פרשני:בבלי:חולין יח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין יח א

חברותא

וכמה שיעור פגימת המזבח?
כדי שתחגור בה צפורן. שאם יעבירו את הצפורן על האבן היא תתעכב על ידי הפגימה.
מיתיבי מהא דתניא: כמה פגימת המזבח? רבי שמעון בן יוחאי אומר: טפח, רבי אלעזר בן יעקב אומר: כזית.
וקשיא לרבי שמעון בן לקיש, האומר שהשיעור הוא בכדי שתחגור בה צפורן, שהוא קטן מכזית וטפח?
ומתרצינן: לא קשיא. הא דברייתא בסידא שנפגם המזבח במקום הסיד (שהמזבח היה בנוי מתערובת של סיד ואבנים ושאר חמרים). הא דתחגור בה הצפורן באבנא שנפגם אבן במזבח, שנפסל בפגימה כל שהיא, דכתיב "אבנים שלמות".
אמר רב הונא: האי טבחא השוחט דלא סר שלא הראה סכינא קמי חכם כדי שיבדקנו משמתינן ליה.
ורבא אמר: מעברינן ליה. מעבירים אותו מאומנותו שלא ימכור בשר עוד ומכרזינן אבשריה שכל בשר שימכור מעתה דטריפה היא (בזמן הגמרא מוכר הבשר היה בעצמו השוחט).
ולא פליגי רב הונא ורבא: כאן, רב הונא שאומר שרק משמתין ולא מעבירים אותו בשנמצאת סכינו יפה שבדקו את הסכין ונמצאה כשרה שלא הכשיל את הרבים אלא שמפני כבוד החכם שביזה אותו שלא הראה לו סכינו משמתין אותו. כאן, רבא שאומר שמעבירים אותו בשלא נמצאת סכינו יפה, לכן מעבירים אותו שהכשיל את הרבים באכילת נבילות.
רבינא אמר: היכא דלא נמצאת סכינו יפה, ממסמס ליה בפורתא. קונסים אותו בנוסף להאמור לעיל ומלכלכים את הבשר בפרש, דאפילו לעובד כוכבים נמי לא מזדבן, שלא יוכל למוכרו אפילו לנכרי. ואם נמצאה הסכין יפה, משמתים ומעבירים אותו ומכריזים על הבשר שהוא טריפה. והכל משום קנס לפי שביזה את החכם אבל נותנים לו רשות למכור את הבשר לנכרי.
ההוא טבחא דלא סר סכינו קמיה דרבא בר חיננא, ונמצאה סכינו יפה. שמתיה רבא בר חיננא, ועבריה העבירו, ואכריז אבשריה דטריפה היא, לפי שסובר כרבינא.
אקלעו נקלעו מר זוטרא ורב אשי לגביה דרבא בר חיננא. אמר להו רבא בר חיננא: ליעיינו רבנן במילתיה, עיינו אתם בענינו של אותו טבח שהועבר מאומנתו, אולי תמצאו לו זכות להחזירו לאומנתו, דתלו ביה טפלי, כיון שילדיו הקטנים תלויים בו שעליו לפרנסם.
בדקה רב אשי לסכיניה ונמצאת יפה, ואכשריה לחזור לאומנותו. שרב אשי סובר שבנמצאת סכינו יפה אין מעבירים אותו.
אמר ליה מר זוטרא לרב אשי: ולא ליחוש מר לסבא? וכי אינך חושש לכבודו של רבא בר חיננא שהעבירו ואתה מחזירו?
אמר ליה רב אשי: שליחותיה דרבא בר חיננא קא עבדינן, שהרי הוא ביקש מאתנו למצוא לו זכות, וכיון שמצאנו זכות, כאילו עשינו הדבר על דעתו.
אמר רבה בר רב הונא: שן תלושה, שהלחי, שבה נמצאת השן נתלשה מגוף האדם או הבהמה, וצפורן תלושה, מותר לשחוט בהן לכתחילה, הואיל ואין בהן פסול של מחובר לגוף.
ומקשינן: והא אנן תנן במשנתנו: חוץ ממגל קציר, והמגירה, והשינים, והצפורן, מפני שהן חונקין.
ומתרצינן: שן אשן לא קשיא. כי הא דאמר רבה בר רב הונא שהשן כשרה לשחיטה בחדא, כששוחט בשן אחת, ואילו הא דקתני במשנה שהשן פסולה בתרתי, בשוחט בשתי שינים (כדמשמע מלשון "והשינים"), שמחמת הריוח שיש בין שן לשן הרי הן כסכין פגומה.
צפורן אצפורן לא קשיא. הא דכשרה בצפורן תלושה. הא דפסולה בצפורן מחוברת לאדם או לבהמה, שהמחובר פסול לשחיטה (כדעת רבי בסוגיא לעיל יד ב).
מתניתין:
השוחט במגל קציר, שפגימותיה כפופות מאד ונוטות לצד אחד, בדרך הליכתה, דהיינו, שהכיפוף הוא לצד הקת של הסכין, וכשהוא שוחט על ידי שהוא מוליך את הסכין בלבד על הצואר ואינו מביאו חזרה אליו, אין הפגימות קורעות את הסימנים אלא חותכים כמו סכין - בית שמאי פוסלין את השחיטה. ובית הלל מכשירין.
ואם החליקו את שיניה, שנעשה להבה חלק, הרי היא כסכין, ומותר לשחוט בה, ואין גוזרין שמא יבאו לשחוט במגל בלא החלקה.
גמרא:
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אף כשהכשירו בית הלל בשוחט במגל קצר בדרך הליכתה, לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבלה. שלענין טומאה הרי היא כשחוטה ולא כאילו נשחטה בפסול שדינה לטמאות כנבלה. אבל באכילה, אסורה מדרבנן, שגזרו שמא ישחוט על ידי שיעשה גם הבאה, ואז יהיו הפגימות בכוון הנגדי ויקרעו את הסימנים ויפסלו את השחיטה. (ולדעת בית שמאי גזרו כן אף לענין טומאה).
אמר רב אשי: דיקא נמי ממתניתין כדעת רבי יוחנן, דקתני "בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין", ולא קתני "בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין", שלשון איסור והיתר הוא הלשון ששייך לענין אכילה, משמע שלענין אכילה כולם מודים שהיא אסורה ולכן לא קתני בלשון איסור והיתר.
ומקשינן על רב אשי: ולטעמיך, שכל מחלוקתם אינה אלא לענין טומאה, ליתני במשנה "בית שמאי מטמאין, ובית הלל מ טה רין"?
אלא ודאי אפשר לומר, שבית שמאי ובית הלל חולקין גם לענין אכילה, לפי שלשון "פוסלין ומכשירין" ולשון "אוסרין ומתירין" חדא מלתא היא. שגם לשון "פוסלין ומכשירין" יכול להתפרש לענין אכילה, שהרי אם השחיטה כשרה הבהמה גם מותרת באכילה. וממילא אפשר לומר דלבית שמאי השחיטה פסולה והרי היא מטמאה כנבלה, ולבית הלל השחיטה כשרה אפילו לענין שמותרת באכילה.
מתניתין:
הקנה של בהמה עשוי טבעות טבעות לכל אורכו. הטבעות אינם מקיפות את כל הקנה אלא את רובו, וקצות הטבעות מחוברות זה עם זה על ידי בשר הקנה, לבד מהטבעת העליונה שלצד הראש שמקיפה את כל הקנה והיא נקראת טבעת הגדולה. לדעת המשנה שלפנינו הרי המקום שמעל לטבעת הגדולה אינו מקום שחיטה של הקנה.
השוחט מתוך הטבעת העליונה, כלומר, ששחט באותה טבעת, ושייר בה מלא החוט, שלא הטה את הסכין לצאת מהטבעת כלפי הראש אלא נשאר בתוך הטבעת והשאיר כחוט השערה ברוחב הטבעת סמוך לראש, שאותו לא חתך על פני כולה, שאותו כל שהוא שנשאר שלם הוא לכל היקף הטבעת, שחיטתו כשרה.
אבל אם הטה את הסכין לצד הראש, אפילו לאחר ששחט רוב הקנה בתוך הטבעת, ויצא מהטבעת, וגמר שם את השחיטה, הרי השחיטה פסולה, כיון שגמר השחיטה היה במקום שאינו כשר לשחיטה, והרי זו "הגרמה", שהיא אחד מהדברים שנאמרו למשה בסיני שפוסלים את השחיטה, שמהותה היא, ששחט במקום שאינו ראוי לשחיטה.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף אם שייר מלא החוט על פני רובה של הטבעת בלבד, כלומר, שלאחר ששחט את רוב הקנה בתוך הטבעת יצא מהטבעת, וגמר שם את השחיטה, מכל מקום, השחיטה כשרה, כיון שהשחיטה כבר הוכשרה בחיתוך רובו של הקנה. ומה שהמשיך אחר כן מחוץ למקום השחיטה הרי הוא כחותך סתם בשר.
גמרא:
רב ושמואל, דאמרי תרוייהו, הלכה כרבי יוסי ברבי יהודה, שאמר, כיון ששחט את רוב הקנה כדין, די בכך, לפי שרובו ככולו.
ועוד אמרו: ואף רבי יוסי ברבי יהודה לא אמר שהטבעת כשרה לשחוט בה אלא בטבעת הגדולה, שהיא העליונה, הואיל והיא מקפת את כל הקנה, ולכן יש עליה שם "קנה".
אבל בשאר טבעות, לא, אין השחיטה כשרה בתוכן כלל, אלא בין טבעת לטבעת בלבד, לפי שאין על טבעות אלו שם "קנה", כיון שאין הן מקיפות את כל הקנה אלא את רובו בלבד.  133 

 133.  ואף על פי שרבי יוסי ברבי יהודה סובר שרובו ככולו, אין זה אמור אלא לגבי עצם השחיטה כשנעשתה במקום הראוי, שדי בשחיטת רוב קנה, אבל לגבי מקום השחיטה אין לומר שעל ידי "רובו ככולו" יחשב המקום כמקום שחיטה.
ומקשינן: וכי בשאר טבעות לא כשרה השחיטה לרבי יוסי ברבי יהודה? והתניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר:

דרשני המקוצר