים שוב בהגרלה ( הפעם ללא המושל וללא השופט) והגוף הבוחר היה מאשר אותם.


לדוכס הוגשה הצעת חוק לפיה יהיה גוף של 40 איש שינהל את עניני הקהילה:
==פעולת הפרנסים==
* האנשים המוכשרים ביותר (Le piu' abili a capaci) - שנים-עשר איש, מהם יבחרו שני פרנסים.
* הבינוניים (i mediocri) - יבחרו ועדה של שנים-עשר ומהם יבחרו שני פרנסים.
* הפחות מתאימים (Li meno idonei) - הוועדה שלהם תכלול שישה-עשר חברים וזכותם תהיה לבחור פרנס אחד.
נקבע גם כי בעת הצורך תוקם ועדה של מומחים למשפט. הגבלה חדשה הוטלה על הפרנסים: בני משפחה אחת לא יוכלו לכהן, זה אחרי זה, אלא בהפרש של שנה לפחות.


===ארגון הקהילה ומוסדותיה===
הבחירה לתפקיד פרנס הייתה כרוכה בעבודה קשה. בתקופת הבחירה הפרנס היה נאלץ להפסיק את עסקיו הפרטיים ולכן נקבע במרוצת השנים כי הכהונה של הפרנסים תצומצם לשלושה חודשים, כל פרנס יכהן רבע שנה ולאחר מכן שנתיים לא ניתן יהי לבחור בו שוב. פתרון נוסף היה הקמת ועדות. חשובה היתה הועדה הממונה על האדמינסטרציה הכספית, כולל הטלת מסים, שמנתה 45 חברים. לועדה זו היה חשוב הגיבוי הציבורי שלה. היתה גם ועדה לאישור נשיאת נשק ובה היו חמישה חברים. שניאת נשק במקום ציבורי, הליכה בליווי שומרי ראש ונסיעה במרכבה היו בין הזכויות המיוחדות הכלולות ב"הליוורנינה".  מינוי חברי הועדות היה לפי ראות עיניהם של הפרנסים.
הקהילה שצמחה במהירות הקימה רשת של מוסדות חינוך, סעד, מינהל ומשפט.


===הגבאים===
==מפרנסים למועצה==
עושרה של הקהילה הביא לכך שבקשות כספיות לעזרה הגיעו אליה מקהילות יהודיות רבות בעולם. פעילות  רבה הייתה בתחום [[פדיון שבויים]] ועזרה לתושבי [[ארץ ישראל]] העניים והתלמידי חכמים. על כך היו מופקדים כשמונה גבאים. היו גבאים שהיו מופקדים על כל תחום ותחום.


* '''גבאי של צדקה'''
הועדות לא היה יכול להיות מכשיר יעיל לניהול הקהילה. מה עוד שמסםר חבריה הלך וגדל עד שהגיע ל-6,000 איש. אז הוחלט על הקמת מועצת ה-12. הפרנסים מינו המועצה הראשונה בשנת [[1663]]. תפקידה היה לנהל את עניני הקהילה. כשאר הדוכס של [[טוסקנה]] אישר את קיומה היא הפכה להיות אחת מהמוסדות הרישמיים וכונתה : "מועצת השנים עשרה" (Doze או dodici deputati). המינוי היה לכל החיים. הפרנסים מינו חבר חדש כאשר חבר במועצה נעדר מהעיר או נפטר.
:הגבאי החשוב היה הגבאי של צדקה. לצדקה היה מס קבוע "התמיד" וכן תרומות של חברי הקהילה באירועים דתיים. קהילת ליבורנו נתנה צדקה גם לתושבים לא-יהודים,<ref>בין השאר הסיבה לכך היה שהיהודים לא גרו בליבורנו ברובע מסוים אלה היו מפוזרים בעיר בין הלא-יהודים</ref> וליהודים במקומות רחוקים, כמו לאחר [[פרעות ת"ח ות"ט]]. בתמורה נדרשו העניים לא לחזר על הפתחים.
לדוכס הוגשה הצעת חוק לפיה יהיה גוף של 40 איש שינהל את עניני הקהילה:
 
* האנשים המוכשרים ביותר (Le piu' abili a capaci) - שתים עשרה איש , מהם יבחרו 2 פרנסים.
* '''גבאי של ארץ ישראל'''
* הבינוניים (i mediocri) - גם כן יבחרו וידה של שתים עשרה ומהם יהיו גם 2 פרנסים.
:התפקיד הוטל על נכבדי הקהילה. כאשר הגיע [[שד"ר]] מארץ ישראל הייתה נערכת מגבית מיוחדת. לרוב יועדה התרומה לעיר מסוימת בארץ ישראל: [[ירושלים]], [[חברון]], [[צפת]] או [[טבריה]]. גבאי ליבורנו קבעו יום אחיד למגביות עבור ארץ ישראל: היום השני של [[פסח]].
* הפחות מתאימים (Li meno idonei) - הועדה שלהם תכלול שש עשרה חברים וזכותם יהיה לבחור רק פרנס אחד.  
 
נקבע גם כי בעת הצורך תוקם ועדה של מומחים למשפט. הגבלה חדשה הוטלה על הפרנסים: בני משפחה אחת לא יוכלו לכהן זה אחרי זה, אלא בהפרש של שנה לפחות.
* '''הגבאי של פדיון שבויים'''
==ארגון הקהילה ומוסדותיה==
:המגע עם שודדי הים, שמרכזם היה ב[[צפון אפריקה]] היה דרך "יהדות צפון אפריקה" שהייתה בקשרים הדוקים עם [[יהדות ליבורנו]]. האמצעים לכך נגבו ממס מיוחד שכונה בשם באלס (balas), בשיעור של רבע אחוז משווי הסחורה, שסוחר יהודי הביא לליבורנו.
 
* '''הגבאי של הבניין'''
:אלה עסקו בהרחבת בניין בית הכנסת. היות שנקבע בקהילה שלא יוקמו בתי כנסת נוספים, הרי כל תוספת תושבים חייבה תוספת מקום בבית הכנסת היחידי בעיר. לאחר אישורו של הדוכס, נרכשו בתים שכנים לבית הכנסת הקיים ובראשית [[המאה ה-18]] הוקם בית הכנסת הגדול שעמד על תלו עד [[מלחמת העולם השנייה]]
 
* '''גבאי של משמרות'''
:ה"משמרות" היו חברות שהיו מתכנסות לאמירת תפילות ופיוטים, [[סליחות]] וקינות והיו לומדים בצוותא. הם הושפעו מחוגי [[מקובל]]ים מארץ ישראל ומאיטליה.
 
גבאים נוספים היו: ממונה על אסירים עניים ועל [[חברה קדישא]]. משרות הגבאים לא היו משרות בשכר. הגבאים נבחרו אחת לשנה, בראשית השנה האזרחית. בשנת [[1661]] הוחלט כי הבחירות יערכו ביום ראשון של [[ראש השנה]].
 
===מערכת החינוך===
 
מערכת החינוך כללה: כיתות לימוד לנערים לאוכלוסייה מוגבלת, בתי מדרש וישיבות. מוכרות הישיבות הבאות: בית מדרש ולנסיה בראשות הרב נתן אשכנזי [[1653]], הישיבה של מרדכי דה סוריה בה ר' יעקב ששפורטש ובסוף המאה ה-19 ישיבת "ראשית חכמה" שבראשה עמד הרב דוד נייטו, בטרם יציאתו לכהונת רבה של [[יהדות לונדון]] <ref>המקור: '''שם''', עמוד 123</ref>
 
התערבות פרנסי הקהילה בחינוך החלה בשנת [[1664]], כאשר נקבעה תקנה כי בני הקהילה חייבים לשלוח את בניהם לתלמוד תורה ונאסר עליהם לשכור מורים פרטיים או לשלוח אותם לבתי ספר פרטיים. באותה הזדמנות ה"מלמדים" נדרשו לפקח את התנהגות התלמידים גם מחוץ למסגרת הלימודים, כולל בזמן [[קריאת התורה]] בבית הכנסת. <ref>דרישה זו באה אחרי שנקבע נוהג כי התורם לתלמוד תורה יזכה לברכה: "כי ירבו ימך ויוסיפו לך שנות חיים" ואילו האחרים זכו לגידוף האומר : "gasavaro" שפרושו גזלן, קמצן. אפילו נקבע שאם המורים לא יצליחו לכפות על התלמידים התנהגות נאותה, ינוכה סכום מסוים משכרם</ref>
 
===ועדת האיסור והיתר===
 
הוועדה מנתה שלושה תלמידי חכמים והם היו פוסקים בעניני [[הלכה]]. כן שימשו בתפקיד בית הדין של הקהילה. הם עסקו רק בעניני הלכה. וגם זאת רק כאשר התבקשו לכך על ידי "המעמד" - דהיינו: הפרנסים. החלטותיהם היו רק בגדר המלצה לפרנסים. אם פעלו בניגוד לדעתם, משרתם לא האורכה מעבר לשנה.
 
===המינהל הכספי===
 
תפקידיהם של הממונים על האדמיניסטרציה הכספית היו רבים ומורכבים, לכן נדרשה מומחיות רבה לביצועם. בקובץ התקנות הם נקראו "הממונים על בית הכנסת" או "הממונים על כספי הקהל" (gabay des caxetas). הם נבחרו בנפרד משאר נושא התפקידים ולתקופה ארוכה יותר. בתקנות נקבע דרכי בחירתם וכיצד יש לפקח על פעולותיהן. הקהילה מנתה בסוף המאה ה-17  3,000 נפש והיקף פעולתם היה רחב. כאמור, גביית מיסי הקהילה נאכפה על ידי השלטונות.


===ה"חברות"===


אלה פעלו מחוץ למנגנון הקהילה. החברות פעלו בתחומי הסעד, חברה ותרבות. בפעילותם השלימו את המערכת הארגונית של הקהילה. ניתן למנות את החברות החשובות האלה שפעלו במאה ה-17: "מוהר בתולות", "מלביש ערומים", "ביקור חולים" ו"גמילות חסדים".
== הערות שוליים ==
<references />


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==

גרסה מ־23:35, 1 בספטמבר 2008

יהדות ליבורנו ומוסדותיה במאה ה-17 מוּסדה‏ בעקבות הכרזת "הליוורנינה" (La Costituzione Livornini) ב-10 ביוני 1593. סעיפי "חוקת ליוורנינה" הוחלו על יהדות ליבורנו וכללו 47 סוגי זכויות והטבות במסחר, במסים ובכל פעילות כלכלית [1] . מוקד חשיבותה של ה"חוקה" היה במתן אוטונומיה פנימית מלאה בתחומי הדת, התרבות, האדמיניסטרציה והמשפט לכל קהילה וקהילה[2], בתחום השרותים לחבריה בלבד.

ההחלטה למתן זכויות מעין אלה באיטליה לקהילה בכלל ולקהילה יהודית בפרט הייתה חריגה. אפילו תחת שלטון דוכס טוסקנה שמשל בליבורנו לא ניתנו זכויות כאלה לקהילות יהודיות ( כמו ליהדות פירנצה, לוקה ועוד). נסיבות מדיניות מיוחדות הביאו לכך שדוכסות טוסקנה החליטה לעודד את פיתוח המסחר בעיר הנמל החדשה, ליבורנו. וכך מתן החוקה, אשר העניקה זכויות לקהילות זרות נתנה תנופה גדולה לפיתוח נמל ליוורנו שהפך להיות לאחד מהנמלים החשובים באגן הים התיכון.

תחילת הקמת הקהילה

תחליה קהילת "יהדות ליבורנו" הוקמה בתור בת חסות של קהילת יהדות פיזה. ולכן התקנות של שתי הקהילות היובעת יסוד קהילת ליבורנו דומות.המניע לארגון אפקטיבי של מוסדות הקהילה נבע מרצונם של ראשי משפחות מספרד ופורטוגל בליבורנו כי יהודי לא יוכל להתיישב בעיר ללא רשותם. [3] דרישת מייסדי הישוב היהודי בליבורנו התקבלה והוקמה קהילה נפרדת לעיר, עם הנהגה משלה. התעודות המצויות בידינו מספרות כי ההנהגה של הקהילה הייתה בידי הפרנסים - המסרי[4]. הפרנסים מילאו את תפקידי החקיקה, השיפוט והביצוע ביד תקיפה, לעיתים היו ממנים פקידים לביצוע תפקידים מסויימים: קבועים או חד-פעמיים. בליבורנו של המאה ה-17, הפרנסים היו חמישה במספר, ונמנו על חוג המשפחות המיוחסות, ראשי המשפחות הראשונות של האנוסים שהתיישבו בליבורנו.

המיוחד ליהדות ליבורנו היה שלמוסדות הקהילה היה גיבוי מלא בחוק: הלכה למעשה. פרנסי הקהילה דרשו וקבלו עבור בני הקהילה את הזכויות שהובטחו להן. השלטונות נתנו לקהילה סיוע לניהול התקין שלה על ידי אכיפת דין פרנסיה על חבריה. היה חשיבות רבה לבחירה של הפרנסים המתאימים ולכן גם נקבעו תקנות רבות בנושא. פקידות הקהילה פעלו תחת הנחיות הפרנסים ונדרשו לדווח להם כל פעולותיהם.

הפרנסים בִּ‏קְשוּ‏ את התערבות המושל כאשר מהגרים יהודים חדשים באו לעיר ולא הסכימו לפעול בהתאם לדרישות הפרנסים. המושל, ולעיתים השופט, היה נוכח בתהליך הבחירות לנושאי התפקידים בקהילה. בשנת 1642 היו בליבורנו 1,175 יהודים מתוך אוכלוסיה כללית של 12,484 יהודים לעומת 114 יהודים מתוך - 4,403 תושבים בשנת 1601. לאור זאת נקבעו בשנת 1655 תקנות חדשות . [5]

סדרי הבחירות

הבחירות היו בהגרלה. מושל ליבורנו היה בוחר חמש מהפתקים שהיו בקלפי. הבחירה היתה טעונה אישור הגוף הבוחר שהיה מורכב מראשוני המתישבים בעיר ואלה שחברי הגוף הקיים הסכימו לצרף אליהם. תנאים מוקדמים להכללה בגוף הבוחר היו : המועמד לא פשט את הרגל, לא עסק במצוע התיווך, גר שנתיים בעיר [6] וכניסתו וישיבתו בליבורנו היא בהתאם לחוק. הבחירות היו אחת לשנה, סמוך לחנוכה - תחילת השנה האזרחית. ההכרזה על בחירת הפרנסים החדשים היתה בבית הכנסת בשבת חנוכה. תוקף כהונת הפרנסים היתה כדלקמן: השנים הראשונים כיהנו בחצי שנה הראשונה והשנים האחרים - בחצי שנה השנייה, אחד הפרנסים היה ברזרבה. מוצא הפרנסים היה, סוחרים ובעלי הון, יוצאי ספרד ופורטוגל. יוצאי איטליה והלבנט לא מונו לפרנסים אפילו היו בעלי הון. [7] במרוצת הזמן היו פרנסים שסרבו לקבל את התפקיד. בהתאם לתקנות הללו נקנסו. אך הפתרון נמצא בשינוי התקנות שנערך בשנת 1655. מעניין כי התקנות החדשות פתחו ארגון בחירת הפרנסים שלא כמו תקנות קהילות ספרדיות אחרות מאותה תקופה, בערים: פיזה, אמסטרדם ולונדון שבתקנות שלהן דנו תחילה בסדרי בית הכנסת. בתקנות החדשות של קהילת ליבורנו נקבע, כי המעומדים להבחר לפרנסים יבחרו על ידי גוף בוחר של עשרה אנשים. הגוף יהיה מורכב מחמשת הפרנסים המסיימים את תפקידם ועוד חמישה אנשים שהם מצרפים אליהם. הפרנסים החדשים היו נבחרים שוב בהגרלה ( הפעם ללא המושל וללא השופט) והגוף הבוחר היה מאשר אותם.

פעולת הפרנסים

הבחירה לתפקיד פרנס הייתה כרוכה בעבודה קשה. בתקופת הבחירה הפרנס היה נאלץ להפסיק את עסקיו הפרטיים ולכן נקבע במרוצת השנים כי הכהונה של הפרנסים תצומצם לשלושה חודשים, כל פרנס יכהן רבע שנה ולאחר מכן שנתיים לא ניתן יהי לבחור בו שוב. פתרון נוסף היה הקמת ועדות. חשובה היתה הועדה הממונה על האדמינסטרציה הכספית, כולל הטלת מסים, שמנתה 45 חברים. לועדה זו היה חשוב הגיבוי הציבורי שלה. היתה גם ועדה לאישור נשיאת נשק ובה היו חמישה חברים. שניאת נשק במקום ציבורי, הליכה בליווי שומרי ראש ונסיעה במרכבה היו בין הזכויות המיוחדות הכלולות ב"הליוורנינה". מינוי חברי הועדות היה לפי ראות עיניהם של הפרנסים.

מפרנסים למועצה

הועדות לא היה יכול להיות מכשיר יעיל לניהול הקהילה. מה עוד שמסםר חבריה הלך וגדל עד שהגיע ל-6,000 איש. אז הוחלט על הקמת מועצת ה-12. הפרנסים מינו המועצה הראשונה בשנת 1663. תפקידה היה לנהל את עניני הקהילה. כשאר הדוכס של טוסקנה אישר את קיומה היא הפכה להיות אחת מהמוסדות הרישמיים וכונתה : "מועצת השנים עשרה" (Doze או dodici deputati). המינוי היה לכל החיים. הפרנסים מינו חבר חדש כאשר חבר במועצה נעדר מהעיר או נפטר. לדוכס הוגשה הצעת חוק לפיה יהיה גוף של 40 איש שינהל את עניני הקהילה:

  • האנשים המוכשרים ביותר (Le piu' abili a capaci) - שתים עשרה איש , מהם יבחרו 2 פרנסים.
  • הבינוניים (i mediocri) - גם כן יבחרו וידה של שתים עשרה ומהם יהיו גם 2 פרנסים.
  • הפחות מתאימים (Li meno idonei) - הועדה שלהם תכלול שש עשרה חברים וזכותם יהיה לבחור רק פרנס אחד.

נקבע גם כי בעת הצורך תוקם ועדה של מומחים למשפט. הגבלה חדשה הוטלה על הפרנסים: בני משפחה אחת לא יוכלו לכהן זה אחרי זה, אלא בהפרש של שנה לפחות.

ארגון הקהילה ומוסדותיה

הערות שוליים

  1. ↑ פירוט בערך יהדות ליבורנו
  2. ↑ למעמד קהילה זכו, בין השאר, גם יוצאי הארצות הבאות: גרמניה, תורכיה, ארמניה ויון
  3. ↑ הם לא היו היחידים בדרישה מעין זו. בעת גירוש היהודים מדרום איטליה על ידי המלכים הקתוליים, בעקבות גרוש ספרד בשנת 1492 סרבה יהדות רומא לקלוט את אחיה היהודים, רק החלטת מנהיגי העיר הביאה לכניסת המגורשים לעיר רומא.
  4. ↑ המקורות מצויים בחיבורה של דבורה הכהן. בנושא זה: עמוד 107 והמקור הוא: צילום מיקרו פילם בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים - סימונו H.M.2802 על פי Rescritos Antiguos
  5. ↑ Escamot e Estatutos do K.K.do Liorne בקובץ זה 45 תקנות בפורטוגזית - מצוי במכון בן צבי, סימונו 1707 מקור: שם, עמוד 110
  6. ↑ לסעיף זה יש חשיבות בעיר שבה עוסקים במסחר בינלאומי שבאים אליה סוחרים רק לתקופה קצובה. בעיה נוספת היתה של האנוסים שבאו ויצאו מספרד ופורטוגל וגרמו לחיכוכים בעיר על רקע קיומם את מסורת ישראל. המקור : שם, עמוד 113
  7. ↑ לדוגמא: לא מונו פרנסים מהמשפחות המכובדות הבאות : האחים משה ויוסף מאסא מאנקונה - בעלי קרקרעות רבים ופרנקו אלבובקרקי יוצא אלגיר שהיה בעל המונופול לטווית צמר בליבורנו המקור: שם עמו 111

לקריאה נוספת

  • דבורה הכהן, "הקהילה (היהודית) בליוורנו ומוסדותיה, במאה ה-י"ז", בקובץ ראובן בונפיל, מריה מאיר מודנה, יוסף ברוך סרמוניטה, דניאל קארפי , ג'ורג'ו רומאנו (עורכים), ספר זיכרון לשלמה אומברטו נכון: קובץ מחקרים לתולדות היהודים באיטליה, מוסד שלמה מאיר, מוסד רפאל קאנטוני ירושלים, תשל"ח -1978
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=יהדות_ליבורנו_ומוסדותיה_במאה_ה-17&oldid=3051"