הבדלה
|
|
ברכה הנאמרת על כוס יין במוצאי שבת ויום טוב, שתוכנה: הבדלה בין הקודש לבין החול.
כשם שמקיימים אנו, עם כניסת השבת, את מצות "זכור את יום השבת לקדשו" בקידוש על היין, כך מקיימים אנו ציווי זה בהבדלה על היין עם יציאתה של השבת.
נוסח ההבדלה
בנוסח ההבדלה נאמרים פסוקים שונים ולאחר מכן מברכים על היין את ברכת "בורא פרי הגפן". ברכה שנייה היא ברכת הריח (לאשכנזים מברכים בורא מיני בשמים ולספרדים מברכים לפי סוג הבושם). לאחר מכן מברכים ברכת הנר- "בורא מאורי האש" ומביטים על כפות הידיים והצפרניים לאור הנר. מצוה מן המובחר לברך את "ברכת הנר" על אבוקה- נר שיש לו שתי פתילות, או שני נרות שהאש שלהם נוגעת זו בזו. הברכה הרביעית, היא הברכה העיקרית: "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך אתה ה', המבדיל בין קודש לחול".
סימן לסדר הברכות בהבדלה במוצאי שבת הוא יבנ"ה - יין, בשמים, נר, הבדלה.
הבדלה במוצאי יו"ט ויו"כ
כשם שמבדילים במוצאי שבת, כן מבדילים במוצאי ימים טובים, אלא שאין מברכים בהם על הנר ועל הבשמים.
במוצאי יום הכיפורים, מברכים את "ברכת הנר", אך אין מברכים את "ברכת הריח".
כאשר יום טוב חל ביום ראשון, אומרים בקידוש בליל יום טוב (שהוא מוצאי שבת) נוסח הבדלה שבו מבדילים "בין קודש לקודש".
כאשר החג חל ביום שישי, אין מבדילים במוצאי החג שהוא ליל שבת, כי יוצאים מקדושה קלה (קדושת יום טוב) לקדושה חמורה (קדושת שבת).
מנהגים ודינים
לפני ההבדלה אסור לאכול או לשתות, מלבד מים.
יש שנהגו, בעיקר בעדות המזרח, לקחת מיין ההבדלה שכיבו בו את הנר ולשים מעט בזויות העינים, על עצם הלוז, ובכיסים לסגולה ולפרנסה.
נהוג שהנשים אינן מבדילות לעצמן וגם אינן שותות מיין ההבדלה כאשר מצוי איש שמבדיל ומוציא אותן ידי חובה. בשו"ת הר צבי[1] הובא רמז למנהג זה בכך שאנו חוששים שמא הלכה כשיטת האומרים שנשים פטורות מהבדלה, ולשיטה זו האמן שהיא עושה על ברכת האור וההבדלה הוי הפסק בין בורא פרי הגפן שיוצאת מפי הבעל לשתייה. אך גם לפי טעם זה מדובר במנהג שהרי נשים חייבות להבדיל מספק וממילא אין בכך חשש הפסק. טעם קבלי למנהג מביא השל"ה בשם התולעת יעקב, ומסביר כי הדבר קשור לכך שחטא עץ הדעת היה גפן [2]. לשיטתו, חווה סחטה ענבים ונתנה לאדם הראשון ובכך החטיאה אותו, ובגלל חטא שנעשה ביין זה אין הנשים טועמות מיין ההבדלה.