מעוז צור
|
|
מעוז צור ישועתי הוא פיוט שנהוג לאומרו לאחר הדלקת [[|נר חנוכה|נרות חנוכה]]. הפיוט מבטא את השגחת הקב"ה על עם ישראל במהלך ההיסטוריה, הן באמצעות ניסים גלויים כיציאת מצרים והן בניסים נסתרים כניצחון המכבים בחג החנוכה. על אף שהפיוט לא קשור דווקא לחג החנוכה אלא מקפל בתוכו אירועי הצלה רבים מההיסטוריה היהודית, ייתכן והונהג לשיר אותו בחנוכה מכיוון שהוא פותח באזכור ל"חנוכת המזבח" ומסתיים בניצחון החשמונאים על היוונים.
נוסח
|
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ. תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ. לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ. אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כִּלָה. חַיַּי מָרְרוּ בְּקוּשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה. דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי. וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי. כִּי זָרִים עָבַדְתִּי. כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא. וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה. יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים. וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים. חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה. נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה. |
|
תוכן
הנושא הכללי של השיר הוא ההודאה לקב"ה על הצלה מגלויות שונות כאשר הן מתוארות לפי הסדר ההיסטורי- יציאת מצרים, החזרה מגלות בבל, נס ההצלה בפורים ולבסוף נס ההצלה בחנוכה. בתחילת השיר ישנה התייחסות מזלזלת לאויבים כ"כלבים מנבחים" מהם הקב"ה מציל אותנו. במהלך השיר משובצים יחדיו גם ניסים גלויים כניסי יציאת מצרים, יחד עם ניסים נסתרים שנעשו בדרך הטבע כניסי פורים וחנוכה. ייתכן ויש בכך אמירה של המחבר כי גם ניסים אלו נעשו בידי הקב"ה וכי על ידי ההתבוננות בשמירה ההיסטורית של הקב"ה על העם גם הצלה שנראית הצלה גשמית כמו ניצחון המכבים בקרב על היוונים נמצאת תחת השגחת ה' ובהובלתו.
- בית א עוסק בחובת התודה לה' על הניסים שהוא גומל איתנו. הבית איננו מתמקד בגאולה ספציפית אלא עוסק בהודאה הכללית לקב"ה כשהוא מצילנו מן כל "צר מנבח"- ואז אנו מודים לו ומקריבים קרבן תודה. נראה שהיחס המזלזל אל האויב כאל כלב נועד להנגיד אותו אל מול גדלות ה' ועוצמתו. "מעוז צור ישועתי" הוא כינוי לקב"ה ע"ש כוחו ומבטחנו בו, ומבוסס על הפסוקים בתהלים לא, ג ותהלים פט, כז.
- בית ב עוסק בגאולה ממצרים המכונה בנביא "עגלה יפיפיה" (ירמיהו מו, כ). הסגולה היא עם ישראל הנקרא עם סגולה (שמות יט, ה) הבית מסיים בקריעת ים סוף בה הוטבעו כל חיל פרעה כאשר הדימויים בשיר לקוחים משירת הים שמות טו.
- בית ג עוסק בגאולה מגלות בבל בימי זרובבל. הנוגש הוא נבוכדנצר שהגלנו בגלל חטא עבודה זרה כפי שמובא בגמרא "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים". לאחר הגלות נושע עם ישראל ועלה חזרה לארץ בימי שיבת ציון בהנהגת עזרא ונחמיה.
- בית ד עוסק בגאולה בימי מרדכי ואסתר. הברוש הוא מרדכי שאותו ביקש המן לתלות כפי שמובא שדורשים חז"ל בבבלי מגילה י, ב "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס"- "תחת הנעצוץ" - תחת המן הרשע, שעשה עצמו עבודה זרה..."יעלה ברוש" - זה מרדכי, שנקרא ראש לכל הבשמים. אמנם, רצון זה נהיה להמן "לפח ולמוקש" מפני שבעץ זה נתלה. הימיני הוא מרדכי שנאמר עליו שהוא "איש ימיני" (אסתר ב, ה), שאת ראשו נשא המלך אחשוורוש. האויב הוא המן שנתלה עם רוב בניו וקנייניו, עליהם התגאה (אסתר ה, יא).
- בית ה עוסק בגאולה בימי החשמונאים המכונים כאן "חשמנים"[1]. היוונים פרצו י"ג פרצות בסורג (משנה מידות ב, ג) וטמאו את כל השמנים, מהם נותר רק כד אחד שנעשה בו נס והספיק לשמונה ימים (בבלי שבת כא, ב). השושנים הם הסנהדרין כפי שמופיע במדרש "בטנך ערימת חטים- זו כנסת ישראל, סוגה בשושנים- אלו שבעים זקנים" (מסכתות קטנות אבות דרבי נתן נוסחא א ב ) והם גם "בני בינה" שקבעו מצווה מדרבנן של חנוכה.
- בית ו מבקש שה' ינקום בגויים ויביא את הגאולה. אדמון הוא כינוי למלכות אדום - היא הנצרות. יש שתי גירסאות בבית זה- "הקם לנו רועים שבעה" למול "הקם לנו רועה שבעה". מסורת שבעת הרועים מיוסדת על הפסוק "והקמנו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם" כאשר יש המחברים את הרועים עם שבעת האושפיזין. אמנם, בגמרא דורשים כי שבעת הרועים הינם "דוד באמצע אדם שת ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו". על פי פירוש זה ייתכן והגרסא המבקשת הקם לנו רועה שבעה מתייחסת לדוד המלך ולמעשה למשיח שהוא הרועה של השבעה.
הבית האחרון
הבית האחרון, המתחיל במלים "חשוף זרוע קדשך" (ר"ת חזק) והמדבר על נקמה בגויים בעד דם היהודים שנשפך, עורר במאה הט"ו קטרוג בארצות גרמניה, וברוב סידורי התפילה הושמט. יש משערים, שההשמטה באה בעיקר בשל החרוז האחרון "דחה אדמון בצל צלמון, הקם לנו רועים שבעה", שהמחבר התכוון בדבריו לפרידריך האדמון, שארגן את מסע הצלב השלישי, והתפילה היתה כי ינוצח ויקומו נגדו שבעה רועים. בבית זה מבקשים אנו את בוא הגאולה השלמה: "חשוף זרוע קדשך וקרב קץ הישועה".
המחבר
מחברו של הפיוט חתם את שמו בראשי הבתים: מרדכי חזק, ועל פי סגנון השירה, והיחס לנוצרים בסוף השיר, רבים משערים כי הוא נכתב במאה הי"ג לספירה. יש המשערים כי מדובר בבעל המרדכי ומנגד יש שאומרים שמדובר במשורר מרדכי בן יצחק הלוי [2]
המנהג לאומרו
כאמור, פיוט זה נאמר לאחר הדלקת נרות חנוכה רק לפי מנהג בני אשכנז. בני עדות המזרח, אינם אומרים את "מעוז צור" אלא את "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" ([[תהילים]] ל').
קישורים חיצוניים
- האם השיר מעוז צור נכתב לחנוכה? הרב יוסף צבי רימון
- פירוש על מעוז צור מאת הרב דוד חי הכהן
- ↑ ככל הנראה על מנת להתאים את החרוז בבית
- ↑ ע"פ מאמרו של ד"ר יוסף רוט-רותם