פרשני:בבלי:חולין ב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין ב א

חברותא

מתניתין:
הכל שוחטין, ושחיטתן כשרה  1  - חוץ מחרש שוטה וקטן, שאינם ראויים לשחוט, שמא יקלקלו את שחיטתן.

 1.  כתבו התוס', שיש חידוש במה שנשים כשרות לשחיטה, משום שבשאר עבודות הן פסולות, אפילו אם הן כהנות. וכתב המנחת אברהם, שמבואר בדברי התוס', שפסול נשים כהנות לעבודה, אינו מטעם פסול זר, שאם כן, אין חידוש בנשים שכשרות לשחיטה יותר מבזרים, אלא שהוא פסול מיוחד על נשים, הנלמד ממה שאמרה תורה "בני אהרן" ולא בנות אהרן, וכמבואר בקידושין (דף לו), ולזה חידשה המשנה, שאעפ"י כן כשרות לשחיטה. אולם הרמב"ם (הלכות ביאת מקדש, ט ה) כתב, שזר שעבד במקדש חייב מיתה, ואי זהו זר, כל שאינו מזרע אהרן הזכרים, שנאמר "בני אהרן" ולא בנות אהרן. ומבואר בדבריו, שכל מי שאינו מזרע אהרן הזכרים, הרי הוא כזר, ואם כן, פסול נשים הוא מדין זר.
וכולן (וכפי שיבואר בגמרא מי הם "כולם") ששחטו, ואחרים רואים אותן שהם שוחטים כהוגן, שחיטתן כשרה.
גמרא:
שנינו במשנה: הכל שוחטין.
ודנה הגמרא: מכך שנקט תנא דמתניתין בתחילת דבריו "הכל שוחטין", משמע שכוונתו לרבות בכך את כל אלו שנכללו ב"הכל" (כגון טמא, או מומר או כותי, כפי שיתבאר), ולומר שהם שוחטין אפילו לכתחילה.
ותימה, שמלשונו של התנא בסיום דבריו משמע איפכא, שנקט "ושחיטתן כשרה", ומשמע מהלשון הזה שכל אותם שהתרבו מ"הכל שוחטין" אינם ראויים לכתחילה לשחיטה, אלא רק בדיעבד, אם שחטו, שחיטתן כשרה!? ומשנינן: אמר ליה, תמה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: וכי וכל היכא דנקט התנא לשון "הכל" לישנא דלכתחילה הוא, עד שאין אפשרות אחרת להעמיד את ביאור משנתנו שבא התנא לחדש ששחיטתן של אלו המתרבים מ"כל" היא רק בדיעבד!?
אלא מעתה, הא דשנינו בתחילת מסכת תמורה: הכל ממירין (אם הביאו בהמת חולין והעמידוה ליד קרבן, ואמרו: זו תהיה תמורת זו - מתקדשת בהמת החולין בקדושת הקרבן, והרי היא "קרבן תמורה"), אחד האנשים ואחד הנשים. האם הכא נמי נפרש שהלישנא "הכל ממירין" - לישנא דלכתחילה הוא!?
והרי דבר זה לא יתכן לאומרו, כי, והא כתיב "לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב"!?
אלא, מוכח, שהלשון "הכל" יכול להיות גם לישנא של דיעבד, ואם כן, אפשר גם להסביר שכונת התנא במשנתנו היא לומר שכל אותם שהתרבו לשחיטה - שחיטתן כשרה רק בדיעבד.
אמר ליה רב אשי: התם, ב"הכל ממירין", שאני, כי מוכח שהוא לישנא דדיעבד, כדקתני טעמא בהמשך דברי התנא: לא שהאדם רשאי להמיר, אלא, שאם המיר - מומר (דהיינו שנתפסת בהמת החולין בקדושת קרבן), וסופג הממיר את הארבעים, על עבירת הלאו של "לא ימירנו".
אבל הכא, לישנא ד"הכל שוחטין" משמע שבא להתיר את שחיטתן לכתחילה, ולכן קשיא לן הסתירה מסיפא, דלישנא ד"ושחיטתן כשירה" הוא לשון דיעבד.
ופריך רב אחא בריה דרבא: אלא, הא דתנן "הכל מעריכין", מתחייבים להקדש את ערכם, או את ערכו של אדם אחר, לפי הערך הכתוב בתורה.  2 

 2.  וקא משמע לן התנא באמרו "הכל מעריכין", שאפילו קטן שהוא "מופלא הסמוך לאיש", והיינו שהוא בן י"ב שנים ויודע לשם מי מקדישין, הרי הוא יכול להתחייב בערכו הקצוב בתורה, או להתחייב בערכו של אדם אחר, בעל ערך גבוה יותר.
וכמו כן הא דתנן "הכל נערכין", שלכולם יש "ערך" (שאפילו אדם שהוא מוכה שחין, שאין לו כל שיווי ממוני להמכר בשוק, אם אמר "ערכי עלי", או שמישהו אחר אמר עליו "ערכו עלי", חייב לתת את ערכו הקצוב בתורה).
וכמו כן הא דתנן "הכל נודרין" את את שיווי דמיהם או את דמיהם של אחרים להקדש.  3 

 3.  ואין כל חידוש בכך שהכל נודרין, אלא נקט לה משום דבעי למימר נמי "הכל נידרין".
ההבדל בין המתחייב "ערך" או הנודר "דמים", הוא בכך ש"ערכו" של אדם קצוב בתורה, ואילו דמיו של האדם נקבעים לפי מחירו בשוק, אם ימכר לעבד.
ויש כמה חילוקים ביניהם, וכגון: מי שמתחייב ערכו של תינוק, שעדיין לא מלאו לו שלשים יום, הרי הוא פטור מכל וכל, שהרי רק לתינוק מבן שלשים יום והלאה קצבה התורה "ערך". אך מי שנודר דמיו של תינוק שכזה הרי הוא חייב להקדש דמים כפי השיווי של אותו תינוק להמכר בשוק.
וכן הא דתנן "הכל נידרין", שחייב הנודר ליתן את שיווי דמיהם של אותן שהוא נדר ליתן את דמיהן להקדש -
האם בכל אלה - הכי נמי דלכתחילה מעריכין ונודרין!?
והא כתיב (דברים כג) "וכי תחדל לנדור - לא יהיה בך חטא", ומשמע שכונת התורה לומר, שמוטב לו לאדם שלא ידור, כי אם הוא ידור יש חשש שיהיה בו חטא, כשלא ימלא את נדרו!?
וכתיב נמי בספר קהלת (פרק ה) "טוב אשר לא תדור - משתדור ולא תשלם".
ותניא: כתיב בספר קהלת (פרק ה) "את אשר תדור - שלם", ולאחר מכן כתיב "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם", ופירושו של הכתוב האחרון הוא: טוב מזה, מהנודר ומשלם, ומזה, מהנודר ואינו משלם, מי שאינו נודר כל עיקר. כי מי שרגיל לנדור הוא בא לידי חטא כשאינו שומר את נדרו, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: כך היא משמעות דברי קהלת: הנודר צריך לשלם את נדרו, ועדיף שלא ידור מאשר ידור ולא ישלם. אבל טוב מזה שאינו נודר, ומזה שנודר ואינו משלם - מי שהוא נודר ומשלם!
ואפילו רבי יהודה דאמר נודרים לכתחילה, לא קאמר אלא באומר "הרי זו" לקרבן (או לצדקה) שאינו חייב באחריות ואין חשש שיכשל,

דרשני המקוצר