עתניאל בן קנז

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עתניאל בן קנז היה ראשון השופטים שקמו לישראל בתקופת השופטים, מנהיג ישראל לאחר מות יהושע בן נון.

היה משבט יהודה, אחיו מצד אמו של כלב בן יפונה, שכונה "הקנזי" (בן קנז) מפני שגדל אצל קנז, אבי עתניאל. שמו המקורי היה "יהודה אחי-שמעון", ונקרא עתניאל מפני שענאו אל (בבלי תמורה טז א). בספר דברי הימים (א', ד ט) מכונה "יעבץ", על שם ש"יעץ וריבץ תורה בישראל" (תמורה, שם). היה ראש ה"זקנים" שקבלו תורה מיהושע (ככתוב במשנה אבות א א: "ויהושע לזקנים"), ועל גדלותו בתורה אמרו חכמים (תמורה, שם) שבימי האבל על משה, נשתכחו מישראל שלושת אלפים הלכות, ולא היה מי שוידע להחזירן, עמד עתניאל והחזירן. עתניאל נשא את עכסה, בתו של אחיו כלב.

כשופט, הציל עתניאל את ישראל מידי כושן-רשעתיים מלך ארם נהריים ששיעבדג את ישראל שמונה שנים. לחאר מכן שפט את ישראל ארבעים שנה.

הקודם:
יהושע בן נון
מעתיקי השמועה הבא:
אהוד בן גרא