רבי אלעזר בן פדת: הבדלים בין גרסאות בדף

רבי אלעזר בן פדת, אמורא בדור השני של אמוראי ארץ ישראל, הוא הנקרא בתלמוד בשם הסתמי רבי אלעזר (כאשר מדובר באמורא. ואולם, בלבול מסוים נוצר לעתים מכיוון שישנו גם תנא בשם סתמי זה, רבי אלעזר בן שמוע).

בצעירותו חי בבבל, שם למד אצל רב. עלה לארץ ישראל, נסמך שם וישב בוועד סוד העיבור. למד רבות אצל רבי יוחנן, עד שאמרו לרבי יוחנן "ר' אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין כי שלך היא". היה מוסר שמועות באופן סתמי, כלומר בלי לציין ששמע אותן מרבי יוחנן, וריש לקיש גער בו על כך. גם רבי יוחנן בעצמו הקפיד עליו בשל כך.

למד גם אצל רבי חנינא בר חמא, והוא מביא בשמו את הכלל הנודע "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (בבלי מגילה טו א).

היה פרנס, ולכן כאשר רבי זירא עלה לארץ ישראל הוא צם מאה תעניות שרבי אלעזר לא ימות, ויפלו עליו צורכי הציבור (בבלי בבא מציעא פה א). למרות זאת הוא היה עני מרוד. מסופר עליו, כי כאשר הקיז דם, לא היה לו מה לאכול, והוא תחב בפיו ראש של שום, והתעלף מחולשה. ה' התגלה אליו בחלומו ושאל אותו אם ברצונו שיהפוך את העולם ויברא אותו מחדש, כדי שאולי הפעם יוולד רבי אלעזר במזל טוב יותר. רבי אלעזר בן פדת שאל אם במקרה כזה בטוח שיוולד במזל טוב, וה' השיב לו בשלילה. אמר רבי אלעזר בן פדת: "כולי האי ואולי?" (כל זה, ורק אולי?!). הוא הוסיף ושאל אם כבר חי את רוב שנות חייו, ומשנענה בחיוב וויתר על הצעתו של ה' (בבלי תענית כה א).

גדלותו הייתה מפורסמת, והוא כונה "מרא דארעא דישראל" (בבלי גיטין יט א). היה נושא ונותן עם חכמי דורו בארץ ישראל - רבי אמי, רבי אסי, רבי זירא ועוד. וכן היה שולח איגרות לחכמי בבל של אותם ימים. כאשר ריש לקיש נפטר, ורבי יוחנן התאונן שאין לו חברותא, החליטו חכמי הדור לשלוח לרבי יוחנן את רבי אלעזר משום "דמחדדי שמעתיה" כלומר, שמועותיו ברורות ומאירות. למרות זאת רבי יוחנן לא התנחם, שכן הוא רצה בחברותא כריש לקיש, שהיה מפריך את דבריו (בבלי בבא מציעא פד א).

היה לו בן, ושמו רבי פדת כשם סבו (בבלי ברכות יב ב)

קישורים חיצוניים

• אהרן היימאן, "רבי אלעזר בן פדת", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 192-198, באתר HebrewBooks
• רבי אלעזר בן פדת, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"