ספר מלכים: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ספר מלכים מקבץ את שושלת המלוכה של [[בית דוד]] החל מימי זקנותו ועד אחרי חורבן [[הבית הראשון]] (שנים 2924-3364 לבה"ע), לצד המלכים שקמו באותה תקופה ל[[ממלכת ישראל]]. למרות כתיבתו כספר אחיד, בעקבות ה[[נצרות]] נהוג לחלקו למלכים א' ומלכים ב', הם הספר הרביעי והחמישי שבספרי הנביאים (בהנחה שמחלקים גם את [[ספר שמואל]]), והאחרונים מספרי הנביאים הראשונים. הנביאים המרכזיים הפועלים בספר מלכים: נתן, אחיה, אליהו, מיכיהו בן ימלה, אלישע | ספר מלכים מקבץ את שושלת המלוכה של [[בית דוד]] החל מימי זקנותו ועד אחרי חורבן [[הבית הראשון]] (שנים 2924-3364 לבה"ע), לצד המלכים שקמו באותה תקופה ל[[ממלכת ישראל]]. למרות כתיבתו כספר אחיד, בעקבות ה[[נצרות]] נהוג לחלקו למלכים א' ומלכים ב', הם הספר הרביעי והחמישי שבספרי הנביאים (בהנחה שמחלקים גם את [[ספר שמואל]]), והאחרונים מספרי הנביאים הראשונים. הנביאים המרכזיים הפועלים בספר מלכים: [[נתן]], [[אחיה]], [[אליהו]], [[מיכיהו בן ימלה]], [[אלישע]] ו[[ישעיהו]]. | ||
==נושאים מרכזיים== | ==נושאים מרכזיים== | ||
גרסה מ־01:52, 1 בנובמבר 2010
|
|
ספר מלכים מקבץ את שושלת המלוכה של בית דוד החל מימי זקנותו ועד אחרי חורבן הבית הראשון (שנים 2924-3364 לבה"ע), לצד המלכים שקמו באותה תקופה לממלכת ישראל. למרות כתיבתו כספר אחיד, בעקבות הנצרות נהוג לחלקו למלכים א' ומלכים ב', הם הספר הרביעי והחמישי שבספרי הנביאים (בהנחה שמחלקים גם את ספר שמואל), והאחרונים מספרי הנביאים הראשונים. הנביאים המרכזיים הפועלים בספר מלכים: נתן, אחיה, אליהו, מיכיהו בן ימלה, אלישע וישעיהו.
נושאים מרכזיים
דור הזהב
תקופת מלכות שלמה נחשבת כתקופת זוהר הן מבחינה פנימית-לאומית והן מבחינה חיצונית, ביחסי הממלכה עם שכנותיה הקרובות והרחוקות. שלמה חיזק את הקשרים עם הממלכות השכנות. תקופתו מצטיינת בשלום ובשגשוג כלכלי. הוא בנה את בית המקדש הראשון ופיאר אותו בכלים יקרים ובכך הפך את ירושלים למרכז הממלכה.
שתי ממלכות
לאחר פטירת שלמה נתפלגה הממלכה לשתי ממלכות – ממלכת ישראל כללה את 'עשרת השבטים' והעומד בראשה הוא ירבעם בן נבט. ממלכת יהודה, תחת שלטון רחבעם – מבית דוד, כוללת את שבטים יהודה ובנימין ובירתה – ירושלים. בעקבות הפילוג חפץ ירבעם לנתק את העם שתחת חסותו מהמרכז הרוחני של העם – הלא הוא ירושלים, ולכן הקים שני מקומות חלופיים לעבודת האלוהים. לא רק על חולשה רוחנית השפיע הפילוג אלא גם על מעמדה המדיני של מלכות ישראל. המדינות השכנות השתחררו מעול מלכות ישראל ועם הזמן החלו גם להתגרות בם. במשך השנים אף נלחמו הממלכות זו בזו. בתקופת מלכות יהושפט ביהודה ומלכות אחאב בישראל שרר שלום בין הממלכות בין השאר מפאת קשרי משפחה בין משפחות המלוכה. סך הכל מלכי ישראל – 19 ומלכי יהודה – 20.
עבודה זרה
בין המלכים היו שעשו הרע בעיני ה', עבדו עבודה-זרה, רצחו ועוד. הבולטים שבהם – ירבעם, אחאב, אחז ומנשה. עם התפלגות הממלכה, הקים ירבעם שני עגלי זהב ומזבחות בדן שבצפון ובבית-אל שבדרום ממלכתו על מנת למשוך לשם את העולים לרגל. על חטא עבודה-זרה זה ובגלל שהחטיא בו את ישראל נמנעה מירבעם הזכות לקבל חלק לעולם-הבא. אמנם היו מלכים שלא עשו רע אך גם לא קידמו את העם מבחינה רוחנית, או בלשון הכתוב "רק הבמות לא סרו, עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות". היו גם מלכים צדיקים כיהושפט, אסא וחזקיהו.
כובשים
בימי הושע בן אלה מלך ישראל, עשה עימו מלחמה שלמנאסר מלך אשור, לכד את העיר שומרון והגלה את ישראל לאשור. במקומם ייבא גויים מארצות המזרח והושיבם בערי שומרון. היה זה בשנת 3205 לבריאת העולם.
בשנת 3327 נלחם נבוכדנצאר מלך בבל ביהויכין מלך יהודה והגלה אותו עם עשרת אלפים גולים נוספים לבבל. בארץ נשארו רק "דלת עם-הארץ". אחד עשר שנים אחר-כך החריב נבוכדנצאר את ירושלים ובית-המקדש.
לקריאה נוספת
- שלמה קווס, סיכום ספר מלכים, מתוך: דגל ירושלים- בטאונה התורני של ישיבת ירושלים לצעירים, חלק ז', ירושלים תש"ע, עמ' 157-167.