תענית בכורות
|
|
תענית שהבכורות מתענים בערב פסח (י"ד ניסן).
טעם
הטעם המקובל הוא שהתענית הינה זכר הנס שנעשה בזמן מכת בכורות, שבה נהרגו בכורי מצרים ולבכורי ישראל לא ארע דבר.
הגרש"ז אוירבך לא קיבל את הטעם הזה, מפני שאם טעם זה נכון היה עליהם לקבוע יום שמחה זכר להצלתם? תמיהה נוספת שהוא מעלה מדוע רק הבכורים מתענים, הרי כל צאצאיהם שנולדו מהם צריכים להתענות שהרי אילו מתו אלו לא היו אלו? וביאר טעם אחר: שעד חטא העגל היו הבכורים משמשים בכהונה ומאחר שחטאו בעגל נטל מהם הקב"ה את תפקידם והעבירו לשבט לוי, ועל כן הבכורים צריכים להתענות ולשוב בתשובה. והטעם שקבעו תענית זו בערב פסח מפני שאז ניכר ביותר חטא הבכורות שהרי ביום זה מגיעים רוב ישראל לעזרה לשחוט פסחיהם ומצויים שם קרבנות רבים וניכר חטאם ביותר.
על מי מוטלת התענית
תענית בכורות זו כוללת גם את מי שהוא בן בכור לאמו, אף אם אינו בן בכור לאביו.
נהוג שאב שיש לו בן בכור שטרם הגיע למצוות, צם עבור בנו.
סיום מסכת
מותר לבכורים לאכול ביום זה בסעודת מצוה, כגון: סעודת ברית מילה, או סעודה הנערכת לרגל סיום מסכת, ואכן, נוהגים בבתי הכנסת ובבתי המדרש לכוון לכך, שסיום המסכת, שנלמדה בתקופה האחרונה, יחול בערב פסח. הסיום מתקיים לרוב מיד לאחר תפילת שחרית של ערב פסח, והבכורים מקפידים להשתתף בסיום ובסעודת המצוה שלאחריו. לאחר האכילה בסעודת המצוה, מותר לבכורים לאכול גם בשאר שעות היום.
ראו גם