אלקנה בן ירחם

אלקנה בן ירחם, לוי שחי בהר אפרים בסוף תקופת השופטים, הוא בעלן של חנה ופנינה, ואביו של שמואל הנביא. סיפורו מופיע בתחילת ספר שמואל.

סיפורו במקרא

אלקנה נהג לעלות למשכן שילה מדי שנה מביתו שברמתיים צופים בהר אפרים. לאלקנה היו שתי נשים: חנה, האהובה עליו יותר, שלא היו לה ילדים, ופנינה שהיו לה ילדים - מספרם לא כתוב, והמדרש^[1] אומר שהיו עשרה. בכל פעם שעלו למשכן, נהג אלקנה לתת לחנה פי שנים מאשר לחנה, כי אהב אותה ולא היו לה ילדים. פנינה נהגה ללעוג לחנה על עקרותה, ובאחת הפעמים בכתה חנה ולא אכלה. אלקנה ניסה לנחם אותה במילים: "למה תבכי ולמה ירע לבבך? – הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים!" לאחר שחנה אכלה ושתתה הלכה למשכן, התפללה שם ובכתה – ובורכה בידי עלי הכהן ש-ה' ישמע את תפילתה.

לאחר ששבו אל ביתם זכר ה' את חנה ופקד אותה בבן, והיא קראה את שמו שמואל, והקדישה אותו ל-ה'. בשנה שלאחר מכן לא עלתה חנה עם אלקנה, ולאחר מכן עלתה עם שמואל, העלתה קרבנות והותירה את שמואל במשכן, בידי עלי הכהן.

על פי המדרש ^[2], הדורש את הפסוק בתפילת חנה, "עד עקר ילדה שבעה ורבת בנים אומללה", ילדה חנה לאלקנה ילדים נוספים אחרי שמואל, אך בכל פעם שנולד לה בן היו נפטרים שנים מבניה של פנינה. וכך "היו לפנינה י' בנים. היתה חנה יולדת אחד ופנינה קוברת ב', חנה יולדת שני ופנינה קוברת ארבעה, שלישי והיא קוברת שישה, רביעי והיא קוברת שמונה. כיון שנתעברה חנה מחמישי, בכתה פנינה ונשתטחה לפני חנה, אמרה לה בבקשה ממך, נעניתי לך שחטאתי לך, דכתיב וכעסתה צרתה גם כעס (ש"א א' ו'), אלא ותרי שיחיו ב' בני שנשארו לפני. באותה שעה נתפללה חנה לפני הב"ה ואמרה רבש"ע ותר לי בבניה שיחיו. א"ל הב"ה חייך, ראוים הם שימותו; והואיל ונתפללת עליהם - אני קורא אותם על שמך, לפיכך אמר עד עקרה ילדה שבעה, שנתחשבו לה שני בניה של פנינה."

יחוסו של אלקנה

אלקנה מוצג על ידי יחוסו חמישה דורות אחורה - אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף – מספר נדיר בגדלו. בספר דברי הימים מוצג יחוסו ^[3] עד לוי בן יעקב, דרך קרח.

אלקנה בדברי חז"ל

על פי סדר עולם היה אלקנה נביא – הוא איש האלהים שבא אל עלי הכהן וניבא נבואת פורענות על מות בניו.

הערות שוליים