יוסף הצדיק: הבדלים בין גרסאות בדף
אברהם אליצור (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אברהם אליצור (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''יוסף הצדיק''' הוא הבן הראשון של [[רחל אימנו]] והבן האחד- | '''יוסף הצדיק''' הוא הבן הראשון של [[רחל אימנו]] והבן האחד-עשר של [[יעקב אבינו]]. שמו ניתן לו על ידי אימו, כפי שנאמר: "וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף לִי בֵּן אַחֵר.{{מקור|ספר בראשית ל כד}}. ואכן אחריו נולד אחיו הקטן, היחידי [[בנימין בן יעקב|בנימין]], כאשר אמו מתה בלידתו. | ||
יוסף זכה שלשמו הפרטי נוסף הכינוי והתואר "צדיק". חז"ל הגדירו זאת במאמרם ב[[מסכת בבא קמא]]: "יוסף, פטפט ביצרו" <ref>ק"ט,ב'</ref>, כלומר: יוסף התנגד ליצרו. יוסף אסף את כל כוחותיו ונלחם כנגד עצמו ממש, וניצח עד כדי כך שחז"ל קבעו: "יוסף לא נחשד על העבירה" {{מקור|מסכת עבודה זרה ג א}}. יוסף גם זכה לתוספת '''אות ה'''', אות אחת משמו המפורש של הקב"ה, שנאמר: "עדות ביהוסף שמו" <ref>תהילים פ"א, ו'</ref>.<ref>ועוד על כל במאמר דר' מוטי גולן [http://www.kipa.co.il/yeshoron/tora/p_show.asp?id=30634 יוסף שפטפט ביצרו]</ref> | יוסף זכה שלשמו הפרטי נוסף הכינוי והתואר "צדיק". חז"ל הגדירו זאת במאמרם ב[[מסכת בבא קמא]]: "יוסף, פטפט ביצרו" <ref>ק"ט,ב'</ref>, כלומר: יוסף התנגד ליצרו. יוסף אסף את כל כוחותיו ונלחם כנגד עצמו ממש, וניצח עד כדי כך שחז"ל קבעו: "יוסף לא נחשד על העבירה" {{מקור|מסכת עבודה זרה ג א}}. יוסף גם זכה לתוספת '''אות ה'''', אות אחת משמו המפורש של הקב"ה, שנאמר: "עדות ביהוסף שמו" <ref>תהילים פ"א, ו'</ref>.<ref>ועוד על כל במאמר דר' מוטי גולן [http://www.kipa.co.il/yeshoron/tora/p_show.asp?id=30634 יוסף שפטפט ביצרו]</ref> | ||
לפי המסורת יוסף הצדיק נולד בכ"ז תמוז, בשנת ב' קצ"ט (2,199) ל[[הבריאה|בריאת העולם]] <ref>רבינו בחיי כתב א' תמוז</ref>, בשנה הארבע-עשרה לשהות יעקב אבינו בחרן | לפי המסורת יוסף הצדיק נולד בכ"ז תמוז, בשנת ב' קצ"ט (2,199) ל[[הבריאה|בריאת העולם]] <ref>רבינו בחיי כתב א' תמוז</ref>, בשנה הארבע-עשרה לשהות יעקב אבינו בחרן, בבית לבן. | ||
==תולדות חייו== | |||
===משפחת יעקב=== | |||
===ריב יוסף ואחיו=== | |||
===מכירת יוסף=== | |||
ערך מורחב: [[מכירת יוסף]] | |||
===יוסף בבית פוטיפר=== | |||
===יוסף בבית האסורים=== | |||
===פתרון חלומות פרעה=== | |||
===המפגש עם האחים=== | |||
===ירידת יעקב למצרים=== | |||
===מות יעקב=== | |||
===מות יוסף=== | |||
==דמותו של יוסף== | |||
===חכמתו=== | |||
על מקורה של חכמתו כבר אנו עומדים בתחילת הפרשה<ref name=A>משיעורו של הרב יאיר הס מישיבת קדומים </ref>. רש"י מבאר "בן זקוני" - שנולד לו לעת זקנתו. אבל [[תרגום אונקלוס|אונקלוס]] תרגם '''בר חכים הוא''' ליה כל מה שלמד מ'''שֵׁם''' <ref>בנו של [[נח]]</ref> ועבר מסר לו." והוא מפרט, לפי התרגום כל מה שיעקב למד מ[[שם|שם]] ו[[עבר|עֵבֶר]] <ref>על פי המקרא, היה בנו של [[שלח]]</ref> עבר ליוסף הצדיק. | על מקורה של חכמתו כבר אנו עומדים בתחילת הפרשה<ref name=A>משיעורו של הרב יאיר הס מישיבת קדומים </ref>. רש"י מבאר "בן זקוני" - שנולד לו לעת זקנתו. אבל [[תרגום אונקלוס|אונקלוס]] תרגם '''בר חכים הוא''' ליה כל מה שלמד מ'''שֵׁם''' <ref>בנו של [[נח]]</ref> ועבר מסר לו." והוא מפרט, לפי התרגום כל מה שיעקב למד מ[[שם|שם]] ו[[עבר|עֵבֶר]] <ref>על פי המקרא, היה בנו של [[שלח]]</ref> עבר ליוסף הצדיק. | ||
| שורה 44: | שורה 40: | ||
ועוד, כיצד הדבר בא לידי ביטוי הלכה למעשה בניהול כלכלת מצרים בד"ה "וילקט יוסף את כל הכסף וגו" -"סיפר הכתוב זה וגמר הענין בכל הפרשה להודיע מעלות יוסף '''בחכמה בתבונה ובדעת''', וכי היה איש אמונים שהביא כל הכסף בית פרעה, ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים או לשלחו לארץ כנען, אבל נתן למלך הבוטח בו כל הכסף וקנה לו את האדמה גם הגופות, ומצא בזה חן גם כן בעיני העם כי השם הוא המצליח את יראיו" <ref>מ"ז, י"ד</ref>. | ועוד, כיצד הדבר בא לידי ביטוי הלכה למעשה בניהול כלכלת מצרים בד"ה "וילקט יוסף את כל הכסף וגו" -"סיפר הכתוב זה וגמר הענין בכל הפרשה להודיע מעלות יוסף '''בחכמה בתבונה ובדעת''', וכי היה איש אמונים שהביא כל הכסף בית פרעה, ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים או לשלחו לארץ כנען, אבל נתן למלך הבוטח בו כל הכסף וקנה לו את האדמה גם הגופות, ומצא בזה חן גם כן בעיני העם כי השם הוא המצליח את יראיו" <ref>מ"ז, י"ד</ref>. | ||
ובמדרש מובא: "יהב חכמתא לחכימין - זה יוסף הצדיק[כלומר: "הפסוק שנאמר על הקב"ה, שהוא נותן חכמה לחכמים - מכוון על יוסף הצדיק."] שנאמר: אין נבון וחכם כמוך" ({{מקור|[[ספר דניאל]]א', רמז תתרנ"ט}}). | |||
{{מקור|[[ספר דניאל]]א', רמז תתרנ"ט}} | |||
== | ====פתרון החלומות==== | ||
את חלומותיו הראשונים, קל להבין: הוא חלם שאלומות אחיו משתחוות לאלומתו - כלומר, אחיו משתחווים לו, ושהשמש והירח ואחד-עשר כוכבים משתחווים לו - ודאי שהמספר אחת-עשרה מסמל את אחד-עשר אחיו. | |||
ולמה פתר את חלומות הסריסים כפי שפתר? מלבד רוח הקודש, יש גם היגיון: שר המשקים, היה פעיל, סחט את הענבים - ולעומת זאת, שר האופים היה פסיבי, ורק העוף פעיל. ולכן אמר יוסף, ששר המשקים יחיה ושר האופים ימות. בנוסף, עוף לא מתקרב לאדם חי, הוא פוחד ממנו - ואם התקרב, כנראה האדם מת. | |||
ובחלום פרעה, מסמלות הפרות והשיבולים מצב כלכלי (שבע או רעב) - כי הן כנגד שני מקורות המזון: תבואה ובשר - ולכן הבין יוסף שלזה הכוונה, ולא כמו החרטומים, שפירשו בכיוונים אחרים, כמו לידת ילדים וכיבוש ממלכות. | |||
בכל המקרים, נראה שיוסף מייחס חשיבות כה רבה לחלומות ולפתרונו והבנתו אותם - שהוא פועל על פיהם: אחיו כה חששו ממנו, כי הוא סיפר להם על חלומותיו, וכנראה ניכר שהוא חושב שהם יתגשמו - כפי שאכן קרה. כאשר הוא פותר את חלומות שר המשקים ושר האופים, הוא לא נותן תאריך רחוק, כפי שעושים הרמאים, של עוד שלושה חודשים או שלוש שנים - אלא בעוד שלושה '''ימים''', וזו סכנה עצומה: הרי אם לא יתגשם הפתרון, ידעו הסריסים ששיקר להם, ובודאי שלא ישכחו כל-כך מהר. יתרה מזאת: הוא גם מבקש משר המשקים לפעול עבורו אצל פרעה, ורואים שהוא משוכנע בצדקת פתרונו. כך גם אצל פרעה - יוסף לא מסתפק בפתרון החלום, אלא מוסיף המלצות מעשיות, איך לארגן את מצרים בארבע-עשרה השנים הקרובות. | |||
על | |||
===מעשיו=== | |||
מעשיו של יוסף מעדים יותר מכל על תכונותיו.<ref name=A/> | מעשיו של יוסף מעדים יותר מכל על תכונותיו.<ref name=A/> | ||
| שורה 73: | שורה 64: | ||
* '''כלכלה נכונה''' - מכלכלת בית פוטיפר לכלכלת מצרים. וכך נקבע כי "יוסף מתוקן לפרנסה" <ref>שמות רבה ב',ד',</ref> | * '''כלכלה נכונה''' - מכלכלת בית פוטיפר לכלכלת מצרים. וכך נקבע כי "יוסף מתוקן לפרנסה" <ref>שמות רבה ב',ד',</ref> | ||
== | ==מדותיו== | ||
יוסף מסומל בקבלה במידת ה"יסוד" שעניינה שמירת הברית, זאת בשל גבורתו במצרים שלא התפתה לאשת פוטיפר. | יוסף מסומל בקבלה במידת ה"יסוד" שעניינה שמירת הברית, זאת בשל גבורתו במצרים שלא התפתה לאשת פוטיפר. | ||
כמו כן ניתן לציין את המידות הבאות<ref name=A/>: | כמו כן ניתן לציין את המידות הבאות<ref name=A/>: | ||
| שורה 84: | שורה 74: | ||
* '''צניעות''' - קידש שם שמים בסתר עם אשת םוטיפר <ref>מסכת סוטה י'ב'</ref> וכן הסתיר את אימו מעשיו ולכן זכה לברכת "עלי עין". וכן לא הביט בבנות מלכים שהשתדלו שיסתכל בהן<ref> בראשית רבה צ"ח</ref> | * '''צניעות''' - קידש שם שמים בסתר עם אשת םוטיפר <ref>מסכת סוטה י'ב'</ref> וכן הסתיר את אימו מעשיו ולכן זכה לברכת "עלי עין". וכן לא הביט בבנות מלכים שהשתדלו שיסתכל בהן<ref> בראשית רבה צ"ח</ref> | ||
* '''מוסר ונאמנות''' - הוא לא בוגד באדונו, פוטיפר. לא שולח לחם רב לארץ כנכן שלא יחשב זצבירת הון שם (רמב"ן מ"ה,י"א). אינו שולח דבר לאביו ללא רשות פרעה. לא גילה את דבר מכירתו לעולם. רבי עובדיה ספורנו כתב על ד"ה '''וַיָּבֵא יוסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעה''' " שֶׁלּא הורָה לְעַצְמו הֶתֵּר בְּכָל עֲמָלו לָקַחַת דָּבָר לְעַצְמו". | * '''מוסר ונאמנות''' - הוא לא בוגד באדונו, פוטיפר. לא שולח לחם רב לארץ כנכן שלא יחשב זצבירת הון שם (רמב"ן מ"ה,י"א). אינו שולח דבר לאביו ללא רשות פרעה. לא גילה את דבר מכירתו לעולם. רבי עובדיה ספורנו כתב על ד"ה '''וַיָּבֵא יוסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעה''' " שֶׁלּא הורָה לְעַצְמו הֶתֵּר בְּכָל עֲמָלו לָקַחַת דָּבָר לְעַצְמו". | ||
===סייעתא דשמיא=== | |||
יוסף זכה ש"[[רוח הקודש]] שרתה עליו מנעוריו ועד יום מותו והייתה מנהגת אותו בכל דבר חוכמה" <ref>פרקי דרבי אליעזר ל"ט</ref>. ה' היה איתו גם ברווחה וגם בצרה, לפי מדרש רבה לפי ד"ה: "ויהי ה' את יוסף" - ר' יודן בשם ר' איבו אמר: אין לי אלא ברווחה. בַּצָרַה מנין? <ref>בראשית ל"ט</ref>: אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו"<ref> מדרש רבה י"ד, ג'</ref>. | |||
המזל היה נחלתו של יוסף. המונח "מצליח" חוזר פעמים אחדות בתיאור מעשיו. תחילה אצל השר [[פוטיפר]], כפי שנאמר:"וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָֹה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (ל"ט,ג,). ממשיך אצל שר הטבחים בבית הסוהר, שם הוא זוכה לכבוד "בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ" (כ"ג). | |||
ב[[ספר תהילים]] מתואר כי בבית הסוהר: "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. עִנּוּ בַכֶּבֶל (רַגְלֹיו) [רַגְלוֹ] בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ" (ק"ה,י"ז-י"ח) - אם כי אולי הכוונה היא לתקופה שבה הוא הורד מצרים ולא בית הסוהר. | |||
על בני יוסף נאמר שאין עין הרע שולטת בו, שנאמר "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין", קרי ביה עולי עין, (שהם שולטים על העין, ואין העין שולטת בהם), אי נמי מדהנא (או גם מפסוק אחר רואים שאין העין שולטת בזרעו של יוסף), "וידגו לרוב בקרב הארץ", מה דגים שבים המים מכסים עליהם, ואין העין שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם. <ref>[http://www.laisrael.net/PageDisplay.asp?Artnum=179 על עין הרע]</ref> | |||
==הדמיון לאביו== | |||
פרשני המקרא רואים בו דמיון לאביו. [[רש"י]] בד"ה '''בן זקונים''' כותב "... שהיה זיו איקונין שלו דומה לו" <ref>ל"ז,ג'</ref>. [[מדרש רבה]] מוצא כי המאורעות שיוסף עבר דומים לאלה שאביו חווה: "אמר רבי שמואל בר נחמן: אלה תולדות יעקב, יוסף לא היה צריך קרא למימר כן, אלא אלה תולדות יעקב ראובן. | |||
אלא מה ת"ל יוסף ? אלא שכל מה שאירע לזה, אירע לזה. <ref>פרשה פ"ד</ref> | |||
* מה זה נולד מהול, אף זה נולד מהול. | |||
* מה זה אמו עקרה,אף זה אמו עקרה. | |||
* מה זה אמו ילדה שנים, אף זה אמו ילדה שנים. | |||
* מה זה בכור, אף זה בכור. | |||
* מה זה נתקשה אמו בלידה, אף זה נתקשה אמו בשעת לידה. | |||
* מה זה אחיו שונא אותו, אף זה אחיו שונאים אותו. | |||
* מה זה אחיו בקש להרגו, אף זה בקשו אחיו להרגו. | |||
* מה זה רועה, אף זה רועה. | |||
* זה נשטם, וזה נשטם. | |||
* זה נגנב שתי פעמים, וזה נגנב שתי פעמים. | |||
* זה נתברך בעושר, וזה נתברך בעושר. | |||
* זה יצא לחוצה לארץ, וזה יצא לחוצה לארץ. | |||
* זה נשא אשה מחוצה לארץ, וזה נשא אשה מחוצה לארץ. | |||
* זה הוליד בנים בחוצה לארץ, וזה הוליד בנים בחוצה לארץ. | |||
* זה ליווהו מלאכים, וזה ליווהו מלאכים. | |||
* זה נתגדל על ידי חלום, וזה נתגדל ע"י חלום. | |||
* זה נתברך בית חמיו בשבילו, וזה נתברך בית חמיו בשבילו. | |||
* זה ירד למצרים, וזה ירד למצרים. | |||
* זה כלה את הרעב, וזה כלה את הרעב. | |||
* זה משביע, וזה משביע. | |||
* זה מצוה, וזה מצוה.(את בניו) | |||
* זה מת במצרים, וזה מת במצרים. | |||
* זה נחנט, וזה נחנט. | |||
* זה העלו עצמותיו, וזה העלו עצמותיו. | |||
==סמלו של השבט== | ==סמלו של השבט== | ||
| שורה 200: | שורה 227: | ||
==האם יוסף היה חלק משלטון ה"היקסוסים"== | ==האם יוסף היה חלק משלטון ה"היקסוסים"== | ||
בהקשר של יוסף יש פרשיות במקרא העשויים להצביע על כך כי הוא מונה למשנה למלך מצרים על ידי מלך שלא היה מצרי במוצאו, אולי בן לשלטון ה[[היקסוסים]]. | בהקשר של יוסף יש פרשיות במקרא העשויים להצביע על כך כי הוא מונה למשנה למלך מצרים על ידי מלך שלא היה מצרי במוצאו, אולי בן לשלטון ה[[היקסוסים]]. | ||
החוקר איתן פינקלשטיין, דוקטורנט לתנ"ך ב"מכון הגבוה לתורה" ב[[אוניברסיטת בר-אילן]] <ref>פורסם במסגרת [http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=24598המדור מתפרסם במסגרת המדור 'בעיניים של חז"ל' בעלון 'שבתון']</ref> מעלה בהקשר זה סוגיות הנראות לכאורה תמוהות. | החוקר איתן פינקלשטיין, דוקטורנט לתנ"ך ב"מכון הגבוה לתורה" ב[[אוניברסיטת בר-אילן]] <ref>פורסם במסגרת [http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=24598המדור מתפרסם במסגרת המדור 'בעיניים של חז"ל' בעלון 'שבתון']</ref> מעלה בהקשר זה סוגיות הנראות לכאורה תמוהות. | ||
| שורה 213: | שורה 239: | ||
==האם יוסף היה "אמחותפ"?== | ==האם יוסף היה "אמחותפ"?== | ||
אחת הדמויות הבולטות בהיסטוריה המצרית, ידועה היטב לאגיפטולוגים, היה ה"משנה למלך" (סגן פרעה) הנקרא "אמחותפ" (Emkhotep). הוא היה הגאון שפיתח את הטכניקה של בניית פירמידות (טכניקה זו שאיננה ידועה לנו היום). באבן באי Siheil חקוק כיתוב מצרי עתיק, שמספר עובדות חשובות על חייו של ה"משנה למלך" הנזכר. הכיתוב שבאבן הנזכרת, תורגם ופורסם לראשונה על ידי H. K. Brugsch, בספרו Die biblischen sieben Jahre der Hungersnoth (לייפציג, 1891), ומאוחר יותר ברבים מספרי ההיסטוריה המצרית. | אחת הדמויות הבולטות בהיסטוריה המצרית, ידועה היטב לאגיפטולוגים, היה ה"משנה למלך" (סגן פרעה) הנקרא "אמחותפ" (Emkhotep). הוא היה הגאון שפיתח את הטכניקה של בניית פירמידות (טכניקה זו שאיננה ידועה לנו היום). באבן באי Siheil חקוק כיתוב מצרי עתיק, שמספר עובדות חשובות על חייו של ה"משנה למלך" הנזכר. הכיתוב שבאבן הנזכרת, תורגם ופורסם לראשונה על ידי H. K. Brugsch, בספרו Die biblischen sieben Jahre der Hungersnoth (לייפציג, 1891), ומאוחר יותר ברבים מספרי ההיסטוריה המצרית. | ||
| שורה 219: | שורה 244: | ||
:בתורה ספר בראשית<ref>פרק מא</ref>: יוסף נתן עצה לפרעה כיצד להתמודד בשבע שנות הרעב. | :בתורה ספר בראשית<ref>פרק מא</ref>: יוסף נתן עצה לפרעה כיצד להתמודד בשבע שנות הרעב. | ||
:באבן: | :באבן: אמחותפ '''ייעץ''' לפרעה מה לעשות '''בשבע שנות רעב''' במצרים. | ||
:בתורה ספר בראשית שם: | :בתורה ספר בראשית שם: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף... עַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:.... וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. | ||
:באבן: | :באבן: "... האדם החשוב ביותר לפני פרעה ". | ||
:בתורה ספר בראשית שם: | :בתורה ספר בראשית שם: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף... אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי. | ||
:באבן: | :באבן: "... מנהל הארמון המלכותי. " | ||
:בתורה ספר בראשית שם: | :בתורה ספר בראשית שם: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אלוקים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. | ||
:באבן: | :באבן: "הוא החכם מכל אדם". | ||
:בתורה ספר בראשית שם: | :בתורה ספר בראשית שם: וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף. | ||
:באבן: | :באבן: "שומר החותם המלכותי". | ||
ודבר הראוי לתשומת לב, שבאבן מתואר שפרעה העניק 120 ק"מ של אדמה לכוהני מצרים. עובדה זו אכן התקיימה בחיי יוסף וכפי שמתואר בתורה ספר בראשית<ref>מ"ז כ"ב</ref>. | ודבר הראוי לתשומת לב, שבאבן מתואר שפרעה העניק 120 ק"מ של אדמה לכוהני מצרים. עובדה זו אכן התקיימה בחיי יוסף וכפי שמתואר בתורה ספר בראשית<ref>מ"ז כ"ב</ref>. | ||
האגיפטולוג James Henry Breasted כתב שאמחותפ | האגיפטולוג James Henry Breasted כתב שאמחותפ נקרא על ידי המצרים גם בשם נוסף: "יו" (= יוסף?). | ||
עובדה ידועה להיסטוריונים, שאחר מותו של אמחותפ, אע"פ שהיה רק סגן פרעה ולא פרעה, המצריים עשו ממנו שני אלילים גדולים וחשובים במיוחד - וזו בדיוק הסיבה שאומרים חז"ל (ב[[מדרש]] [[במדבר רבה]]), שיוסף ביקש שלא ייקבר במצרים, כדי שהמצריים לא יעבדו את גופתו כאליל. | עובדה ידועה להיסטוריונים, שאחר מותו של אמחותפ, אע"פ שהיה רק סגן פרעה ולא פרעה, המצריים עשו ממנו שני אלילים גדולים וחשובים במיוחד - וזו בדיוק הסיבה שאומרים חז"ל (ב[[מדרש]] [[במדבר רבה]]), שיוסף ביקש שלא ייקבר במצרים, כדי שהמצריים לא יעבדו את גופתו כאליל. | ||
| שורה 241: | שורה 266: | ||
להלן מספר עובדות נוספות שפורסמו על ידי היסטוריונים, שמראים קשר ברור בין דמותו של אמחותפ (ו/או "האלוהות" שייחסו אליו) לדמותו של יוסף: | להלן מספר עובדות נוספות שפורסמו על ידי היסטוריונים, שמראים קשר ברור בין דמותו של אמחותפ (ו/או "האלוהות" שייחסו אליו) לדמותו של יוסף: | ||
:היסטוריה על אמחותפ: | :היסטוריה על אמחותפ: היה בקיא מאוד בשפות זרות<ref>ספר אבני סיני</ref>. | ||
:תיאור התורה על יוסף: | :תיאור התורה על יוסף: בתורה שבעל פה<ref>מסכת סוטה דף לו ע"ב</ref> אומרים חז"ל, שיוסף ידע (ע"י נס) שבעים ואחת שפות. | ||
:היסטוריה על אמחותפ: היה נקרא "בעל הקרקעות של עמי הארץ"<ref>ספר אבני סיני</ref>. | :היסטוריה על אמחותפ: היה נקרא "בעל הקרקעות של עמי הארץ"<ref>ספר אבני סיני</ref>. | ||
| שורה 265: | שורה 290: | ||
==יוסף כמושל במצרים העתיקה - ממצאים ארכיאולוגים== | ==יוסף כמושל במצרים העתיקה - ממצאים ארכיאולוגים== | ||
ומלבד האמור לעיל לגבי השוואת יוסף לאמחותפ, ישנם סימנים ארכיאולוגים רבים שמצדיעים לסיפור המקראי על יוסף, לדוגמא: | ומלבד האמור לעיל לגבי השוואת יוסף לאמחותפ, ישנם סימנים ארכיאולוגים רבים שמצדיעים לסיפור המקראי על יוסף, לדוגמא: | ||
גרסה מ־09:01, 5 ביוני 2012
|
|
יוסף הצדיק הוא הבן הראשון של רחל אימנו והבן האחד-עשר של יעקב אבינו. שמו ניתן לו על ידי אימו, כפי שנאמר: "וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף לִי בֵּן אַחֵר.ספר בראשית ל כד. ואכן אחריו נולד אחיו הקטן, היחידי בנימין, כאשר אמו מתה בלידתו.
יוסף זכה שלשמו הפרטי נוסף הכינוי והתואר "צדיק". חז"ל הגדירו זאת במאמרם במסכת בבא קמא: "יוסף, פטפט ביצרו" [1], כלומר: יוסף התנגד ליצרו. יוסף אסף את כל כוחותיו ונלחם כנגד עצמו ממש, וניצח עד כדי כך שחז"ל קבעו: "יוסף לא נחשד על העבירה" מסכת עבודה זרה ג א. יוסף גם זכה לתוספת אות ה', אות אחת משמו המפורש של הקב"ה, שנאמר: "עדות ביהוסף שמו" [2].[3]
לפי המסורת יוסף הצדיק נולד בכ"ז תמוז, בשנת ב' קצ"ט (2,199) לבריאת העולם [4], בשנה הארבע-עשרה לשהות יעקב אבינו בחרן, בבית לבן.
תולדות חייו
משפחת יעקב
ריב יוסף ואחיו
מכירת יוסף
ערך מורחב: מכירת יוסף
יוסף בבית פוטיפר
יוסף בבית האסורים
פתרון חלומות פרעה
המפגש עם האחים
ירידת יעקב למצרים
מות יעקב
מות יוסף
דמותו של יוסף
חכמתו
על מקורה של חכמתו כבר אנו עומדים בתחילת הפרשה[5]. רש"י מבאר "בן זקוני" - שנולד לו לעת זקנתו. אבל אונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משֵׁם [6] ועבר מסר לו." והוא מפרט, לפי התרגום כל מה שיעקב למד משם ועֵבֶר [7] עבר ליוסף הצדיק.
בעקבות נסיונו לבאר את חלום פרעה, מלך מצרים מציין הרמב"ן על ד"ה וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדוניו - "היה ראוי שיאמר הכתוב וישאל אותם לאמר, אבל האריך כי רצה לספר בשבח יוסף שהיה נער עבד ושאל לשני שרים גדולים והם בבית אדוניו אשר שנא אותו, והיה כל אחד יכול לצוות לשאת את ראשו מעליו, ולא פחד מהם מלשאול אותם ולאמר להם דעתו בפתרון, כי בטח בחכמתו, שאילו נמלט שר האופים היה תולה אותו" [8].
והרמב"ן מפרט גם איך באה לידי ביטוי חכמתו, בד"ה ירא פרעה איש נבון וחכם - "אמר לו שיצטרך לאיש נבון וחכם שיהיה ממונה על כל הארץ, ויפקד עוד פקידים תחתיו שילכו בארץ ויקבצו את כל אוכל, כי לא יוכל השליט ללכת בכל הארץ. ואמר לו שיהיה נבון וחכם, נבון, שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו, ולתת להם כדי חיותם, וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עושר וממון לפרעה. וחכם, שידע לקיים התבואה שלא תרקב, שיערב עם כל מין דבר המקיים אותו בטבעו, כגון חומטין שהזכירו רבותינו [9], והכסף החי הממית הכנימה, וכיוצא בהן" [10].
ועוד, כיצד הדבר בא לידי ביטוי הלכה למעשה בניהול כלכלת מצרים בד"ה "וילקט יוסף את כל הכסף וגו" -"סיפר הכתוב זה וגמר הענין בכל הפרשה להודיע מעלות יוסף בחכמה בתבונה ובדעת, וכי היה איש אמונים שהביא כל הכסף בית פרעה, ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים או לשלחו לארץ כנען, אבל נתן למלך הבוטח בו כל הכסף וקנה לו את האדמה גם הגופות, ומצא בזה חן גם כן בעיני העם כי השם הוא המצליח את יראיו" [11].
ובמדרש מובא: "יהב חכמתא לחכימין - זה יוסף הצדיק[כלומר: "הפסוק שנאמר על הקב"ה, שהוא נותן חכמה לחכמים - מכוון על יוסף הצדיק."] שנאמר: אין נבון וחכם כמוך" ([[ספר דניאל]]א', רמז תתרנ"ט).
פתרון החלומות
את חלומותיו הראשונים, קל להבין: הוא חלם שאלומות אחיו משתחוות לאלומתו - כלומר, אחיו משתחווים לו, ושהשמש והירח ואחד-עשר כוכבים משתחווים לו - ודאי שהמספר אחת-עשרה מסמל את אחד-עשר אחיו.
ולמה פתר את חלומות הסריסים כפי שפתר? מלבד רוח הקודש, יש גם היגיון: שר המשקים, היה פעיל, סחט את הענבים - ולעומת זאת, שר האופים היה פסיבי, ורק העוף פעיל. ולכן אמר יוסף, ששר המשקים יחיה ושר האופים ימות. בנוסף, עוף לא מתקרב לאדם חי, הוא פוחד ממנו - ואם התקרב, כנראה האדם מת.
ובחלום פרעה, מסמלות הפרות והשיבולים מצב כלכלי (שבע או רעב) - כי הן כנגד שני מקורות המזון: תבואה ובשר - ולכן הבין יוסף שלזה הכוונה, ולא כמו החרטומים, שפירשו בכיוונים אחרים, כמו לידת ילדים וכיבוש ממלכות.
בכל המקרים, נראה שיוסף מייחס חשיבות כה רבה לחלומות ולפתרונו והבנתו אותם - שהוא פועל על פיהם: אחיו כה חששו ממנו, כי הוא סיפר להם על חלומותיו, וכנראה ניכר שהוא חושב שהם יתגשמו - כפי שאכן קרה. כאשר הוא פותר את חלומות שר המשקים ושר האופים, הוא לא נותן תאריך רחוק, כפי שעושים הרמאים, של עוד שלושה חודשים או שלוש שנים - אלא בעוד שלושה ימים, וזו סכנה עצומה: הרי אם לא יתגשם הפתרון, ידעו הסריסים ששיקר להם, ובודאי שלא ישכחו כל-כך מהר. יתרה מזאת: הוא גם מבקש משר המשקים לפעול עבורו אצל פרעה, ורואים שהוא משוכנע בצדקת פתרונו. כך גם אצל פרעה - יוסף לא מסתפק בפתרון החלום, אלא מוסיף המלצות מעשיות, איך לארגן את מצרים בארבע-עשרה השנים הקרובות.
מעשיו
מעשיו של יוסף מעדים יותר מכל על תכונותיו.[5]
- יראת השם - לפני אחיו, כאשר עדין הם סבורים שהוא מלך מצרים, הוא מצהיר: "...אֶת-הָאֱלֹקים אֲנִי יָרֵא" (מ"ב,י"ח). והרמב"ן כתב על ד"ה וימאן ויאמר אל אשת אדניו - סיפר הכתוב כי מאן לעשות כרצונה אף על פי שהיא גברתו אשת אדוניו, והוא ירא ממנה, כי היה ירא את השם יותר. וזה טעם, אל אשת אדניו:(ל"ט,ח').
- שם שמים שגור בפיו [12] - כפי שאמר לשרי פרעה לפני פתרון החלומות: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים(מ,ח') ולפרעה, בטרם יפתור את החלום: "אֱלֹקים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (מ"א,ט"ז) ולאחיו: "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם... וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. (מ"ה, ה'-ז') ואחרון בטרם נפרד ממנו: "וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב"(נ,כ"ד)
- שמירת זהותו העברית וארצו - עברי אנוכי ומארץ העברית באתי. לפי הרמב"ן: "וטעם מארץ העברים - מארץ חברון אשר גרו שם אברהם יצחק ויעקב, כי אברהם שהיה ראש היחס נקרא אברהם העברי... וגדול שמו בגויים כי נתקיים בו ואגדלה שמך ועל כן נקראו כל זרעו העברים. והם עצמם יחזיקו את שמם כן שלא יתערבו בעמי הארצות הכנענים, והוחזק השם הזה בכל זרע ישראל לעולם. וזה טעם הביא לנו איש עברי (לעיל לט יד), כי יוסף אמר להם עברי אנכי, ולא רצה שיחזיקוהו בכנעני. והנה ארץ מגוריהם קראה ארץ העברים, כלומר הארץ אשר העברים שם:(מ',ט"ו)
- שלטון ומלוכה - מנהל את בית פוטיפר, את בית הסוהר ובסוף משנה למלך מצרים -80 שנה "המלוכה הארוכה ביותר בתנ"ך"
- כלכלה נכונה - מכלכלת בית פוטיפר לכלכלת מצרים. וכך נקבע כי "יוסף מתוקן לפרנסה" [13]
מדותיו
יוסף מסומל בקבלה במידת ה"יסוד" שעניינה שמירת הברית, זאת בשל גבורתו במצרים שלא התפתה לאשת פוטיפר. כמו כן ניתן לציין את המידות הבאות[5]:
- גבורה אומץ ועוז - למרות היותו עבד, עמד באוץ לפי פרעה ונשא את פתרון החלום ואף הציע לו את המדיניות שינהג. קבל גבורה של שור [14].
- כבוד אביו - הלך לשכם, למרות שלא נטה לכך [15]. לא סיפר לו על מכירתו עד מותו [16].
- כבוד- כיבד את בני השפחות, נתן לאחיו בגדים שלא ייתביישו [17] העביר את כל מצרים מקצה ועד קצה כדי שלא ייבושו בני ישראל על כך שאין נחלה קבועה.
- הסלחנות לאחיו- אפילו את שמעון האכיל והשקה (רש"י). הוציא את האנשים מפניו כדי שאחיו לא ייתביישווהעיקר פייסם כדי שלא יצטערו על מכירתו.
- ענוה - חז"ל כתבו בשמות רבה על ד"ה:דבר אחר, ויוסף היה במצרים אף על פי שזכה יוסף למלכות לא נתגאה על אחיו וכל בית אביו כשם שהיה קטן בעיניו מתחילה שהיה עבד במצרים כך היה קטן בעיניו אחר שהיה מלך"
- צניעות - קידש שם שמים בסתר עם אשת םוטיפר [18] וכן הסתיר את אימו מעשיו ולכן זכה לברכת "עלי עין". וכן לא הביט בבנות מלכים שהשתדלו שיסתכל בהן[19]
- מוסר ונאמנות - הוא לא בוגד באדונו, פוטיפר. לא שולח לחם רב לארץ כנכן שלא יחשב זצבירת הון שם (רמב"ן מ"ה,י"א). אינו שולח דבר לאביו ללא רשות פרעה. לא גילה את דבר מכירתו לעולם. רבי עובדיה ספורנו כתב על ד"ה וַיָּבֵא יוסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעה " שֶׁלּא הורָה לְעַצְמו הֶתֵּר בְּכָל עֲמָלו לָקַחַת דָּבָר לְעַצְמו".
סייעתא דשמיא
יוסף זכה ש"רוח הקודש שרתה עליו מנעוריו ועד יום מותו והייתה מנהגת אותו בכל דבר חוכמה" [20]. ה' היה איתו גם ברווחה וגם בצרה, לפי מדרש רבה לפי ד"ה: "ויהי ה' את יוסף" - ר' יודן בשם ר' איבו אמר: אין לי אלא ברווחה. בַּצָרַה מנין? [21]: אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו"[22].
המזל היה נחלתו של יוסף. המונח "מצליח" חוזר פעמים אחדות בתיאור מעשיו. תחילה אצל השר פוטיפר, כפי שנאמר:"וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָֹה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (ל"ט,ג,). ממשיך אצל שר הטבחים בבית הסוהר, שם הוא זוכה לכבוד "בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ" (כ"ג).
בספר תהילים מתואר כי בבית הסוהר: "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. עִנּוּ בַכֶּבֶל (רַגְלֹיו) [רַגְלוֹ] בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ" (ק"ה,י"ז-י"ח) - אם כי אולי הכוונה היא לתקופה שבה הוא הורד מצרים ולא בית הסוהר.
על בני יוסף נאמר שאין עין הרע שולטת בו, שנאמר "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין", קרי ביה עולי עין, (שהם שולטים על העין, ואין העין שולטת בהם), אי נמי מדהנא (או גם מפסוק אחר רואים שאין העין שולטת בזרעו של יוסף), "וידגו לרוב בקרב הארץ", מה דגים שבים המים מכסים עליהם, ואין העין שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם. [23]
הדמיון לאביו
פרשני המקרא רואים בו דמיון לאביו. רש"י בד"ה בן זקונים כותב "... שהיה זיו איקונין שלו דומה לו" [24]. מדרש רבה מוצא כי המאורעות שיוסף עבר דומים לאלה שאביו חווה: "אמר רבי שמואל בר נחמן: אלה תולדות יעקב, יוסף לא היה צריך קרא למימר כן, אלא אלה תולדות יעקב ראובן. אלא מה ת"ל יוסף ? אלא שכל מה שאירע לזה, אירע לזה. [25]
- מה זה נולד מהול, אף זה נולד מהול.
- מה זה אמו עקרה,אף זה אמו עקרה.
- מה זה אמו ילדה שנים, אף זה אמו ילדה שנים.
- מה זה בכור, אף זה בכור.
- מה זה נתקשה אמו בלידה, אף זה נתקשה אמו בשעת לידה.
- מה זה אחיו שונא אותו, אף זה אחיו שונאים אותו.
- מה זה אחיו בקש להרגו, אף זה בקשו אחיו להרגו.
- מה זה רועה, אף זה רועה.
- זה נשטם, וזה נשטם.
- זה נגנב שתי פעמים, וזה נגנב שתי פעמים.
- זה נתברך בעושר, וזה נתברך בעושר.
- זה יצא לחוצה לארץ, וזה יצא לחוצה לארץ.
- זה נשא אשה מחוצה לארץ, וזה נשא אשה מחוצה לארץ.
- זה הוליד בנים בחוצה לארץ, וזה הוליד בנים בחוצה לארץ.
- זה ליווהו מלאכים, וזה ליווהו מלאכים.
- זה נתגדל על ידי חלום, וזה נתגדל ע"י חלום.
- זה נתברך בית חמיו בשבילו, וזה נתברך בית חמיו בשבילו.
- זה ירד למצרים, וזה ירד למצרים.
- זה כלה את הרעב, וזה כלה את הרעב.
- זה משביע, וזה משביע.
- זה מצוה, וזה מצוה.(את בניו)
- זה מת במצרים, וזה מת במצרים.
- זה נחנט, וזה נחנט.
- זה העלו עצמותיו, וזה העלו עצמותיו.
סמלו של השבט
אשר היה מְפֻתָּח על שֹׁהַם [26] בחשן משפט. רבינו בחיי קורא את האבן אוּנִקלִ"י. תרגום אונקלוס מתרגם בורלא, וכנראה הכוונה ל"בריל".
וסגולת אבן זה לתת חן לאדם בעיני כל רואיו, ונקראת שוהם ויש בה אותיות השם, על שם האמור "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח" [27] "ויתן חנו בעיני שר בית הסהר". ומי שנושאה בבית המלכות תועיל הרבה ויהיו ודבריו נשמעים.
על אבן שֹׁהַם בויקיפדיה העברית
המורה הגדול לקיום מצוות לא תטר
- ערך מורחב - לא תטר
ְלֹא'תִטֹּר היא אחת מתרי"ג מצוות. הוא מובאת בספר ויקרא בפרשת קדושים: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" י"ג,י"ח. [[רש"י] מפרט וממחיש את שלושת חלקי הפסוק:
- לא תקם - אמר לו: השאילני מגלך. אמר לו: לאו. למחר אמר לו: השאילני קרדומך. אמר לו: איני משאילך כדרך שלא השאלתני.זו היא נקימה.
- ואיזו היא נטירה ? אמר לו: השאילני קרדומך. אמר לו: לאו. למחר אמר לו: השאילני מגלך.
אמר לו: הא לך ואיני כמותך, שלא השאלתני. זו היא נטירה, שנוטר האיבה בלבו אף על פי שאינו נוקם.
- ואהבת לרעך כמוך - אמר רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה.
הרב אביגדר הלוי נבנצל בשיחתו ל"פרשת ויגש" על הנושא:יוסף הצדיק - המורה הגדול לקיום מצוות לא תטר מנסה להשיב על הקושיה. "לא תטר" אין פרושו "לא תזכור". מותר לאדם לזכור מה עשו לו. כאשר הקב"ה אומר "לא אטור" - הכוונה היא "שלא יזכור לנו לרעה את מה שעשינו". אמנם חטאנו, אבל אם נעשה תשובה או בתנאים אחרים - הקב"ה לא ינטור לעולם. כך גם לגבי רעה שעשה לי פלוני.
דוגמא טובה לכך היא התנהגותו של יוסף הצדיק. האחים גרמו לו רעות רבות: תחילח רצו להרוג אותו ממש כפי שנאמר:"...וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ" [28]. אחר-כך החליטו להשליך אותו לבור מלא נחשים ועקרבים - בתקווה שאלו ימיתו אותו ובסוף היה לעבד והיה ב"בור" - בית הסוהר.
ויוסף מצליח לא לנטור. כמובן השאלה היא איך זה אפשרי. יוסף עצמו נותן את התשובה לקראת סיום ספר בראשית:"וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם-רָב" [29]. כלומר, לכם אין כל חלק במה שקרה לי. אתם יכולים לשכוח ממה שעשיתם לי. היה זה בשליחות השכינה. ב"חובת הלבבות" כתוב:"התועלת והנזק אינם ביד הנברא ולא ביכולתו, מבלי רשות הבורא" [30].
משיח בן יוסף
- ערך מורחב - משיח בן יוסף
משיח בן יוסף הוא בן דמותו של יוסף הצדיק. מהספרים הקדושים יוצא כי הוא דמות פלאים של צדיק עליון. כל רצונו הוא לשנות את המציאות ולהצעיד אותנו לקראת הגאולה. בין גדולי ישראל אשר נאמר עליהם שהם בני דמותו היה האר"י הקדוש. והפועלים בדרכו של משיח בן יוסף בדורות "עקבתא דמשיחה" הם אנשי אמנה העוסקים בבנין ירושלים בקדושה באתערותא דלתתא, כמסורת המקובלת בשם הגר"א. [31]
הרעיון מקורו בפרשת ויגש לאחר שיוסף הצדיק התוודע לאחיו, הוא מתאר את ייעודו: "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם...וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה" מ"ה,ה'). מכאן שיוסף נחשב לממונה על אספקת הצרכים החומריים של עם ישראל. הוא ה"משביר".
לעומתו, לצאצאי יהודה יש תפקיד רוחני, כמו הקמת הישיבה בארץ גושן:": "להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו"[32]. וביתר הדגשה לצאצאי דוד המלך מיועד לו תפקיד המשיח. במסורת היהודית, דואליות זו באה לידי ביטוי בתורת שני המשיחים, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף.
דר' אלכסנדר קליין במאמרו משיח בן יוסף בדעה כי הדואליות זו של שני המשיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד היא נצחית. היא משקפת את שני הצדדים, הקיימים מאז ומתמיד: החומר והרוח. הקונפליקט לא פסח על עם ישראל, אלא שבאחרית הימים יהיה לכך פתרון ברוח דברי יחזקאל הנביא [33]:
"וַיְהִי דְבַר-ה' אֵלַי לֵאמֹר. וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם... וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא (יִהְיֻה ) [יִהְיוּ-עוֹד] לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד...וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם...כה וְיָשְׁבוּ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ-בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד-עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם
ובמדרש מוצג גם כיצד יופיע משיח בן יוסף, שהוא האות התשיעי לגאולה:
"מיכאל (יתקע) תקיעה גדולה ויבקעו מחילות המתים בירושלם ויחיה אותם הקב"ה, וילך משיח בן דוד ואליהו הנביא ויחיו את משיח בן יוסף הנאסף בשערי ירושלם וישלחו את משיח בן דוד בשביל שארית ישראל הפזורים בכל הארצות. מיד כל מלכי אומות העולם נושאים אותם על כתפיהם ומביאים אותם להם וגו'.
הברכות על שם יוסף
הברכות של יעקב אבינו ליוסף בנו מפורטות יותר משאר הברכות. הן מבטאות את ציפיותיו של האב מהבן הנבון. חז"ל ראו בהן ביטוי למה שיקרה עימו בעתיד.
|
ברכת יעקב |
| מ"ט, כ"ב-כ"ו) |
רבי עובדיה ספורנו מוצא בברכות רמז שראשון השופטים והמלך של מלכות ישראל יהיה משבט יוסף בד"ה וּלְקָדְקד נְזִיר אֶחָיו -" וְזֶה כִּי בִּהְיותו נָזִיר מֻכְתָּר בְּנֵזֶר מַלְכוּת א בֵּין אֶחָיו, הֵעִידוּ מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל בְּרָכות מֵאֵת הָאֵל יִתְבָּרַךְ בִּלְתִּי אֶמְצָעִי. וְכֵן הָיָה זַרְעו בְּמַעֲלָה קָרוב לְשֵׁבֶט הַמַּלְכוּת, כְּאָמְרו: "כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל" (הושע יג, א), וּמִמֶּנּוּ הָיָה הָרִאשׁון לַשּׁופְטִים, וְנִבְחַר רִאשׁון לְמֶלֶךְ כַּאֲשֶׁר נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד".
רש"י כתב על ד"ה עד תאות גבעות עולם - לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות עולם, שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים, מגעת עד ארבע קצות העולם שנאמר (לעיל כח יד) ופרצת ימה וקדמה וגו', מה שלא אמר לאברהם אבינו וליצחק.
לאברהם אמר (שם יג יד - טו) שא נא עיניך וראה צפנה וגו', כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, ולא הראהו אלא ארץ ישראל בלבד.
ליצחק אמר (שם כו ג) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה וגו', זהו שאמר ישעיה (ישעיה נח יד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך, ולא אמר נחלת אברהם.
משה רבינו מציג אספקט אחר של הברכות, על נחלתו העתידית של שבטי בני יוסף בכנען. וכך הוא כתב בפרשת וזאת הברכה:
|
ברכת משה רבינו וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהוָֹה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. |
| ל"ג, י"ג-י"ז |
ילקוט שמעוני כתב:"וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו, מלמד שארצו של יוסף מתברכת מכל הארצות. ממגד שמים מטל שיהא טל מצוי לה בכל שעה. ומתהום רובצת מלמד שהיא מרובצת במעיינות.
רבי עובדיה ספורנו כתב כי הברכה נסבה על האדמה כפי שנאמר בד"ה מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל - וְהִנְנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁבִּרְכָתָהּ תִּהְיֶה גַּם כֵּן מִצַּד מִגְדָּנות הַמִּתְבַּשְּׁלות בְּכחות "הַשָּׁמַיִם מִטָּל", גַּם בְּלִי מָטָר, "וּמִתְּהום.. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאת" וְכוּ'" וגם על התכונות האישיות שלו לפי ד"ה: וּלְקָדְקד נְזִיר אֶחָיו - "כִּי אָמְנָם רָאוּי לָזֶה, כִּי אָמְנָם הָיָה בַּעַל נֶזֶר וְכֶתֶר מַלְכוּת בְּקֶרֶב אֶחָיו, וְהִתְנַהֵג עִם כֻּלָּם בַּחֲסִידוּת"
ניתן להשלים את הברכות באלו של יעקב אבינו לאפרים ומנשה לפירש"י ד"ה המלאך הגאל אתי - מלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי, כענין שנאמר (בראשית לא יא - יג) ויאמר אלי מלאך האלוהים בחלום יעקב וגו' אנכי האל בית אל:יברך את הנערים -מנשה ואפרים: וידגו - כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין [הרע] שולטת בהם....
ועוד ד"ה ידעתי בני ידעתי - שהוא הבכור: גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל -
שעתיד גדעון לצאת ממנו שהקב"ה עושה נס על ידו:
ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו -
שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל:
וזרעו יהיה מלא הגוים -
כל העולם יתמלא בצאת שמעו כשיעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילון:
ומסיים בד"ה בך יברך ישראל - הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה: וישם את אפרים - בברכתו לפני מנשה, להקדימו בדגלים ובחנוכת הנשיאים:
קבר יוסף
- ערך מורחב - קבר יוסף
קבר יוסף מצוי בפאתי העיר שכם מול שער העיר של שכם המקראית. מקום התואם את מקום החניה של יעקב אבינו בבואו מחרן."וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה. וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל [[ספר בראשית]], ל"ג,י"ח-כ'.
מקום קבורתו מוזכר בסיום ספר יהושע, כאשר יהושע בן נון הטמין את עצמות יוסף הצדיק שהיו עם שבטי ישראל במסע של ארבעים שנה במדבר סיני ומהלך כיבוש ארץ כנען כפי שנאמר בספר יהושע:" וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה; וַיִּהְיוּ לִבְנֵי-יוֹסֵף, לְנַחֲלָה." כ"ד, ל"ב
המצבה היא בתוך מבנה אשר נשרף ונחרב בידי אספסוף ערבי בשנת 2000. במהלך החרבת המבנה נפגע שוטר "משמר הגבול", הדרוזי, מדחת יוסף, ודימם למוות.
בספר יהושע נאמר: וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם (כ"ד,לב). שואלים חז"ל בילקוט שמעוני ומאי שנא דקברו בשכם ? אמר ר' יוסי בר' חנינא: אמרו משכם גנבנוהו לשכם נחזיר אבריו. מושלין אותו משל למה הדבר דומה ? ללסטים שנכנסו לתוך המרתף ונטלו קנקן אחד של יין ושתו, הציץ עליהם בעל המרתף. א"ל: יערב לכם! יבסם לכם! שתיתם את היין החזירו את הקנקן למקומו. כך אמר להם הקב"ה לשבטים: מכרתם את יוסף, החזירו את העצמות למקומם !דבר אחר: אמר להם יוסף: משביע אני עליכם שממקום שגנבתוני שם תחזירוני." זאב ח'ארליך (ז'אבו) מצטט את מאמר החז"ל במאמרו:בור-דות בדותן [34] ומסביר כי הבור אכן היה בדותן, אבל דותן עצמה היית העיר קטנה, הכפופה לעיר שכם.
עשרת הרוגי מלכות
- ערך מורחב - עשרת הרוגי מלכות
עשרת הרוגי המלכות הם עשרה מגדולי ישראל, בהמתלת השלטונות הרומאיים היה עליהם לכפר על חטא בני-יעקב על כך שמכרו את יוסף הצדיק. לכאורה, זו המסקנה מהציווי המקראי:"וגונב איש ומכרו".[[ספר שמות]], כ"א, ט"ז
העשרה מןצגים בזוגות: רבי ישמעאל ורבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא ורבי חנניה בן תרדיון, רבי אלעזר בן שמוע ורבי ישבב הסופר, רבי חנינא בן חכינאי ורבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן ורבי יהודה בן דמא. , אשר הוצאו להורג באכזריות על ידי הרומאים לאחר חורבן בית שני. התיאור של מעשה מובא בקינה אלה אזכרה, הנאמרת לפי עדות המזרח בסדר הקינות לשחרית של תשעה באב ואילו לפי נוסח אשכנז בסליחות שבחזרת הש"ץ בתפילת מוסף ביום הכיפורים. הקינה מיוסד ע"פ א"ב. ואח"כ חתום שם המחבר יהודה חזק:
מדרשי חז"ל מרחיבים על כך. וכך מתחיל מדרש "אלה אזכרה" – עשרת הרוגי המלכות[35]
רבי ישמעאל מצוטט: "עד עתה לא מצא הקב"ה פריעה במכירתו אלא בנו ? המלאך גבריאל, שלפי המדרש היה מעורב בהורתו של רבי ישמעאל משיב:"שמיום שמכרו השבטים את יוסף לא מצא הקב"ה בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים, לפיכך הקב"ה פורע מכם". והדין נחרץ כאשר:" יצאה בת קול ואמרה אם אשמע קול אחר אהפוך את כל העולם לתהו ובהו."
האם יוסף היה חלק משלטון ה"היקסוסים"
בהקשר של יוסף יש פרשיות במקרא העשויים להצביע על כך כי הוא מונה למשנה למלך מצרים על ידי מלך שלא היה מצרי במוצאו, אולי בן לשלטון ההיקסוסים. החוקר איתן פינקלשטיין, דוקטורנט לתנ"ך ב"מכון הגבוה לתורה" באוניברסיטת בר-אילן [36] מעלה בהקשר זה סוגיות הנראות לכאורה תמוהות.
- לפי המדרש: "אמר להם יוסף: 'לא כך אמרתם - שאחיו של זה מת? אני אקראנו ויבא אצלכם!',והיה קורא: 'יוסף בן יעקב, בוא אצלי! יוסף בן יעקב, בוא אצלי!'. והיו מסתכלין בארבע פינות הבית - אמר להם: 'מה אתם רואים?! אני יוסף אחיכם!'. מיד פרחה נשמתן, שנאמר " וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (בראשית מ"ה, ג),ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם המילה. (בראשית רבה צ"ג, ח'). הרעיון שיוסף הראה לאחיו את מילתו כראיה לכך שהוא אחיהם שנימול כמותם, מבוסס כפי הנראה על בקשתו של יוסף בפסוק הסמוך לפסוק המצוטט בדרשה: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי" (שם, ד) ועל הדגש כי אכן אחיו התקרבו אליו, לפני שיוסף חזר בשנית על כך שהוא אחיהם "וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם" (שם).
החוקר טוען כי לפי הממצאים הארכיאולוגיים והתיאורים ההיסטוריים המילה היתה נפוצה מאוד במצרים. במצרים נמצאו תמונות ופסלים של גברים נימולים, ואף תבליטים המראים את מעשה המילה עצמו. כמה מן החנוטים נבדקו, ונמצא שהיו נימולים. ההיסטוריון היווני הרודוטוס מתאר את המילה כמנהגה של מצרים.
- לפיכך, המדרש לפיו הוכיח יוסף את זהותו לאחיו על ידי הצגת המילה בגופו לעומת העדרה אצל המצרים טעונה הבהרה.
- טענה נוספת, מלך מצרים נטה לקבל את הסברו של יוסף בשל התוצאה של יישום תוכניתו: אדמות מצרים יהיו לו והמצרים לא יהיו יותר בעלי אדמות.
- בתחילת ספר שמות מסופר כי המלך המצרי החדש החל לראות בבני יעקב סכנה שלטונית. המלך אומר: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שם, ח'-ט').
איתן פינקלשטיין מוצא הסבר אחד לכל התופעות הנ"ל. לפי הכרונולוגיה של השושלות המצריות המצוי בציטוטיו של מנתון, כהן מצרי מן המאה ה-4 לפנה"ס. השושלת המוגדרת על ידי מנתון כ'שושלת הט"ו' קרויה בפיו שושלת ה"'היקסוסים", דהיינו 'מושלי ארצות נכר'. לפי דבריו, באותה התקופה השתלטו על מצרים התחתונה שליטים זרים, שנתמכו על ידי הסתננותם הבלתי פוסקת של שמיים ושאר עממים אסייניים, שהביאו להשתלטות זרה על מצרים התחתונה.
שיחרורה של מצרים מעול החיקסוסים החל במלחמה שאסרו שני מושלים דרומיים,
אשר בהמשכה השלימו המצרים את הדיפת המושלים הזרים מאדמתם. מבחינת התיארוך ההיסטורי, ניתן לטעון שהתיאור המקראי "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א', ח) חופף לתקופה זו.
אם אכן השתלב יוסף בשלטון המצרי בתקופה שבה עדיין שלטו ה'היקסוסים', בני התרבות האסיינית הזרה שלא היו ילידי מצרים, ניתן להבין מדוע מילתו היתה חריגה - לפחות בהשוואה לבני משפחות השליטים שהיו מצויים בתוככי ארמון המלוכה.
עובדה זו גם יכולה להסביר מדוע השתלב יוסף בצורה טבעית כל-כך בשלטון, ומדוע היה פרעה מעוניין ביישוב שבטו השמי של יוסף במצרים. כמו כן, ניתן להבין מדוע היה צורך לקנות את האדמות המצריות על מנת שיהיה למלך זכות לגבות מס, ומדוע זכות זו לא נתפסה כזכותו הטבעית של המלך מעצם מלכותו.
לפי שיטה היסטורית זו, המהפך הפוליטי היסודי שהתרחש במצרים שמתואר בתחילת ספר שמות, הוא שגרם לכך שהשלטון המצרי הפסיק לראות בשבט בני יעקב מוקד של תמיכה בשלטון, והחל לראות בהם סכנה שלטונית. לא היה מדובר בחשש מצרי כללי שלא היה לו בסיס במציאות, אלא במלך מצרי שהצליח לבסוף להסיר את עול הזרים שהשתלטו על ארצו, וכעת עליו לגונן על ארצו.
האם יוסף היה "אמחותפ"?
אחת הדמויות הבולטות בהיסטוריה המצרית, ידועה היטב לאגיפטולוגים, היה ה"משנה למלך" (סגן פרעה) הנקרא "אמחותפ" (Emkhotep). הוא היה הגאון שפיתח את הטכניקה של בניית פירמידות (טכניקה זו שאיננה ידועה לנו היום). באבן באי Siheil חקוק כיתוב מצרי עתיק, שמספר עובדות חשובות על חייו של ה"משנה למלך" הנזכר. הכיתוב שבאבן הנזכרת, תורגם ופורסם לראשונה על ידי H. K. Brugsch, בספרו Die biblischen sieben Jahre der Hungersnoth (לייפציג, 1891), ומאוחר יותר ברבים מספרי ההיסטוריה המצרית.
נציע כמה השוואות בין מה שמסופר באבן על אמחותפ לבין מה שמספרת לנו התורה על יוסף הצדיק:
- בתורה ספר בראשית[37]: יוסף נתן עצה לפרעה כיצד להתמודד בשבע שנות הרעב.
- באבן: אמחותפ ייעץ לפרעה מה לעשות בשבע שנות רעב במצרים.
- בתורה ספר בראשית שם: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף... עַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:.... וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
- באבן: "... האדם החשוב ביותר לפני פרעה ".
- בתורה ספר בראשית שם: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף... אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי.
- באבן: "... מנהל הארמון המלכותי. "
- בתורה ספר בראשית שם: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אלוקים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.
- באבן: "הוא החכם מכל אדם".
- בתורה ספר בראשית שם: וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף.
- באבן: "שומר החותם המלכותי".
ודבר הראוי לתשומת לב, שבאבן מתואר שפרעה העניק 120 ק"מ של אדמה לכוהני מצרים. עובדה זו אכן התקיימה בחיי יוסף וכפי שמתואר בתורה ספר בראשית[38].
האגיפטולוג James Henry Breasted כתב שאמחותפ נקרא על ידי המצרים גם בשם נוסף: "יו" (= יוסף?).
עובדה ידועה להיסטוריונים, שאחר מותו של אמחותפ, אע"פ שהיה רק סגן פרעה ולא פרעה, המצריים עשו ממנו שני אלילים גדולים וחשובים במיוחד - וזו בדיוק הסיבה שאומרים חז"ל (במדרש במדבר רבה), שיוסף ביקש שלא ייקבר במצרים, כדי שהמצריים לא יעבדו את גופתו כאליל.
להלן מספר עובדות נוספות שפורסמו על ידי היסטוריונים, שמראים קשר ברור בין דמותו של אמחותפ (ו/או "האלוהות" שייחסו אליו) לדמותו של יוסף:
- היסטוריה על אמחותפ: היה בקיא מאוד בשפות זרות[39].
- תיאור התורה על יוסף: בתורה שבעל פה[40] אומרים חז"ל, שיוסף ידע (ע"י נס) שבעים ואחת שפות.
- היסטוריה על אמחותפ: היה נקרא "בעל הקרקעות של עמי הארץ"[41].
- תיאור התורה על יוסף: וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ[42]
- היסטוריה על אמחותפ: המצריים היו מציירים את אמחתופ בדמות של שור.
- תיאור התורה על יוסף: בספר דברים[43] יוסף נמשל לשור (וזה היה הסמל שלו בשבטים).
- היסטוריה על אמחותפ: המצריים, לאחר מותו של אמחותפ, עשו ממנו אליל, ובנו "מקדש" לעובדו, ששם היו "מקדשים" שוורים. המקדש נקרא "סרפיס" (Serafis).
- תיאור התורה על יוסף: בתורה שבעל פה, תלמוד בבלי[44], אומרים חז"ל שהעבודה זרה של "סר-אפיס", נקראת על שם יוסף.
- היסטוריה על אמחותפ: מנהל לשעבר של המוזיאון המצרי בברלין, Dietrich Wildung, כותב שה"מקדש" שנבנה לכבוד אמחותפ היה לו ג"כ שם אחר: "מאסרו של יוסף" (אגב, מכאן ניתן להסיק שהמצריים לא מחקו לגמרי את שמו האמיתי של אמחותפ).
- תיאור התורה על יוסף: הדברים הנ"ל מדברים בעד עצמם. ויתכן שיש להסביר את השם "מאסרו של יוסף", שנתנו לו כבוד זה כ"פיצוי" על מה שהמצריים אסרו את יוסף, כפי שמסופר בספר בראשית[45].
- היסטוריה על אמחותפ: ההיסטוריון Joshua Greents כותב, שהפיניקים גם אימצו את האלילות המצרית העתיקה לגבי אמחותפ, וישנה מסורת שהוא (אמחותפ) היה נער צעיר ונאה מאוד, ואישה אחת ניסתה להכשילו, והוא נמלט ממנה.
- תיאור התורה על יוסף: כך מסופר בספר בראשית[46]: "יְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה... וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר..... וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה".
- היסטוריה על אמחותפ: הארכיאולוגים עשו מאמצים גדולים לאתר את קברו של אמחותפ, ללא הצלחה. האגיפטולוג James Henry Breasted מצטט שיר של מצרים העתיקה, שבה המשורר מתלונן שאמחותפ, אף שהמציא של הפירמידות, לא היה לו פירמידה, וגם קברו לא נמצא.
- תיאור התורה על יוסף: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אלוקים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם[47].
יש לציין, שלדעת חוקרים רבים, התקופה של אמחותפ תואמת לתקופת יוסף המקראי[48]
יוסף כמושל במצרים העתיקה - ממצאים ארכיאולוגים
ומלבד האמור לעיל לגבי השוואת יוסף לאמחותפ, ישנם סימנים ארכיאולוגים רבים שמצדיעים לסיפור המקראי על יוסף, לדוגמא:
1. נמצאו במצרים מחסני ענק לתבואה.
2. בציור שנמצא בקבר פרעוני מזמן המתאים ליוסף, מראה אחסון תבואה, ופקדים רושמים.
3. בפפירוס " Harris 1" (מפורסם על היותו הפפירוס הארוך ביותר שנתגלה עד כה, נמצא כעת במוזיאון הבריטי), בטור 75, מתואר על שמי שהגיע מאיזור כנען - סוריה, שנהפך להיות דמות חשובה מאוד במלכות המצרית, ולימד (= ייעץ) לכולם בחוכמתו הגדולה.
4. מנהר נילוס יוצאת תעלה (שנבנתה בימי מצרים העתיקה) שנקראת באחאר יוסף ("הנהר של יוסף").
5. בחודש ספטמבר 2009 הארכיאולוגים גילו הרבה מטבעות ממצרים העתיקה, עשויות מאבן. בין המטבעות (המכונות "deben"), מצאו מטבעות שמצוייר בהם דיוקן של מושל, וכתוב על המטבע שמו של המושל: יוסף. ובמטבעות אחרים נכתב "סבא סבני" ("הוא שפירנס את מצרים"). באחד המטבעות של "יוסף", מצוירים שבעה שיבולים, ובמטבע אחר מופיעה דמות של פרה[49].
6. חז"ל במדרש בראשית רבה[50] מתעדים, שכאשר יוסף נהפך להיות משנה למלך, לימד את המצריים למול (אע"פ שלא היו יהודים, ועשה כן מסיבה שלא כאן המקום לבאר). עובדה זו היא ברורה להיסטוריונים, כיון שנמצאו ראיות רבות (בעיקר בנקרופוליס של תבי) שהרבה מצריים היו נימולים. בתבליט בתוך קברו של Ankhmahor ב- Saqara, ישנו תבליט שמצוייר מצריים שמלים זה לזה.
הערות שוליים
- ↑ ק"ט,ב'
- ↑ תהילים פ"א, ו'
- ↑ ועוד על כל במאמר דר' מוטי גולן יוסף שפטפט ביצרו
- ↑ רבינו בחיי כתב א' תמוז
- ↑ 5.0 5.1 5.2 משיעורו של הרב יאיר הס מישיבת קדומים
- ↑ בנו של נח
- ↑ על פי המקרא, היה בנו של שלח
- ↑ מ',ז'
- ↑ בבלי שבת לא א
- ↑ מ"א,ל"ט
- ↑ מ"ז, י"ד
- ↑ רש"י ל"ט ג'
- ↑ שמות רבה ב',ד',
- ↑ תנחומא ויחי י"ג
- ↑ רמב"ן ל"ז י"ד
- ↑ רמב"ן כ"ז
- ↑ חזקוני מ"ה ל"ב
- ↑ מסכת סוטה י'ב'
- ↑ בראשית רבה צ"ח
- ↑ פרקי דרבי אליעזר ל"ט
- ↑ בראשית ל"ט
- ↑ מדרש רבה י"ד, ג'
- ↑ על עין הרע
- ↑ ל"ז,ג'
- ↑ פרשה פ"ד
- ↑ ספר שמות כ"ח,כ' Y
- ↑ בראשית מ"ט
- ↑ ל"ז, י"ח
- ↑ נ',כ'
- ↑ שער ייחוד המעשה, פרק ב' העניין החמישי
- ↑ המקור:ר' יוסי פלאי, עקבות משיחך, עלון ישיבת עוד יוסף חי, כסלו תשס"ח
- ↑ בראשית רבה צ"ה, ג'
- ↑ בהפטרת פרשת ויגש
- ↑ מקור ראשון כ"ב כיסלו תשס"ח
- ↑ אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תלט ד"ה כשברא הקב"ה את
- ↑ פורסם במסגרת מתפרסם במסגרת המדור 'בעיניים של חז"ל' בעלון 'שבתון'
- ↑ פרק מא
- ↑ מ"ז כ"ב
- ↑ ספר אבני סיני
- ↑ מסכת סוטה דף לו ע"ב
- ↑ ספר אבני סיני
- ↑ בראשית מב
- ↑ ל"ג יז
- ↑ םמסכת עבודה זרה דף מג ע"א
- ↑ ל"ט כ'
- ↑ פרק ל"ט
- ↑ ספר שמות פרק יג
- ↑ דניאל משה לוי,מאמר מקיף בענין השוואת יוסף ואמחותף, באתר דעת
- ↑ מאמר מטעם אוניברסיטת חיפה
- ↑ צ"ג ד'