נר חנוכה

מצות הדלקת נרות על פתחי הבתים בכל ערב משמונת ימי החנוכה.

טעם המצוה

• זכר לנס פח השמן.

אך יש שהעירו שהיום הראשון הוא זכר לנס אחר (עי' בערך [[קושיית הבית יוסף]], ובמעודים וזמנים ...). (סיבות נוספות).

גדרי החיוב

הגמרא (שבת כא:) מביאה ברייתא:

"מצות חנוכה נר איש וביתו.

והמהדרין - נר לכל אחד ואחד.

והמהדרין מן המהדרין - בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל: אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך".

ברייתא זו^[1], מבחינה בשלוש אופציות לקיום המצוה: (א) עיקר הדין, (ב) מהדרין, (ג) מהדרין מן המהדרין.

יש לציין, שעם ישראל רובו ככולו נמנה על "המהדרין מן המהדרין", ומקיים את מצות הדלקת נר חנוכה "מוסיף והולך" כבית הלל שהלכה כמותם בכל מקום^[2] (עי' כתובות ס: ברכות יא. וע"ע עירובין ו: חולין מג:).

הדברים מגיעים למידה זו שבטור ובשולחן ערוך (או"ח סי' תרעא סע' ב) כתוב:

"כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך..."

שתי הרמות הראשונות: "נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד" - לא הובאו כלל, אלא ישר מופיע האופציה השלישית: "והמהדרין מן המהדרין... בית הלל אומרים מוסיף והולך".

והאחרונים (אבי עזרי ריש פ"ד מהל' חנוכה) תמהו מאד על השמטה זו, שהרי יש השלכות הלכה למעשה לעובדה שאין חיוב להיות "מוסיף והולך"^[3].

דין נר איש וביתו

האחרונים (שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' נא אות א-ג, - מובא בספר שלמי מועד פרק מד, ירושלים תשסד, עמ' קצו-ז; מנחת אשר, בראשית, סי' נד אות ג, ירושלים תשסג, עמ' שנב-שנד; פרקי השנה, מאת הרב צבי יברוב שליט"א, בני ברק תשנד, ח"א פרק לד, עמ' קצא-קצז; נר איש וביתו להרב אליהו שלנזיגר שליט"א, נספחים; ודרשת בחגך - חנוכה, הרב אבישי נתן מייטליס שליט"א, כסלו תשסט, עמ' נז-סא; ועוד) חקרו בגדר מצות נר חנוכה, האם היא חיוב של החפצא - שיש חיוב שיהיה בפתח הבית נר חנוכה, או חיוב של הגברא הדר בבית לשים נר חנוכה בביתו.

לחקירה זו כמה השלכות:

• האם יכול האדם לכוון לא לצאת ידי חבה בהדלקת בני ביתו (עי' [[ט"ז]] סי' תרעז ס"ק א שנחלק בזה עם ה[[מהרש"ל]], וע"ש במ"ב ס"ק ב; [[מגן אברהם]] שם סוף ס"ק ט, בשם ה[[מהרי"ל]] - הובא בשו"ת רע"א מהדו' תנינא סי' יג ד"ה נ"ל דברכת).

• האם המהדרין מדליקין נר כנגד כל אחד ואחד מבני הבית או שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק עבור עצמו (עי' להלן בדין המהדרין שנחלקו בזה).

• האם קטן שהגיע לחינוך יכול להדליק עבור בני הבית או לא (נחלקו בדבר הראשונים, ובשו"ע או"ח סי' תרהע סע' ג הביא בשם "יש מי שאומר" שקטן יכול להדליק לבני הבית, וכ"כ בשו"ת חכם צבי החדשות סי' יג, והמ"ב שם ס"ק יג כתב שהאח' הכריעו לא כך).

דין המהדרין

כבר הובא לעיל שהמהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד. ונחלקו הפוסקים בהידור זה^[4], אם הכוונה שאחד מדליק נרות כנגד מספר בני הבית (רמב"ם פ"ד מהל' חנוכה הל' א-ב), או שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בעצמו ([[רמ"א]] סי' תרעא סע' ב).

והאחרונים הציעו כמה אפשרויות בביאור מחלוקתם:

• יש שהסבירו (חי' מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם הל' חנוכה) שנחלקו האם ניתן לקיים את ההידור בנפרד מהמצוה, כמו שמצאנו שנחלקו הראשונים לגבי המל ושייר ציצין שאינם מעכבים את המילה ופרש - אם ביום חול יחזור (רמ"א יו"ד סי' רסד סע' ה) או לא (רמב"ם פ"ב מהל' מילה ה"ד).
• יתכן להסביר, שנחלקו בטעם ההידור, האם הוא עניין של תוספת בכמות הנרות ובגודל האור (שיטה להר"ן שבת כא: ד"ה ד"ה ת"ר מצות חנוכה, וכ"מ ב[[ריטב"א]] החדשים שם ד"ה והמהדרים בשם 'יש שפרשו') או שבכל אחד מבני הבית מכוון שלא לצאת בהדלקת בעל הבית^[5] (שו"ת [[רע"א]] מהדו' תנינא סי' יג סוף ד"ה נ"ל דברכת על הניסים).
• נחלקו האם חיוב הדלקת נר חנוכה הוא חובת הבית או חובת הדר בבית (מנחת אשר בראשית סי' נד אות ב, מהדו' ירושלים תשס"ג, עמ' שנב).
• אין מחלוקת בדבר, אלא כשמדליקים בטפח הסמוך לפתח - אין מקום לכל אחד להדליק במקום נפרד, וא"כ די שאחד ידליק לכולם; אבל בשעת הסכנה שמדליקים בפנים - ידליק כ"א נרותיו במקום מיוחד (בית הלוי עה"ת, ענייני חנוכה - אחרי חומש בראשית, סוף ד"ה "שבת (דף כג) אר"ז מריש הוי", דפוס ר' יצחק גאלדמאן, ורשא תרמד, ריש דף לא.; שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' ריט, עמ' רלז).

נשים בהידור

בעיקר דין ההדלקה חייבות הנשים כמו הגברים, מפני שאף הן היו באותו הנס (שבת כג., שו"ע או"ח סי' תרהע סע' ג). ולכן אם היא גרה לבדה עליה להדליק נר חנוכה, וכן אם בעלה איננו בבית היא מדליקה עבורו (ר' מ"ב סי' תרעז ס"ק ב, וכן סי' תרהע מ"ב ס"ק ט וביאור הלכה ד"ה אשה).

אך ביחס לדין המהדרין המדליקין נר לכל אחד ואחד, נחלקו האחרונים אם גם אשה מדליקה, ויש בזה כמה דעות:

• יש אומרים שדינן של נשים שווה לדין האשים לחלוטין, והנשים צריכות להדליק נר נוסף (דעת '''הג"ר יוסף דב הלוי''' ד"ר '''סולובצ'יק''' זצ"ל מבוסטון - מובא בשמו בספר נפש הרב, לתלמידו הרב צבי שכטר שליט"א, חנוכה אות ד, מהדו' ירושלים תשנט עמ' רכו, וכן בספר מקראי קודש, מאת הרב משה הררי, פרק ט הערה ב; ועי' שער אפרים סי' מב).

• יש אומרים שאע"פ שדין הנשים כאנשים, מ"מ נשים נשואות אינן מדליקות, משום ש"אשתו כגופו" (מ"ב סי' תרעא ס"ק ט; שער הציון סי' תערה סוף אות י; וכן הביא הרב דוד יוסף שליט"א בספרו תורת המועדים, חנוכה, סי' ב סע' ג והערה ג, הוצאת מכון יחוה דעת, ירושלים תשנו, עמ' מג-מד, בשם פוסקים רבים: שו"ת מהרש"ל סי' פח, כנסת הגדולה סי' תרעא הגהת ב"י, מטה משה סי' תתקפב, אליה רבה סי' תרעא ס"ק ג - הובא במחצית השקל סי' תהער ס"ק ד; ועוד). ולפי זה, רווקה או אלמנה או גרושה מדליקה, גם אם יש לה עוד בני בית.

• המנהג הנפוץ שנשים שיש משהו המדליק בביתן, אינן מדליקות כלל^[6] (- בין נשואות ובין רווקות) נר חנוכה. ויש לזה כמה טעמים^[7]:

1. נשים טפלות לאנשים המדליקים {{מקור|(תשובת עולת שמואל סי' קה - מובא במ"ב סי' תעהר ס"ק ט, והיינו בין נשואות ובין רווקות (פסקי תשובות סי' תרעא אות ב ובהע' 6-7, ירושלים תשנז, עמ' תסד; שו"ת תשובות והנהגות סי' שמב סוף אות ז, ירושלים תשנד, עמ' רפט; הליכות שלמה, חנוכה, פרק טז אורחות הלכה הע' 9, ירושלים תשסד, עמ' רחצ; ועוד).
2. "בתחלה כשתקנו נר איש וביתו על פתח ביתו מבחוץ ונמצאו בישראל מהדרין שיצאו לחוץ והדליקו בעצמם נוסף על הדלקת של בעל הבית אז לא נמצא שום אשה שתהי' מהמהדרים כי אין כבודה לצאת בחוץ בר"ה לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים נהי אם אין האיש בביתו ועלי' מוטל מצות הדלקה על כרחה תצא לחוץ להדליק מ"מ אם יש כאן זכר המדליק אין מן החסידות שתחמיר על עצמה בזה ותביא עצמה לידי חשדא והשתא אע"ג שכולם מדליקין בפנים מ"מ מנהג הראשון לא זז ממקומו" (חי' '''חתם סופר''' שבת כא: ד"ה והמהדרין).
3. אשה נשואה איננה מדליקה כי אשתו כגופו וכנ"ל. ואין זה דרך ארץ שבנותיה יהדרו בפניה כשהיא איננה מדליקה^[8] (משמרת שלום סי' מח - מובא בספר הלכות חנוכה, הוצאת דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' לא סע' ה, תורת המועדים שם, ועוד).
4. נשים נשואות אינן מדליקות וכנ"ל, ורווקות נדונות כעומדות להתחתן, שבשביל שנים מועטות שאינן נשואות - לא תקנו הידור בשבילן (הליכות שלמה חנוכה, פרק טז דבר הלכה סוף אות ד, עמ' רחצ, - מובא בספר שלמי מועד פרק מח, עמ' רכח).
5. חיוב הדלקת נר חנוכה הוא משתי סיבות: זכר לנס פח השמן, זכר להדלקת המנורה בבית המקדש. והדלקת המנורה במקדש היא חיוב הציבור, ונשים אינן בכלל "ציבור" (זבחים עה.), ולכן הן מחוייבות רק בחיוב הראשון - זכר לנס (מועדים וזמנים סי' קלג, ירושלים תשכא, עמ' סד-סה). וההידור של "מוסיף והולך" הוא זכר לנס, וההידור שכל אחדואחד מדליק הוא זכר להדלקת המנורה במקדש, ובזה אין לנשים חלק (הגר"מ שטרנבוך שליט"א - שם, תשובות והנהגות ח"ב סי' שמב אות ז, עמ' רפט).

דין מהדרין מן המהדרין

נחלקו הראשונים האם דין מהדרין מורכב על דין המהדרין או לא, כלומר האם עליהם להדליק "פחות והולך" (- לבית שמאי) או "מוסיף והולך" (- לבית הלל) כמספר בני הבית או שעליהם להדליק רק כמספר הימים.

שיטת הרמב"ם (פ"ד מהל' מגילה וחנוכה הל' א-ב) שצריך להדליק כנגד בני הבית, לדוגמא אם בני הבית עשרה, ביום הראשון ידליקו עשרה נרות, ביום השנים - עשרים, וכך הלאה, עד שביום השמיני ידליקו שמונים נרות.

לעומת זאת, התוספות (שבת כא: ד"ה מהדרין מן המהדרין) הקשו על שיטה זו, שלשיטה זו אין היכר במספר הימים, והעוברים ושבים שני יודעים כמה אנשים דרים בבית אינם יכולים לדעת לפי מספר הנרות באיזה יום מימי החג^[9].

יש המסבירים את שיטת הרמב"ם שלדעתו אין ההידור בציון מספר הימים ע"י הנרות, אלא בריבוי אור, והמהדרין מדליקים נרות כנגד בני הבית, והמהדרין מן המהדרין מוסיפים עליהם בכמות הנרות (מנחת אשר, בראשית, סי' נד אות ג, עמ' שנה, וע"ש שכ"מ בחי' ה[[ריטב"א]] החדשים שם ובחי' ה[[ר"ן]] [המיוחסים לריטב"א] שם).

למרבה הפלא^[10], הספרדים נוהגים שאחד (- בעל הבית) מדליק נר ו"מוסיף והולך", ואפילו אם בני הבית רבים אינו מוסיפים נרות נוספים ([[שולחן ערוך|שו"ע]] או"ח סי' תרעא סע' ב), ואילו האשכנזים נוהגים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק ו"מוסיף והולך", אך הם מדקדקים שכל אחד ואחד יניח את נרותיו במקום מיוחד כדי שיהיה היכר כמה נרות מדליקין (רמ"א שם).

טעמם של זקני ארץ ישראל צידן

בגמרא (שבת שם) מובא מחלוקת בטעמי בית הלל ובית שמאי:

"אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין; וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין".

הרי"ף (שם - ט: לדפי הרי"ף) הביא את הסיפור על שני הזקנים בצידן. ותמהו שהרי הרי"ף דרכו להשמיט את המשא ומתן והאגדתות, ולהביא רק את הנוגע להלכה, ומדוע כאן הביא את הסיפור הזה, ומה ניתן ללמוד ממנו להלכה?

ומצאנו בזה כמה הסברים:

• הגר"א (או"ח סי' תרעא סע' ב) כתב לדייק שהרי"ף סובר כמו הרמב"ם הנ"ל, שאין צורך לציין את מספר הימים, שכן רק לטעם של "ימים הנכנסים וימים היוצאים" צריך לציין את היום, אך לטעם שמעלין בקודש אי"צ לציין את היום^[11].

• הבית הלוי (עה"ת, חנוכה - בסוף חומש בראשית, סוף ד"ה בגמרא חד אמר טעמא, מהדו' ר' יצחק גאלדמאן, ורשא תרמד, דף כט.) כתב שלטעם של ימים הנכנסים, מי שיש לו ליום שלישי ב' נרות^[12] - ידליק רק אחד, שכן א"א לו לציין את הימים הנכנסים, והדלקת שתי נרות לא מעלה ולא מורידה; ואילו לטעם שמעלין בקודש י"ל שאם א"א לו להוסיף לפחות לו יחסר ויוריד בקודש.

• המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' תרעא סע' ב ד"ה ויש אומרים דכל אחד) שכתב דאפשר שכוונת הרי"ף לומר, שאע"פ שבכל התורה קיי"ל דהלכה כבית הלל וכנ"ל, מ"מ כ"ז במקום שנחלקו בעיקר הדין, אבל במקום שנחלקו בהידור - רשאי כ"א לעשות כרצונו, ולכך אחד הזקנים עשה כבית הלל וחברו כבית שמאי. וללמדנו הלכה זו, הביא הרי"ף למעשה זה.

והוא מסיים את הדברים: "אכן מדלא הוזכר דבר זה בשום פוסק, אין לצרף דבר זה להלכה כלל, ולא כתבתי רק לעורר את לב המעיינים".

חביבות המצוה

הרמב"ם (פ"ד מהל' מגילה וחנוכה הי"ב) כותב:

"מצות נר חנוכה - מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הקל והודיה לו על הנסים שעשה לנו".

ואמרו חז"ל: הרגיל בנר שבת ובנר חנוכה זוכה לבנים תלמידי חכמים, שנאמר ([[משלי]] ו, כג): "נר מצוה ותורה אור" (שבת כג: וב[[רש"י]] שם, - מובא בב"י או"ח ר"ס תרעא ובמ"ב שם ס"ק א; וע"ע ב[[מאירי]] שם).

בספר קב הישר (פרק צו) כתב:

"...בהרבה מקומות מצינו שחביבין לפני הקב"ה נרות של מצוה, כמו שאמר הכתוב (ישעיה כד, טו): "באורים כבדו ה'". וכל הנר הדלוק לדבר מצוה יש בו קדושה נפלאה גדולה אין שיעור, ואלו היינו זוכים להשגות רוח הקודש, היינו מברכים ומבינים ומשיגים ע"י מצות הדלקת הנרות של מצוה עתידות, דהנר של מצוה מתנבא כמו נביא המתנבא על פי ה'..."

חביבות זאת מתבטאת בדין ובמנהג.

בדין כיצד?

הרמב"ם מונה שתי הלכות הנובעות מחביבות זו:

א. קדימות ביחס למצוות דרבנן אחרות –

"הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום^[13], הואיל ושניהם מדברי סופרים מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זיכרון הנס" (שם הל' יג).

ב. חיוב עני לחזר על הפתחים ולקיים המצוה:

"אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק^[14] (שם הל' יב).

חביבות במנהגי ההדלקה

חביבות מיוחדת נודעה לנר חנוכה במנהגם של ישראל, שתעשה בשמחה גדולה ובקדושה וטהרה, כפי שהאריכו ספרי המוסר ([[יסוד ושורש העבודה]] שער יב, קב הישר שם, ועוד).

נציין כמה מנהגים שנקבעו מחביבות זו:

• נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שנרות דולקים ([[שולחן ערוך|שו"ע]] או"ח סי' עתר סע' א, ועי' בפסקי תשובות שם אות ב, עמ' תסא-תסב, שהביא שני טעמים למנהג זה), ויש מקומות שנהגו בכך אף הגברים (מ"ב שם ס"ק ג).

• יש שדקדקו ליטול את ידיהם קודם שיברכו על ההדלקה, אך כדי שלא יחשב ליוהרא יביא עצמו לידי חיוב נטילה (ספר קב הישר שם בשם ה[[מהרי"ל]] והאח', - מובא בספר הלכות חנוכה, הוצאת מכון דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' סט סעיף ג).

• יש מי שכתב: "...ולכבוד המלאכים קדישין הבאים להבית בשביל מצוה זו ידליק הנרות כשהוא לבוש בבגד עליון כמו שהולך לבית הכנסת..." (קב הישר שם, - מובא בספר דיני חנוכה הנ"ל, עמ' ע סע' ה).

ויש שדקדקו ללבוש לבוש חגיגי, כמו בשבת ויו"ט, בשעת ההדלקה (עי' פסקי תשובות סי' עתרו אות ה וההערה 23, עמ' תצב). וכן נהגו חסידים ללבוש את הכובע (- שטריימל) בשעת ההדלקה (שמעתי מהרב אשר וייס שליט"א, וכ"ה בכל התמונות של האדמו"רים בשעת הדלקה).

• יש שכתבו לדקדק לשהות ליד הנרות חצי שעה ולשמוח בהם (מקור חיים, לבעל ה[[חוות יאיר]] - מצוטט בפסקי תשובות סי' תורע אות ה, עמ' תצב; פסקי תשובות שם הערה 20 בשם תשובת שב יעקב סי' כב ועוד פוסקים; ספר הלכות חנוכה הנ"ל, עמ' עט סע' לה, בשם ההוספות לשו"ע הרב ובשם המקו"ח והשב יעקב הנ"ל; ועוד).

וכך העיד על עצמו הגאון האדר"ת בצוואתו (נפש דוד ב, יד, - מצוטט בספר דיני חנוכה הנ"ל, עמ' עט-פ, בפסקי תשובות שם הערה 20 ובספר עניינו של יום ח"א, חנוכה, עמ' שכו, שלג-שלד):

"מצות נרות חנוכה הייתה חביבה עלי מאד, ולולי שיחת הבריות הייתי מהדר שידלקו זמן רב כיכולתם. והתענגתי לשבת בחדר שבו הנרות לראותם ולהסתכל בהם בכל רגע, ולא הלכתי מאותו החדר רק כשהייתי אנוס עפ"י עבודת הציבור, - ובכל זאת ישבתי נגד פתח אותו חדר, כדי להסתכל בהם כפעם בפעם, והיתי שש ושמח בהם הרבה".

והוא הדריך את בניו לאחוז במנהגו (כמובא בתחילת הצוואה הנ"ל).

• נהגו ישראל לומר פסוקים, פיוטים ("מעוז צור", ועוד), בקשות וייחודים קודם הדלקת הנרות ולאחריה (ר' במקורות שהובאו בפסקי תשובות שם ובהערה 22, וכן בספר דיני חנוכה הנ"ל, עמ' עח-עט סע' לג; ועוד).

• ראוי לכנס את בני הבית ליד הנרות ולספר בניסים ונפלאות שנשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה (פסקי תשובות שם בשם יסוד ושורש העבודה; ספר דיני חנוכה הנ"ל, עמ' עט סע' לד; ועי' קיצור שו"ע להגר"ש גנצפריד זצ"ל, סי' קלט סע' א: "ויש לספר לב"ב ענין הניסים שנעשו בימים האלו" - אך לא הזכיר שיעשה זה בשעת הדלה"נ).

ברכות ההדלקה

ברכות הרואה

סדר ההדלקה

(איזה נר קודם, מימין או משמאל) (התעסק בהדלקת נר של שעוה והזדמן לו נר של שמן)

זמן ההדלקה

(מח' הרמב"ם והשו"ע אם בשקיעה או בצאה"כ; הדלקה בפלג המנחה; הדלקה לאחר הזמן)

מקום הנרות

הדלקה מפני החשד

דיני הנר

הלכות השמן

הלכות הפתילות

שיעור השמן והפתילות

(עד שתכלה וכו')

דיני החנוכיה

הדלקת בית הכנסת

ענינים נוספים (מתוך אנציקלופדיה תורנית מרוכזת^[15])

בשמונת ימי חנוכה מדליקים נרות, זכר לנס פך השמן. בעת ההדלקה מכנסים את כל בני המשפחה, כדי לפרסם את הנס.

את הנרות יש שמהדרים להדליק בשמן זית, שבו נעשה הנס בבית המקדש.

הנרות או השמן צריכים להיות בגודל או בכמות שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, גם אם מדליקים אותם בשעה מוקדמת.

בלילה הראשון מברכים לפני ההדלקה שלוש ברכות: א. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה". לפי בני אשכנז נוסח הברכה הוא: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה"; ב. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה". בשבעת הלילות הבאים מברכים את שתי הברכות הראשונות בלבד.

בלילה הראשון מדליקים את הנר הימיני. בלילה השני מוסיפים נר נוסף סמוך לו בצד שמאל, מברכים ומדליקים אותו תחילה ואחר כך פונים לימין להדליק את הנר הימיני. גם בשאר הלילות מוסיפים בכל לילה נר נוסף בצד שמאל, מברכים ומדליקים תחילה את הנר הנוסף ואחר כך פונים לימין להדליק את שאר הנרות. יש אומרים שתמיד מתחילים להדליק את הנר הסמוך לפתח, כלומר, שאם הנרות מונחים בימין הפתח יתחיל להדליק את הנר הימיני ואחר כך יפנה לשמאל, ואם הניח את הנרות בשמאל הפתח, ידליק את הנר השמאלי הסמוך לפתח ואחר כך יפנה לימין. מצויים מנהגים נוספים בענין זה.

כדי לפרסם את הנס, מדליקים את הנרות בפתח הבית הפונה לרשות הרבים. כאשר מדליקים את הנרות בפתח שיש בו מזוזה, שמים את הנרות בצד שמאל של הכניסה, ממול למזוזה הקבועה בצד ימין. אם אין פתח הפונה לרשות הרבים, מדליקים את הנרות בחלון הנראה מרשות הרבים.

את הנרות מעמידים בגובה שלושה טפחים ומעלה מהקרקע, ומצוה להניח אותם בגובה של פחות מעשרה טפחים מהקרקע. אם הניחם בגובה של למעלה מעשרה טפחים, יצא ידי חובה.

זמן הדלקת נרות חנוכה הוא בשעת צאת הכוכבים, ויש שנוהגים להדליק עם שקיעת החמה.

ראה גם

• חנוכה

לקריאה נוספת

מאמרים הלכתיים בעניני הדלקת נר חנוכה:

• הרב יוסף צבי רימון שליט"א
• רשימת שיעורי הגר"מ אליהו שליט"א
• פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

הערות שוליים