הבדלה

ההבדלה היא ברכה הנאמרת על כוס יין במוצאי שבת ויום טוב, שתוכנה: הבדלה בין הקודש לבין החול.

מקור

הגמרא פסחים קו א לומדת מהפסוק "זכור את יום השבת לקודשו" כי יש לזכור את השבת בקידוש בליל השבת וביומו. הרמב"ם הלכות שבת כ א הבין שכחלק מהחיוב לזכור את השבת בכניסתה כך יש לזוכרה ביציאתה וכדבריו "צריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה". מנגד, שאר הראשונים סברו שמדובר בחיוב דרבנן בית הבחירה למאירי ברכות כ,ב.

על אף שמדברי הרמב"ם משמע שחיוב המצווה הוא מהפסוק "זכור את יום השבת לקודשו", המגיד משנה למד כי החיוב הוא מהפסוק "להבדיל בין הקודש ובין החול". הוא מסתמך על דברי הגמרא שבועות יח ב הלומדת את חשיבות ההבדלה מפסוק זה.

טעם

ספר החינוך הסביר בטעם המצווה בדומה לשיטת הרמב"ם כי ההבדלה היא חלק מזכירת השבת כאשר יש לזכור את השבת על ידי "דברים ביום שבת בכניסתו וכן ביציאתו שיהיה בהם זכר גדולת היום ומעלתו והבדלתו לשבח משאר הימים שלפניו ואחריו".

אמירת ההבדלה על כוס יין

החיוב המקורי של ההבדלה היה להבדיל בתפילה ללא אמירת ההבדלה על כוס יין. הגמרא ברכות לג א מסבירה כי בתחילה היו ישראל עניים ולא רצו חכמים להטיל עליהם הוצאה נוספת של יין להבדלה. אמנם, לאחר שהתעשרו ישראל הוסיפו חכמים את החיוב לומר את ההבדלה על היין משום שאמירת דברים על כוס יין נותנת להם חשיבות.

החיוב לומר את ההבדלה על היין הוא תקנת חכמים לפי כולם, ולכן גם הסוברים שחיוב ההבדלה הוא מדאורייתא מודים שלאחר שהאדם כבר הבדיל בתפילתו, ההבדלה אותה הוא עושה על הכוס הינה מדרבנן בלבד. מטעם זה, מי ששכח לומר את נוסח ההבדלה בתפילה אינו צריך לחזור ולהתפלל אלא יוצא ידי חובתו בהבדלה על הכוס אורח חיים רצד א.

ברכת הבשמים

תקנו חכמים לצרף לברכת ההבדלה גם את ברכת הבשמים משום שבמהלך השבת מתווספת לאדם נשמה יתירה המסתלקת ממנו במוצאי שבת- ובשביל לרומם את רוחו יש להריח בשמים שאמרו בגמרא שהנשמה נהנית מהם. לכן, כאשר מבדילים במוצאי יום טוב אין מבדילים עם בשמים משום שאין נשמה יתירה ביום טוב, וכן במקרה בו חל יום טוב לאחר שבת אין לברך על בשמים בהבדלה משום ששמחת יום טוב ומאכליו משמחים את הנפש אורח חיים תצא א.

למנהג האשכנזים, מכיוון שחלק גדול מהאנשים איננו בקיא בברכות הבשמים, נהגו לברך על כל הבשמים בהבדלה ברכת "בורא מיני בשמים" על מנת לצאת מידי ספק. מנגד, הספרדים נוהגים לברך על כל מין את ברכתו המיוחדת כבכל זמן משנה ברורה רטז לט.

ברכת הנר

ערך מורחב - ברכת מאורי האש

בגמרא פסחים נג ב מבואר כי הסיבה שמברכים על האש במוצאי שבתות היא משום שהאש עצמה נבראה במוצאי שבת. הירושלמי, וכן במדרש רבה בראשית רבה יא ב מובא את הסיפור המלא של בריאת האש. נאמר כי האור שנברא ביום הראשון לבריאה שימש את האדם עד לצאת השבת ורק לקראת סוף השבת החל להתעמעם האור. התחיל האדם הראשון להתיירא שמא האור נפסק מפני חטא עץ הדעת, ובאותה שעה "זימן לו הקב"ה שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן האור... ובירך עליה בורא מאורי האש".

הרמב"ן הסביר שברכת "מאורי האש" מוגדרת כברכת השבח שאנו מברכים את הקב"ה על כך שהביא לנו את האש. לדבריו, הסיבה שאנו לא מברכים את הברכה בכל יום היא משום שאנו משתמשים באש בכל ימות השבוע ויש רצף של שימוש, ורק כאשר אין אפשרות יותר להשתמש באש- בשבתות וביום הכיפורים, אנו מברכים מחדש על חזרת היכולת להשתמש באש.

נוסח ההבדלה

בנוסח ההבדלה נאמרים פסוקים שונים ולאחר מכן מברכים על היין את ברכת "בורא פרי הגפן". ברכה שנייה היא ברכת הריח (לאשכנזים מברכים בורא מיני בשמים ולספרדים מברכים לפי סוג הבושם). לאחר מכן מברכים ברכת הנר- "בורא מאורי האש" ומביטים על כפות הידיים והצפרניים לאור הנר. מצוה מן המובחר לברך את "ברכת הנר" על אבוקה- נר שיש לו שתי פתילות, או שני נרות שהאש שלהם נוגעת זו בזו. הברכה הרביעית, היא הברכה העיקרית: "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך אתה ה', המבדיל בין קודש לחול".

סימן לסדר הברכות בהבדלה במוצאי שבת הוא יבנ"ה - יין, בשמים, נר, הבדלה. יש שדרשו כי סדר הברכות הוא לפי הרוחניות שיש בהנאה שלהן- כאשר ההנאה הגשמית היא בשתיית יין בעוד הבשמים הינם הנאה רוחנית יותר של ריח ולבסוף הנאה של מראה וברכת ההבדלה שהינה רוחנית לחלוטין.

הבדלה במוצאי יו"ט ויו"כ

כשם שמבדילים במוצאי שבת, כן מבדילים במוצאי ימים טובים, אלא שאין מברכים בהם על הנר ועל הבשמים.

במוצאי יום הכיפורים, מברכים את "ברכת הנר", אך אין מברכים את "ברכת הריח".

כאשר יום טוב חל ביום ראשון, אומרים בקידוש בליל יום טוב (שהוא מוצאי שבת) נוסח הבדלה שבו מבדילים "בין קודש לקודש".

כאשר החג חל ביום שישי, אין מבדילים במוצאי החג שהוא ליל שבת, כי יוצאים מקדושה קלה (קדושת יום טוב) לקדושה חמורה (קדושת שבת).

חיוב נשים בהבדלה

הגמרא ברכות כ ב לומדת שלמרות שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמה, הן חייבות במצוות הקידוש שכן "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" כלומר, היקש הפסוקים בין החיוב לשמור שלא לחלל את השבת והחיוב לזכור אותה מלמד שכל מי שחייב בשמירת השבת חייב גם בזכירתה וממילא נשים שחייבות בשמירת שבת חייבות גם בקידוש. מאידך לגבי חיוב נשים בהבדלה הדברים אינם כה ברורים.

לפי שיטת הרמב"ם שהובאה לעיל הסובר שחיוב ההבדלה הוא חלק מחיוב זכירת השבת, ממילא גם הנשים חייבות מדאורייתא בהבדלה כשם שחייבות בקידוש. מנגד, לשאר הראשונים הסוברים שההבדלה היא חיוב דרבנן נפרד מהקידוש יש להסתפק בדבר. רבינו יונה פסק שלמרות שההבדלה מוגדרת כתקנת חכמים, עדיין היא הוגדרה כהרחבה של מצוות הזכירה בשבת וממילא גם הנשים חייבות בהבדלה מדרבנן כגברים, ואילו האורחות חיים הלכות הבדלה סימן יח פסק נשים אינם יכולות להבדיל לעצמן משום שחיוב ההבדלה הוא אסמכתא ואינו קשור לשמירת השבת בה הן חייבות.

הריטב"א No result מביא ראייה שנשים חייבות בהבדלה מכך שמסופר בגמרא פסחים נד א כי רבי היה נוהג לברך את ברכות ההבדלה לעצמו ולאחר מכן היה מוציא את "בניו ובני ביתו"- ומשמע מכאן שגם הנשים חייבות בהבדלה.

להלכה, השו"ע אורח חיים רצו ח הביא את שתי הדעות, והרמ"א הוסיף שמכיוון שיש בדבר ספק ראוי שנשים לא יבדילו לעצמן. המשנה ברורה משנה ברורה רצו לה הוסיף שלמרות שלכתחילה ראוי שהאיש יוציא את האשה ידי חובה, במידה והאיש כבר הבדיל לעצמו- עדיף שהאישה תבדיל לעצמה ולא שהוא יבדיל שוב בשבילה מכיוון שיש חשש לברכה לבטלה.

אמנם, הרב עובדיה יוסף חזון עובדיה (ב, עמוד שעב) והרב בן ציון אבא שאול אור לציון כב ,ג פסקו שמנהג הספרדים שנשים עושות הבדלה לעצמן, ואף אם הגבר שמע הבדלה כבר יכול להבדיל בשבילן (וטוב שהן תברכנה על הנר).

מנהגים ודינים

לפני ההבדלה אסור לאכול או לשתות, מלבד מים.

יש שנהגו, בעיקר בעדות המזרח, לקחת מיין ההבדלה שכיבו בו את הנר ולשים מעט בזויות העינים, על עצם הלוז, ובכיסים לסגולה ולפרנסה.

שתיית היין לנשים

נהוג שהנשים אינן מבדילות לעצמן וגם אינן שותות מיין ההבדלה כאשר מצוי איש שמבדיל ומוציא אותן ידי חובה. בשו"ת הר צביהר צבי אורח חיים חלק א' סימן קנד הובא רמז למנהג זה מהרב איסר זלמן מלצר בכך שאנו חוששים שמא הלכה כשיטת האומרים שנשים פטורות מהבדלה, ולשיטה זו האמן שהיא עושה על ברכת האור וההבדלה הוי הפסק בין בורא פרי הגפן שיוצאת מפי הבעל לשתייה. אך גם לפי טעם זה מדובר במנהג שהרי נשים חייבות להבדיל מספק וממילא אין בכך חשש הפסק. טעם קבלי למנהג מביא השל"ה בשם התולעת יעקב, ומסביר כי הדבר קשור לכך שחטא עץ הדעת היה גפן ‏^[1]. לשיטתו, חווה סחטה ענבים ונתנה לאדם הראשון ובכך החטיאה אותו, ובגלל חטא שנעשה ביין זה אין הנשים טועמות מיין ההבדלה.

עד מתי אפשר להבדיל?

לכתחילה יש להבדיל בצאת השבת, אך במידה ואדם שכח להבדיל, הגמרא פסחים קז א מביאה מחלוקת אמוראים האם ניתן להבדיל עד יום ראשון בלבד או שניתן להבדיל עד יום שלישי. גם הראשונים נחלקו בהלכה זו כאשר הרי"ף פסק שניתן להבדיל עד יום ראשון בלבד משום שיום ראשון הוא עדיין זמן ההבדלה משום שהיום הולך האחר הלילה, בעוד הרמב"ם הלכות שבת כט ד פסק שניתן להבדיל עד יום שלישי משום ששלושת הימים הראשונים של השבוע עדיין קשורים לשבת שעברה.

להלכה, פוסק השו"ע כי ניתן להבדיל בברכה עד סוף יום שלישי אורח חיים רצט ו, אמנם כאשר האדם לא מבדיל במוצאי שבת אין מברכים על הבשמים והנר אלא רק על היין וההבדלה מכיוון שהם שייכים רק למוצאי שבת שכן רק במוצאי שבת יש צורך להשיב את הנפש בריח הבשמים, וגם ברכת הנר נתקנה לזכר האש שגילה אדם הראשון במוצאי שבת, וביום אחר כבר לא שייך לברך עליהם.

קישורים נוספים

• פירוש על הלכות הבדלה מפרויקט פרשני