הרב דוד ליפשיץ: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב דוד ליפשיץ היה ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן (ישיבה יוניברסיטי) בארה"ב.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בז' בתשרי תרי"ז במינסק שברוסיה הלבנה. למד בישיבה בגרודנא, אצל רבי שמעון שקאפ, שם התפרסם כעילוי מופלג. לאחר מכן למד במשך שבע שנים בישיבת מיר, בה הוסמך לרבנות. בשנת תרצ"ג נשא את צפורה בת הרב יוסף יוסלביץ', רבה של סולבק, ועבר להתגורר אצל חמיו. בהיותו בן 29 נפטר חותנו, והוא מילא את מקומו כרב העיר, וכן כראש ישיבה, על אף היו שניסו לערער כל כף בשל גילו הצעיר. ישיבתו התקיימה עד פרוץ מלחמת העולם השניה. עם פרוץ המלחמה נמלט להונולולו שבהוואי, משם הגיע לניו יורק בשת תש"א. עם הגיעו לארה"ב, הצטרף מיד ל"ועד ההצלה". בשתנ תש"ב נקרא לכהן כראש ישיבה ב"בית המדרש לתורה" בשיקגו, שם כיהן במשך שנתיים. בשנת תש"ד נקרא על ידי הרב ד"ר שמואל בלקין, נשיא "ישיבה יוניברסיטי" לכהן כראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן שע"י ה"ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק. בסוף ימיו הוכתר כ"זקן ראשי הישיבות" בארה"ב.

היה פעיל ציבורי בולט, וחבר נשיאות אגודת הרבנים של ארה"ב. כמו כן, היה סגן נשיא ארגון החסד "עזרת תורה" שדאג לעניים יהודים ברחבי העולם, ובשת תשל"ז נבחר לנשיא הארגון. בתפקידו זה הרחיב את פעילות הארגון, ובייחוד פעל להקמת שיכוני עזרת תורה בארץ ישראל.

בלט באהבתו לארץ ישראל, וכן ביחסו החיובי למדינת ישראל. הוא פעל רבות בתקופת קום הדמינה לאיחוד כל המפלגות הדתיות, דבר שהצילח לקראת הבחירות לכנסת הראשונה עם ייסד החזית הדתית המאודת שכללה את אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, המזרחי והפועל המזרחי.

נפטר בט' בתמוז תשנ"ג.

לקריאה נוספת[עריכה]

• הרב אהרן בן ציון שורין, קשת גבורים חלק ג', בהוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 140-143.