מיזם אגרות הראיה של הוצאת "מאבני המקום" מאגד מידע היסטורי, הארות ומקבילות לכל אגרת, מתוך חכמת ההמונים.

רקע לאגרת

הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים

נמען האגרת

האגרת

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ד' כסלו תרס"ז.

הררי קודש ישאו ברכת שלו' לכבוד הרב החכם הגדול, גאון המבקרים והמעירים, מופיע אורה על חמדות גנוזות, מוהר"ר שלמה בובר שליט"א.

אחדשה"ט באה"ר.

ספר האורה, די שדר לי מר, האיר את רוחי זה כמה, מאז בא לידי, ואין בפי די תודה להשיב למר כפעלו, על אות כבודו ואהבתו לכבדני במנה יפה מתנה כבודה וחמודה זאת. ומה נשתוממתי לראות את גודל שקידת אדוני, להפיץ אורו על דברי רבותינו הקדמונים. ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים נוטרי כרם ד', מעזקיו ומסקליו. ואני תפלה יחזק ויאמץ הבוחר בחכמים ובמשנתם, ב"ה, את חילו לאורייתא, וימים רבים, דשנים ורעננים, על ימיו יוסיף, ברב און ועצמה, להוסיף לתת לנו פרי קודש הלולים תנובת רבותינו, שדבריהם הנם לנו למאורות, עדי יבוא לציון גואל, ואור חדש יזרח על עם ד' אלה המצפים לאורה וישועה, יראו עינינו וישמח לבנו במהרה בימינו אמן.

אחרתי מהשיב לכבוד הדרתו, מרובי טרדותי שהנני מוקף מהם מאד מאד, ולא עלתה בידי אפילו לעיין כראוי בדבריו האהובים.

עתה כרגע פתחתי את הספר, וראיתי בענין הטמנה סי' נ"א פי' יפה על לשון חכמים "מצטמק ויפה לו", שהכונה היא שהאדם שמח ויפה לו בזה, וכן "רע לו" כשהוא מתעצב בזה, ולא קאי על התבשיל כרגילות העולם לחשוב. והי' נכון בזה מאד מה שאמרו בגמ' ר"פ כירה להגביל בזה כללים, דאם קאי על התבשיל יש לטעום ולהבחין כל פרט, אבל אם קאי על האדם שייך לומר דאזלינן בתר רובא דעלמא, ואם אחד יפה לו במה שרוב בנ"א רע להם אמרינן בטלה דעתיה, כדאמרינן בכמה דוכתי, ומשו"ה אמרי' שם דל"ז[דף לז] ב', דאם קבעו לאורחים הוי מצטמק ורע, אע"ג דעצם התבשיל נעשה בזה יפה ומוטעם, אבל האדם הוא מצטער מפני העדר כבוד האורחים, כמו שפירש"י, וכו"ע אם היו להם אורחים הוי בכה"ג רע להם, ול"א בטלה דעתו אצל כ"א בכה"ג, כתוס' דצ"ב ב' ד"ה ואת"ל, ועי' ד' קמ"ד ב'. אבל הנני מצטער על יופי הפירוש, שצריך יהי' על פיו להגיה בלשון הגמ' בד' ל"ח א', "דביצים מצומקות מצטמקות ויפה להן נינהו", ולפי פירוש רבינו הי' ראוי לגרוס גם כאן "ויפה לו", דאגברא קאי. ובירושלמי אי' הוספת תיבת "תבשיל" במצטמק, אולי להורות דקאי על התבשיל.

בסי' ק"ד בסופו, "גף העוף פרק שלישי דלהדי הגוף אסור", נראה שאוסר בכל פרק שלישי, ובתשו' הרא"ש כלל כ' סי' ט"ז, בשם הרשב"א ע"ש רש"י, דאוסר רק אם נשבר סמוך לגוף. ולפ"ז צריך להעיר, שהפירוש הוא כך: פרק שלישי אסור, ובאיזה מקום דוקא דלהדי הגוף, ולא קאי על כל פרק שלישי, כ"א מסמן הוא את מקומו באיזה מקום דפ"ש יהי' אסור. וצ"ע בסי' קכ"א בדין גף, ונראה שהלשון צריך תיקון קצת.

בסי' א' בעשרה מילי דחסידותא דעביד רב. ילה"ע מכאן ע"ד הרמב"ם ה' דעות פ"ב ה"ד, "אמרו עליו על רב תלמיד רה"ק שלא שח שיחה בטלה כל ימיו", והי' ראוי להחשב מכלל מילי דחסידותא. ואולי משום דאמרי' יומא די"ט ב' השח דף 41@ ש"ח^[1] עובר בעשה ובלאו, א"כ ל"ה מילי דחסידותא. והא דחשיב לי' הרמב"ם לרבותא, היינו משום דאין הבריות נזהרים בזה. אבל במאירי כתב דרך צחות אמרו השח ש"ח כו', נראה דס"ל דהוי מד"ח וקרא אסמכתא בעלמא. ובסק"ז העיר מר דקומה זקופה ד"א ל"ה מילי דחסידותא, כ"א אסרו מדינא. מ"מ לא נפלאת היא כ"כ למיחשבה, אם אין העולם נזהרים. וכה"ג חשיב בפ' כל כתבי, שמביא כת"ר, כמה דברים שהם מדינא בתור "תיתי לי", כמו ג"ס בשבת דהוי חיובא אכו"ע, וציצית ותפילין, וי"ל דהכל מטעם הנ"ל, ועי' תוס' חולין ל"ז ד"ה שלא הרהרתי. ובכלל י"ל, דמידי דרבנן כ"ז שלא היו נהוגים ברוב ישראל, וליכא "הגוי כולו"^[2], ל"ח עדיין איסור גמור, ומה"ט התירו שמן שבדקו שלא פשט איסורו ברוב ישראל, וכע"ז ל"ו א, ועי' ר"מ ה' ממרים פ"ב ה"ו, וכ"מ שם, וה"ז בסוף ד' הכ"מ, ובלח"מ שם, דכ"ז שלא פשטה ברוב ישראל אין צריך היתר, א"כ א"ש דכל הדברים שחשיב בימיהם עוד לא נתפשטו בכ"י, והיו מילי דחסידותא, אע"פ שאח"כ כשנתפשטו הויין איסורי דרבנן מדינא.

חפצתי להעיר יותר בדברי רבינו ובד' כ' הדרתו החביבים, אבל הפסיקוני טרדות ומנעוני מחפצי.

והנני בזה יוצא דרך בית כניסתי בתודה וברכה, לאחזוקי טיבותא למר על כל הטוב אשר עשה ויעשה לבית ישראל, בעוררו ראשונים, היקרים מפז ומפנינים. והי' זה שלו' וברכה, כנפשו היקרה, ונפש דורש"ת בברכה מאדמת הקדש, מכבדו ומוקירו כרום ערכו,

הק' אברהם יצחק הכהן קוק

עבד לעם קדוש על אדמת הקדש פה עה"ק יפו והמושבות תובב"א.

אזכורים בספרים ובמאמרים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים