יהדות ליבורנו ומוסדותיה במאה ה-17

יהדות ליבורנו ומוסדותיה במאה ה-17 מוּסדה‏ בעקבות הכרזת "הליוורנינה" (La Costituzione Livornini) ב-10 ביוני 1593. סעיפי "חוקת ליוורנינה" הוחלו על יהדות ליבורנו וכללו 47 סוגי זכויות והטבות במסחר, במסים ובכל פעילות כלכלית ^[1] . מוקד חשיבותה של ה"חוקה" היה במתן אוטונומיה פנימית מלאה בתחומי הדת, התרבות, האדמיניסטרציה והמשפט לכל קהילה וקהילה^[2], בתחום השרותים לחבריה בלבד.

ההחלטה למתן זכויות מעין אלה באיטליה לקהילה בכלל ולקהילה יהודית בפרט הייתה חריגה. אפילו תחת שלטון דוכס טוסקנה שמשל בליבורנו לא ניתנו זכויות כאלה לקהילות יהודיות ( כמו ליהדות פירנצה, לוקה ועוד). נסיבות מדיניות מיוחדות הביאו לכך שדוכסות טוסקנה החליטה לעודד את פיתוח המסחר בעיר הנמל החדשה, ליבורנו. וכך מתן החוקה, אשר העניקה זכויות לקהילות זרות נתנה תנופה גדולה לפיתוח נמל ליוורנו שהפך להיות לאחד מהנמלים החשובים באגן הים התיכון.

תחילת הקמת הקהילה

תחליה קהילת "יהדות ליבורנו" הוקמה בתור בת חסות של קהילת יהדות פיזה. ולכן התקנות של שתי הקהילות היובעת יסוד קהילת ליבורנו דומות.המניע לארגון אפקטיבי של מוסדות הקהילה נבע מרצונם של ראשי משפחות מספרד ופורטוגל בליבורנו כי יהודי לא יוכל להתיישב בעיר ללא רשותם. ^[3] דרישת מייסדי הישוב היהודי בליבורנו התקבלה והוקמה קהילה נפרדת לעיר, עם הנהגה משלה. התעודות המצויות בידינו מספרות כי ההנהגה של הקהילה הייתה בידי הפרנסים - המסרי^[4]. הפרנסים מילאו את תפקידי החקיקה, השיפוט והביצוע ביד תקיפה, לעיתים היו ממנים פקידים לביצוע תפקידים מסויימים: קבועים או חד-פעמיים. בליבורנו של המאה ה-17, הפרנסים היו חמישה במספר, ונמנו על חוג המשפחות המיוחסות, ראשי המשפחות הראשונות של האנוסים שהתיישבו בליבורנו.

המיוחד ליהדות ליבורנו היה שלמוסדות הקהילה היה גיבוי מלא בחוק: הלכה למעשה. פרנסי הקהילה דרשו וקבלו עבור בני הקהילה את הזכויות שהובטחו להן. השלטונות נתנו לקהילה סיוע לניהול התקין שלה על ידי אכיפת דין פרנסיה על חבריה. היה חשיבות רבה לבחירה של הפרנסים המתאימים ולכן גם נקבעו תקנות רבות בנושא. פקידות הקהילה פעלו תחת הנחיות הפרנסים ונדרשו לדווח להם כל פעולותיהם.

הפרנסים בִּ‏קְשוּ‏ את התערבות המושל כאשר מהגרים יהודים חדשים באו לעיר ולא הסכימו לפעול בהתאם לדרישות הפרנסים. המושל, ולעיתים השופט, היה נוכח בתהליך הבחירות לנושאי התפקידים בקהילה. בשנת 1642 היו בליבורנו 1,175 יהודים מתוך אוכלוסיה כללית של 12,484 יהודים לעומת 114 יהודים מתוך - 4,403 תושבים בשנת 1601. לאור זאת נקבעו בשנת 1655 תקנות חדשות . ^[5]

סדרי הבחירות

הבחירות היו בהגרלה. מושל ליבורנו היה בוחר חמש מהפתקים שהיו בקלפי. הבחירה היתה טעונה אישור הגוף הבוחר שהיה מורכב מראשוני המתישבים בעיר ואלה שחברי הגוף הקיים הסכימו לצרף אליהם. תנאים מוקדמים להכללה בגוף הבוחר היו : המועמד לא פשט את הרגל, לא עסק במצוע התיווך, גר שנתיים בעיר ^[6] וכניסתו וישיבתו בליבורנו היא בהתאם לחוק. הבחירות היו אחת לשנה, סמוך לחנוכה - תחילת השנה האזרחית. ההכרזה על בחירת הפרנסים החדשים היתה בבית הכנסת בשבת חנוכה. תוקף כהונת הפרנסים היתה כדלקמן: השנים הראשונים כיהנו בחצי שנה הראשונה והשנים האחרים - בחצי שנה השנייה, אחד הפרנסים היה ברזרבה. מוצא הפרנסים היה, סוחרים ובעלי הון, יוצאי ספרד ופורטוגל. יוצאי איטליה והלבנט לא מונו לפרנסים אפילו היו בעלי הון. ^[7] במרוצת הזמן היו פרנסים שסרבו לקבל את התפקיד. בהתאם לתקנות הללו נקנסו. אך הפתרון נמצא בשינוי התקנות שנערך בשנת 1655. מעניין כי התקנות החדשות פתחו ארגון בחירת הפרנסים שלא כמו תקנות קהילות ספרדיות אחרות מאותה תקופה, בערים: פיזה, אמסטרדם ולונדון שבתקנות שלהן דנו תחילה בסדרי בית הכנסת. בתקנות החדשות של קהילת ליבורנו נקבע, כי המעומדים להבחר לפרנסים יבחרו על ידי גוף בוחר של עשרה אנשים. הגוף יהיה מורכב מחמשת הפרנסים המסיימים את תפקידם ועוד חמישה אנשים שהם מצרפים אליהם. הפרנסים החדשים היו נבחרים שוב בהגרלה ( הפעם ללא המושל וללא השופט) והגוף הבוחר היה מאשר אותם.

פעולת הפרנסים

הבחירה לתפקיד פרנס הייתה כרוכה בעבודה קשה. בתקופת הבחירה הפרנס היה נאלץ להפסיק את עסקיו הפרטיים ולכן נקבע במרוצת השנים כי הכהונה של הפרנסים תצומצם לשלושה חודשים, כל פרנס יכהן רבע שנה ולאחר מכן שנתיים לא ניתן יהי לבחור בו שוב. פתרון נוסף היה הקמת ועדות. חשובה היתה הועדה הממונה על האדמינסטרציה הכספית, כולל הטלת מסים, שמנתה 45 חברים. לועדה זו היה חשוב הגיבוי הציבורי שלה. היתה גם ועדה לאישור נשיאת נשק ובה היו חמישה חברים. שניאת נשק במקום ציבורי, הליכה בליווי שומרי ראש ונסיעה במרכבה היו בין הזכויות המיוחדות הכלולות ב"הליוורנינה". מינוי חברי הועדות היה לפי ראות עיניהם של הפרנסים.

מפרנסים למועצה

הועדות לא היה יכול להיות מכשיר יעיל לניהול הקהילה. מה עוד שמסםר חבריה הלך וגדל עד שהגיע ל-6,000 איש. אז הוחלט על הקמת מועצת ה-12. הפרנסים מינו המועצה הראשונה בשנת 1663. תפקידה היה לנהל את עניני הקהילה. כשאר הדוכס של טוסקנה אישר את קיומה היא הפכה להיות אחת מהמוסדות הרישמיים וכונתה : "מועצת השנים עשרה" (Doze או dodici deputati). המינוי היה לכל החיים. הפרנסים מינו חבר חדש כאשר חבר במועצה נעדר מהעיר או נפטר. לדוכס הוגשה הצעת חוק לפיה יהיה גוף של 40 איש שינהל את עניני הקהילה:

• האנשים המוכשרים ביותר (Le piu' abili a capaci) - שתים עשרה איש , מהם יבחרו 2 פרנסים.
• הבינוניים (i mediocri) - גם כן יבחרו וידה של שתים עשרה ומהם יהיו גם 2 פרנסים.
• הפחות מתאימים (Li meno idonei) - הועדה שלהם תכלול שש עשרה חברים וזכותם יהיה לבחור רק פרנס אחד.

נקבע גם כי בעת הצורך תוקם ועדה של מומחים למשפט. הגבלה חדשה הוטלה על הפרנסים: בני משפחה אחת לא יוכלו לכהן זה אחרי זה, אלא בהפרש של שנה לפחות.

ארגון הקהילה ומוסדותיה

הערות שוליים

לקריאה נוספת

• דבורה הכהן, "הקהילה (היהודית) בליוורנו ומוסדותיה, במאה ה-י"ז", בקובץ ראובן בונפיל, מריה מאיר מודנה, יוסף ברוך סרמוניטה, דניאל קארפי , ג'ורג'ו רומאנו (עורכים), ספר זיכרון לשלמה אומברטו נכון: קובץ מחקרים לתולדות היהודים באיטליה, מוסד שלמה מאיר, מוסד רפאל קאנטוני ירושלים, תשל"ח -1978