מכרוהו בית דין: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←ראה גם: כמה תיקונים טכניים) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''ישראל שגנב ולא היה לו ממון להשיב את גניבתו, ובית דין מכרוהו להיות עבד על מנת להשיב את חובו''' {{מקור| | '''ישראל שגנב ולא היה לו ממון להשיב את גניבתו, ובית דין מכרוהו להיות עבד על מנת להשיב את חובו''' {{מקור|הסוגיות בקידושין יד: והלאה|כן}}'''.''' | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מהפסוק "אם אין לו ונמכר בגניבתו" {{מקור| | '''מקורו''' מהפסוק "אם אין לו ונמכר בגניבתו" {{מקור|שמות כב-ב|כן}}. | ||
'''בטעמו''' כתב הרדב"ז {{מקור| | '''בטעמו''' כתב הרדב"ז {{מקור|על הרמב"ם ריש עבדים|כן}} שהוא גזיה"כ אך יש לו טעם שנסתר מבשר ודם. | ||
'''בטעם המכירה''' חקרו האחרונים האם היא רק מדין תשלומין, או שהיא גם עונש הגוף, כמו מלקות {{מקור| | '''בטעם המכירה''' חקרו האחרונים האם היא רק מדין תשלומין, או שהיא גם עונש הגוף, כמו מלקות {{מקור|קונטרסי שיעורים קידושין יז-ו, פרי משה גניבה וגזילה כג-א|כן}}. | ||
'''בחיוב להימכר''' חקר ר' שמואל האם הגניבה מחייבתו רק לשלם, אלא שאם אין לו לשלם חיוב התשלומין מחייבו להימכר, או שהגניבה מחייבתו את שתי האפשרויות: אם יש לו - לשלם, ואם אין לו - להימכר {{מקור| | '''בחיוב להימכר''' חקר ר' שמואל האם הגניבה מחייבתו רק לשלם, אלא שאם אין לו לשלם חיוב התשלומין מחייבו להימכר, או שהגניבה מחייבתו את שתי האפשרויות: אם יש לו - לשלם, ואם אין לו - להימכר {{מקור|שיעורי ר' שמואל מכות עמוד קיג|כן}}. | ||
'''בחידוש שנמכר רק על גניבה''' ולא על שאר החובות, חקר הקונטרסי שיעורים האם התורה חידשה שאע"פ שהחוב עצמו שווה בגניבה ובשאר חיובי הממון - נמכר רק על גניבה (החידוש רק בגבייה), או שבשאר חיובי הממון החוב על האדם ולא על גופו, ובגניבה התורה חידשה שהחוב גם על גופו, ולכן נמכר (החידוש בחיוב) {{מקור| | '''בחידוש שנמכר רק על גניבה''' ולא על שאר החובות, חקר הקונטרסי שיעורים האם התורה חידשה שאע"פ שהחוב עצמו שווה בגניבה ובשאר חיובי הממון - נמכר רק על גניבה (החידוש רק בגבייה), או שבשאר חיובי הממון החוב על האדם ולא על גופו, ובגניבה התורה חידשה שהחוב גם על גופו, ולכן נמכר (החידוש בחיוב) {{מקור|קידושין יז-ו|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''המחיל את הקניין''' - דנו האחרונים מי מוכר את העבד, ויש בזה שלוש אפשרויות: | '''המחיל את הקניין''' - דנו האחרונים מי מוכר את העבד, ויש בזה שלוש אפשרויות: | ||
@ בית דין כופין אותו למכור את עצמו {{מקור| | @ בית דין כופין אותו למכור את עצמו {{מקור|אבן האזל עבדים א-א ד"ה אכן מדברי|כן}}. | ||
@ בית דין מוכרים אותו {{מקור| | @ בית דין מוכרים אותו {{מקור|מנחת חינוך המובא באבן האזל שם. וכן כתב בשיעורי ר' שמואל קידושין עמוד צד, והוסיף שהבית דין אינם בעלים, אלא שהתורה נתנה להם כח למוכרו|כן}}. | ||
@ הנגנב (האדם שממנו גנב) מוכר אותו {{מקור|(ברכת אברהם קידושין יד: (סה בדפיו) דן האם בית דין מוכרים אותו או הנגנב)}}. | @ הנגנב (האדם שממנו גנב) מוכר אותו {{מקור|(ברכת אברהם קידושין יד: (סה בדפיו) דן האם בית דין מוכרים אותו או הנגנב)}}. | ||
'''הכסף עבור המכירה''', נחלקו הראשונים מי מקבלו: הרמב"ם {{מקור| | '''הכסף עבור המכירה''', נחלקו הראשונים מי מקבלו: הרמב"ם {{מקור|גניבה ג-יא|כן}} כתב שבית דין מקבלים את הכסף ונותנים אותו לניזק, והמאירי כתב שהניזק מקבל ישר את הכסף {{מקור|(דן בזה ברכת אברהם קידושין יד: (סה בדפיו))}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־09:23, 5 בספטמבר 2012
|
|
==הגדרה== ישראל שגנב ולא היה לו ממון להשיב את גניבתו, ובית דין מכרוהו להיות עבד על מנת להשיב את חובו (הסוגיות בקידושין יד: והלאה).
מקור וטעם
מקורו מהפסוק "אם אין לו ונמכר בגניבתו" (שמות כב-ב).
בטעמו כתב הרדב"ז (על הרמב"ם ריש עבדים) שהוא גזיה"כ אך יש לו טעם שנסתר מבשר ודם.
בטעם המכירה חקרו האחרונים האם היא רק מדין תשלומין, או שהיא גם עונש הגוף, כמו מלקות (קונטרסי שיעורים קידושין יז-ו, פרי משה גניבה וגזילה כג-א).
בחיוב להימכר חקר ר' שמואל האם הגניבה מחייבתו רק לשלם, אלא שאם אין לו לשלם חיוב התשלומין מחייבו להימכר, או שהגניבה מחייבתו את שתי האפשרויות: אם יש לו - לשלם, ואם אין לו - להימכר (שיעורי ר' שמואל מכות עמוד קיג).
בחידוש שנמכר רק על גניבה ולא על שאר החובות, חקר הקונטרסי שיעורים האם התורה חידשה שאע"פ שהחוב עצמו שווה בגניבה ובשאר חיובי הממון - נמכר רק על גניבה (החידוש רק בגבייה), או שבשאר חיובי הממון החוב על האדם ולא על גופו, ובגניבה התורה חידשה שהחוב גם על גופו, ולכן נמכר (החידוש בחיוב) (קידושין יז-ו).
פרטי הדין
המחיל את הקניין - דנו האחרונים מי מוכר את העבד, ויש בזה שלוש אפשרויות:
- בית דין כופין אותו למכור את עצמו (אבן האזל עבדים א-א ד"ה אכן מדברי).
- בית דין מוכרים אותו (מנחת חינוך המובא באבן האזל שם. וכן כתב בשיעורי ר' שמואל קידושין עמוד צד, והוסיף שהבית דין אינם בעלים, אלא שהתורה נתנה להם כח למוכרו).
- הנגנב (האדם שממנו גנב) מוכר אותו (ברכת אברהם קידושין יד: (סה בדפיו) דן האם בית דין מוכרים אותו או הנגנב).
הכסף עבור המכירה, נחלקו הראשונים מי מקבלו: הרמב"ם (גניבה ג-יא) כתב שבית דין מקבלים את הכסף ונותנים אותו לניזק, והמאירי כתב שהניזק מקבל ישר את הכסף (דן בזה ברכת אברהם קידושין יד: (סה בדפיו)).
ראה גם
- עבד עברי (שם דנו בכלל דיני עבד עברי)
- שש שנים (לגבי יציאת עבד עברי ביובל ע"ע יובל בסעיף "בעבד עברי")