מיזם אגרות הראיה של הוצאת "מאבני המקום" מאגד מידע היסטורי, הארות ומקבילות לכל אגרת, מתוך חכמת ההמונים.

רקע לאגרת

אגרת זו היא תשובה למכתב שנשלח על ידי משה זיידל ובנימין לוין לראי"ה, בעניין המאמר (שנתכנה לבסוף בשם) "טללי אורות" (נדפס במאמרי הראי"ה) אותו רצו החכמים הנ"ל להכניס לכתב העת שהוציאו בברן שבשווייץ – "תחכמוני". במכתבם הם מעירים הערות עריכה על המאמר במגמה להדפיס את המאמר באופן היותר שלם:

ב"ה, ברן, י"ט תמוז, תרס"ט

כבוד מאורן של ישראל, אדמו"ר הגאון הגדול והחוקר הנשגב וכו' וכו, כש"ת רבינו אברהם יצחק הכהן הגדול שליט"א!

לוטה בזה שלוח לכבוד אדמו"ר שליט"א מאמרו הנועד למאספנו "תחכמוני" . ויואיל נא כבוד אדמו"ר לעבור עליו עוד הפעם לתקנו ולהכשירו כראוי בטרם ימסר לדפוס.

כפי שיראה כבוד אדמו"ר שליט"א, הנה נתקשינו בו בכמה מקומות, מפני קוצר המשיג ועומק המושג שלא נתבאר לפעמים כל צרכו. ישים נא כבוד אדמו"ר שליט"א לנגד עיניו את הצעירים שלנו העוסקים בשדות אחרים, ששם הינם רגילים לראות לפניהם כל דבור ודבור מהוקצע באמת הבנין שבספרות, וכל רעיון ורעיון מתבטא באופן בהיר וצח כלרוח הקורא. המאמרים קצרים ומבוארים.

ואולם כבוד אדמו"ר שליט"א מאריך את כל מאמר ומאמר בדברים הנסמכים לו (נעבענזעטצע) שלפעמים מפני הנסמכים המרובים, המאמר המתחיל לא הגיע לסופו. (כמו למשל אצל צד 17) ולכן נאלצתי לתקן במילה אחת שעל ידה נתבאר המאמר אף כי נתגדל בארכו. וכן הרבה.

ועוד דבר. כבוד אדמו"ר שליט"א משתמש הרבה והרבה תחת בפעלים, בשמות הלקוחים או הנבנים מפעלים, וזה מכביד מאד על הבנת הקורא, כפי שיראה אדמו"ר שליט"א בכמה דברים שתקנתי. לכן השתדלתי עד כמה שאפשר לעשותו נוח למקרא להצעירים בני גילינו. בייחוד עשיתי זאת בהפרוזדור כדי להכניס את הקוראים לתוך תוכו. וכן חלקתיו לפרקים, בשביל שלא יקשה על הצעירים הקצרנים והעצבנים ברוחם לשהות בו.

ואולם לא אכחד מכבוד אדמו"ר שליט"א, כי ע"י כך מצאתי בכמה פרקים דברים הצריכים שינוי, והראויים להתמלאות ממק"א בתוך המאמר עצמו. אפס לפעמים קצרה ידי לתקנו, כי יראתי פן אכשל בטעות.

ועל כן את שהיה בכוחי עשיתי, ואת היותר השארתי על מעמדו או שהנחתי את המקום חלק בהעתקתי למען ישלים כבוד אדמו"ר שליט"א עוד הפעם את הדברים באופן צח וקל ביותר. וכמו למשל בסוף פרק ב', הנחתי את המאמר המתחיל: "צירוף של כוחות אידיאליים", כי לא מצאתי את ההמשך המקרבהו אל המקום הזה באופן בהיר, וכבר חפצתי לשנות את מקומו ולהציגו בסוף פרק ג', וכן בפרק ד', "ארבע הרוחות" אינן מבוארין כל אחת ואחת למדי, ואף כי בסוף המאמר הינן כמעט מבוארות, אבל הלא המתחיל לקרוא פה לא יבין כלל להגיגו של אדמו"ר שלילט"א, וכן המעבר אל "הרוחות" צריך מעט להתארך.

ולכן הנחתי את המקום חלק בכדי שאדמו"ר שליט"א ימלא אותו מחדש באופן מתוקן. וכן בסוף פרק ה' הנחתי מקום חלק מפני הטעמים הנ"ל והדברים צריכים ביאור.

ולכן מאד אבקש את כבוד אדמו"ר לשום עוד פעם את עיניו על המאמר לטובה, ולהכשירו בתכלית ההכשר תיכף ולשולחו ירושלימה אל המדפיס. (מפני שמאמרו של החכם זאב יעבץ הוא כעין תכנית לנו, לכן אנו מדפיסים אותו לראשונה, ואחריו, את מאמרו של אדמו"ר שליט"א).

כן אבקש את כבוד אדמו"ר שליט"א, לכנות את המאמר בשם נאה היאות במאסף, כי השם: "הערה כוללת לדרישת כללי המצוות" לא טוב הוא בעינינו, מלבד ש"הערה" מובנה דבר מועט שאינה נאותה להמאמר הגדול, הנה טוב הוא לבחור בשם מצלצל ויפה.

ולכן חפצתי לכנותו: "טביעת עין בטעמי המצוות", או: "המאור הגדול בטעמי המצוות", או: "הקדמה כוללת לטעמי המצוות" וכדומה, אך מכיוון שהמאמר חוזר אל אדמו"ר שליט"א, הנה מה טוב הוא שכבוד אדמו"ר יכנהו מחדש בשם טוב ויפה. כי ההידור החיצוני גם הוא הידור.

אך מאד אבקש את כבוד אדמו"ר שליט"א למהר הכשירו ולמוסרו לדפוס ולבקש את המדפיס (נחום ברגמן) שימהר להדפיסו וידקדק בו. וכן לבקש את מר שמואל המגיה של "התחכמוני" שידקדק בהגהתו כראוי.

מאד הנני מצפה בכליון עינים ממש מידי יום ביומו כמה פעמים בבוא הדואר למכתב מאת אדמו"ר שליט"א, לדעת מכל אשר איתו כהיום הזה. אך לצערי נסתם כל חזון ואין איתנו יודע עד מה. אם יסע כבוד אדמו"ר לפריז, ואז אפשר שהייתי בא גם אני לפריז להתראות את כבוד אדמו"ר ולשבוע בשובע שמחות את פניו.

בטרם שאחתום את דברי אבקש סליחה מאדמו"ר שליט"א על דברי, כי לא נתכוונתי בהם אלא לשם שמים ולטובת הכלל, וכבר המליץ כבוד אדמו"ר עלי כי הנני "כבן שמתחטא על אביו ועושה רצונו" ולכן יעשה נא גם הפעם את רצוני שהוא טובת הכלל.

והנני תלמידו המתאבק בעפר גאון דעותיו הנעלות ומצפה לתשובתו ודו"ש ושלום כב"ב.

בשם מר זיידעל ובשמי ב. לעווין.

הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים

נמען האגרת

האגרת

ב"ה, ברחובות ת"ו, י' מנ"א תרס"ט.

מהררי יהודה, עז וגבורה לתורה ולתעודה, לכבוד ידידי וחביבי, הרב החכם הנעלה, אוצר תורה ויראה ד' טהורה, מר בנימין מנשה לווין שליט"א, שלו' רב וברכת ד' באהבה נאמנה.

מכתבו היקר בצירוף המאמר^[1] הגיעוני לשמחת לבבי. אמנם מעטים הם התיקונים אשר עלו בידי הכהה לתקן כעת, כאשר הודיע בצדק בני שי', מ"מ הנני מקוה, שאותם היחידים שקול ד' דופק בנשמתם, המתקבצים לקראת דברים היוצאים ממעמקי הנשמה הישראלית, בהיותה יונקת דוקא מטל שמים מעל^[2], המה ימצאו להם מקום להתגדר במאמר זה, וכיוצא בו, אע"פ ש"הנקודה רבה בו על הכתב"^[3] במאמרים רבים מחלקיו. דף 267@

ואשר תציג למשל את הספרות האירופית בדיקנותה ובירורה. במה שנוגע לעצמי, אוכל להודות, שאינני בעל סגנון של הסברה כראוי. מכל-מקום בכללות אומר, שאינני מקנא בבעלי הגילוי, שהם מבטאים את הכל בבירור. בהרבה מקומות ישנם ענינים גדולים כאלה, שרק אם נמעך אותם, אם נטשטש את צורתם, עד שיהיו קטנים כ"כ, כמו שקטן הוא הדיבור שלנו לעומת תעופת המחשבה, אז אנו יכולים לבטאם בבירורם. אבל כל זמן שנחדור אל פנימיות הנשמה, שבתוך הדברים, ונשתוקק לענינים בעצם גבהם, בשום אופן לא נוכל לברר את הכל, ולא נמצא בקרבנו שום נטיה לחלוק על "הכונה האלהית"^[4], ששמה את הדברים הנשגבים עלומים בטבע, "עלמא מתקיימא ברזא"^[5]. בהכרה זו של הכרח המצפון נשתוו הזוהר והמו"נ בלשונותיהם השונות, המובאים בזה בסימני-ההבאה. ולפעמים תכופות מאד נוכל להרגיש, שמי שבא לגלות את הכל נותן לנו תעודה נאמנה על עניות רוחו פנימה. ילכו נא דברינו בהדרגה. כשמתכשרת הנשמה לחוש מאליה מרמזים דקים את האצור בתוכיותם של דברים, של מעשים ושל מאמרים, אז אותו הכשרון מתהפך בקרבה לכח של חיים, לא רק לאיזו השלמה גרידתא, של איזו השכלה בעלמא. וכפי מה שכח-חיים זה מתפתח ויוצא לפעלו, מתעשר ג"כ כח הדבור, עד שיוכל לגלות חלקים גדולים מהנכמסים בתוכיותה של הנשמה. ועם דרך הגילוי בעצמו, באים תגים לאותיות, שבהם נרמזים ענינים יותר נעלים, יותר אמיצים וגדולים, שהם עומדים בעז חביונה של המחשבה, המשמרת את עושר חייה בקרבה פנימה. "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך"^[6]. נעבוד יחד, יקירי נפשי, כל אלה אשר נתן ד' בקרבם רוח חיים להשכיל אל נשמת אור עולם אשר באוצר חיים של ישראל, כל אלה אשר די אונים בקרבם שלא להתבטל מפני הסרחון של הזוהמא החמרית, החפצה לגרש בעיפושה את הנשמה העדינה, הנותנת חיים לכל חי, מהעולם ומגבול ישראל. נקום יחדו, נבא לגננו ונלקוט שושניו ופרחיו, נותני ריחם הטוב, המשיבים את הנפש, נעשה את מיצם ועסיסם, ומריח בשמיו ישובו ויחיו הנשמות המעולפות, מתוך האויר המחניק הממלא את האטמוספירה של בנינו, אשר "עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר"^[7]. אני חפץ להציק רוח^[8], איך שיהיה, איני מקפיד כל כך על הקיצוע החיצוני, במקום שהדבר קשה לי. יבאו דברים חיים במחננו, דברים שנדברים בבטחה, מתוך נשמתה השלמה של האומה, אשר רוח חי העולמים חי בקרבה, בלא שום פחד וזחלנות מצד אי-הסכמה מן החוץ. אנו יודעים בבירור, שהננו בונים את כל בניננו, על הטוב והיושר, על האמת והצדק, על הנצח וההוד, אשר שורש נשמתנו עורג אליהם, כפי גבהם, טהרם וחסנם האלהי, אשר קרני אור רבים מהם נתגלו מאתנו על עברנו, על השפעתנו, על עצמנו, על אימוץ נשמתנו, בתוך כל הנדודים החשכים, ועל נשמת העולם כולו, ע"י המון צינורות טהורים וגם עכורים. עתה, אחרי תרדמה ממושכה, הגיעה לנו שעת התגלות החיים. השלג והכפור, אשר כסו את גרעיני תחייתנו, נמסו, מקוי השמש של האורה האלהית אשר שלחה את קויה, דרך ההתפתחות של התרבות הכללית. האביב קרוב לבא. דף 268@ רוח אלהים חיים שבכנסת ישראל, ההולך ומתגלה באופן חרישי, אבל נשמע לכל בעלי הקשבה, הולך הוא ודופק על נימי הכינור^[9], אשר לדוד מלך ישראל החי וקיים^[10]. חפץ שיבה לתחיה על ההר הטוב והלבנון^[11] הולך ומתפרץ, ועושה נתיבתו, עלינו לסלק את מסילתו, להצילו מכל רוח רעה אשר תוכל לעכב את דרכו.

הנני מקצר ועולה, ודורש באה"ר את שלומך הטוב ושלו' תורתך וחכמתך, כנה"ר ידי"ע,

אברהם יצחק ה"ק

אזכורים בספרים ובמאמרים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים