פרשני:בבלי:שקלים יא ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שקלים יא ב

חברותא

ושוב מביא את מותר הקטורת, ומחללה עליהן (על מעות החולין), ונמצא שהמעות קדושות בקדושת תרומת הלשכה, ומותר הקטורת יצאה לחולין. ונותנים אותה לאומנין בשכרן. וחוזר וקונה ההקדש מן האומנים את הקטורת משקלי השנה החדשה.
ואותן המעות שחיללו עליהן את הקטורת, קדשו בקדושת תרומה ישנה, ודינן כדין הנעשה בתרומה ישנה (לפי הגר"א).
(לפי הגירסא שלפנינו
רבי אומר: אומר אני ינתנו לאומני בית גרמו ולאומני בית אבטינס שהיו בקיאין בפיטום הקטורת ובמעשה לחם הפנים. שהרי אותן המעות חזרו וקדשו בקדושת תרומת הלשכה, ומכספים אלו עושין כל צרכי הקרבנות כמבואר לעיל (בפרקין הלכה ב). ולכן אפשר ליתנן לאומנים העוסקים במעשה הקטורת ולחם הפנים. אך אי אפשר ליתן מכסף זה לאומנין העוסקים במלאכת הבנין, לפי ששכרן אינו בא מתרומת הלשכה, כמבואר לעיל).
אמר רבי שמואל בר רבי יצחק: והן (והוא), שהיו חייבין להם (לאומנים) מעות משעה ראשונה.
דהיינו, משלמים להם ממותר הקטורת חלף עבודתם שעסקו בתיקון הקטורת של השנה החולפת, ונתחייבו להם תשלום עבור עבודה זו.
אבל אם עדיין לא נתחייבו להם, ובאים לשלם להם מעות עבור העבודה שיעבדו בתיקון הקטורת לשנה החדשה, אי אפשר לשלם להם ממותר הקטורת שהרי היא מתרומה ישנה, ולקטורת השנה הבאה יש לשלם מתרומת השנה החדשה.
רבי חייה בר בא בעי (נסתפק): אם לא היו חייבין להם מעות משעה ראשונה, ואי אפשר ליתן להם ממותר הקטורת - מה יעשו באותן המעות?
אתא רבי בא, ואמר בשם רבי חייה בר בא בשם רבי יוסי: מקייצין בהן את המזבח. היו מביאין בדמים אלו עולות להקריבן על המזבח בזמן שהמזבח בטל מקרבנות (והוא נקרא בכל מקום: קיץ המזבח).
רבי בא בר כהן בעי קומי רבי יוסי (הקשה לפני רבי יוסה):
כיצד יתכן שרבי חייה, שכבר שמע מרבי יוסי שבמעות שמחללין על הקטורת אפשר להביא עולות לקיץ המזבח (כמו שאמר רבי בא משמו), הוא עצמו הקשה "אם לא היו חייבין להם מעות משעה ראשונה מה היו עושין בהם"? הרי כבר ידע תשובה על שאלה זו כפי שאמר בשם רבי יוסי שמקייצין בהם את המזבח.
וכי מחלפא שטתיה דרבי חייה בר בא? שהרי תמן צריכה ליה, ואילו כה פשיטא ליה (וכי החליף רבי חייה בר בא שטתו, שקודם נסתפק לו ועתה הדבר פשוט לו)?
ומשנינן: שני נידונים הם:
הא דצריכה ליה ונסתפק בה: האם אפשר ליקח במעות הללו כלי שרת, או רק עולות לקיץ המזבח.
והא דפשיטא ליה - שודאי אפשר ליקח ממעות הללו עולות לקיץ המזבח. דאיתפלגון, נחלקו תנאים בדין פיטום הקטורת (ואין זה שייך לנידון דלעיל, אלא כך הוא דרך הירושלמי, שפעמים שכתוב האות ד' קודם התיבה, אף שאין היא קשורה לנידון הקודם):
פיטמה לקטורת בחולין, כגון שלא הקדישה תחילה - רבי יוסי בי רבי חנינה אמר: הרי היא פסולה.
רבי יהושע בן לוי אמר: הרי היא כשירה.
מה טעמא דרבי יוסי בי רבי חנינה?
דדריש "קודש היא" - שתהא הווייתה (עשייתה) בקודש, והיינו כשהיא קודש, שיקדיש תחילה הסממנים ורק אחר כך יפטם.
מה טעמא דרבי יהושע בן לוי? כלומר מה הוא דורש מקרא זה "קודש היא".
הוא דרש "קודש היא" - שתהא באה מן הקודש, דהיינו מתרומת הלשכה.
אמר רבי יוסי בי רבי בון: אתיא הא דרבי יוסי בן חנינה דאמר שמעשה הקטורת צריך שתהא בקודש, כדעת שמואל (וכדמפרש).
והא דרבי יהושע בן לוי דאמר שאין מעשה הקטורת צריך להיות בקטורת כדעת רבי יוחנן.
דתנינן לקמן: המקדיש כל נכסיו, והיו בהן דברים הראוין לבוא לקרבנות ציבור, ונתבאר שם במשנה מה היו עושין בדברים הללו.
והוינן בה: מה הם ה"דברים הראויין לקרבנות ציבור"? שאי אפשר לומר יינות וסלתות, שהרי נתפרש דינם בנפרד במשנה זו.
רבי יוחנן אמר: קטורת. ומוכח שיכולה היא לבוא מן החולין. דזה שמקדיש קטורת על כרחך פיטמה כשהיתה חולין, וקתני שהן ראויין לקרבנות ציבור.
אמר רבי הושעיא: אין זו הוכחה. כי תיפתר (שיש להעמיד המשנה) הא דמצינו שהקטורת היא חולין אף שבאמת עשאוה כשהיתה קודש. שאחר כך יצאה לחולין.
ומיירי באומן של בית אבטינס, שהיה נוטל בשכרו קטורת, וכדאמר במתניתין.
הרי דמשכחת לה שתהא קטורת חולין אף שנעשתה בקודש.
וממשיכה הגמרא לפרש דברי רבי יוסי בי רבי בון.
מה שאמר דדברי רבי יוסי בי רבי חנינה דאמר שפטום הקטורת נעשית אחר שהקדישה אתיא כדעת שמואל: שמצינו דאמר רב הונא בשם שמואל: המכתשת שהיו כותשין בה הסממנים לקטורת - עשו אותה ככלי שרת לקדש על ידה את הסממנים שנותנים בה.
אלמא לשמואל כל מעשיה בקודש היו נעשין.
אמר רבי יוסי בי רבי בון: אמרה רבי חונא קומי רבי יוסי להקשות: אם הקטורת נעשתה כשהיא קדושה בקדושת הגוף, אם כן, כיצד אמרינן במתניתין שנותנין אותה לאומנין בשכרן, והיא נפדית ויוצאה לחולין. וכי דבר שקדש בכלי שרת נפדה!? אמר ליה רבי יוסי: והלא דשמואל היא! שהרי שמואל הוא זה שאמר שמכתשת היתה קדושה וקידשה את הקטורת.
ושמואל לטעמיה - דשמואל אמר: קל הוא שהקילו חכמים במותר הקדשים שכאשר אין צריכין להם הם יוצאין לחולין ואף שקדשו בכלי.
ולפיכך אין סתירה במה שמותר הקטורת נתקדש בכלי שרת, ואף על פי כן הוא נפדה.
דאיתפלגון שמואל ורבי יוחנן, היכא שהותירו, שנשארו בראש חדש ניסן כבשים תמימים שהיו עומדין להקרבת התמיד, ועתה שוב אי אפשר להקריב מהן קרבן התמיד הואיל ובאו מתרומה ישנה:
שמואל אמר אף שקדשו קדושת הגוף מכל מקום הרי הן נפדין כתמימין, בהיותם תמימין. ומחללין אותם על מעות חולין, וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה.
ואף שבעלמא אין בהמה תמימה הקדושה בקדושת הגוף נפדית - קל הוא שהקילו חכמים במותר הקדשים, שכיון שלא הוצרכו להם - אזלא קדושתם.
ורבי יוחנן אמר: נפדין הן כפסולי המוקדשין, שירעו עד שיפול בהם מום ורק אז יפדו.
ודנה הגמרא: אם הותירו שעירים של קרבן חטאת ציבור. וכגון שעיר של חטאת ראש חדש שאבד, והפרישו אחר תחתיו, ואחר כך נמצא הראשון. האם הוא נפדה או לא?
על דעתיה דשמואל (לדעת שמואל), כל שכן הוא שהוא נפדה.
כי אם התמיד, שהוא קרבן עולה, שכולה קריבה לגבוה, הרי היא נפדית. לא כל שכן חטאת, שאין קרב ממנה למזבח אלא האימורין, ודאי שהיא נפדית.
ועל דעתיה דרבי יוחנן דאמר שקרבן התמיד שנותר לא נפדה:
אמר רבי זעירא: ירעו השעירים עד שיסתאבו, שיפול בהם מום, ויפדו במומם. שאין חילוק בין קרבן עולה לקרבן חטאת, והיות ושניהם קדשו בקדושת הגוף, אינם נפדין אלא על ידי מום.
ופליג ואמר רבי שמואל בר רב יצחק: לא כך הוא.
אלא, מקייצין בהן את המזבח. שמקריבין את השעירים הללו עצמם על המזבח כעולת נדבת הציבור, כשאין קריבין עליו נדרים ונדבות, שלא יהא המזבח בטל.
וקשיא: וכי יש בהמה שהוקדשה לחטאת והיא קריבה עולה? וכיצד יתכן ששעירים הללו שהוקדשו לחטאת יהיו קריבין לנדבת ציבור לקיץ המזבח, שהוא עולה!?
אמר רבי יוסי: שנייה היא (שונה היא) ענין זה. לפי שכלל הוא שאין קרבנות הציבור נקבעין לאיזה קרבן הם עומדין אלא בשחיטה.
לפי שהסכין מקדשן למה שהן. ואם ירצו לשנותן לזבח אחר עד השחיטה שפיר דמי.
ולכן אף ששעירין הללו הוקדשו על ידי הציבור לשם חטאת, מכל מקום אפשר עדיין לשנות את שמם ולהקריבן לשם עולה, כיון שעדיין לא קידשן הסכין לחטאת, ולא נקבעו לחטאת.
אמר רבי חייא לתרץ הקושיא וכי יש חטאת הקריבה לעולה: תנאי בית דין הוא על המותר שנותר מן הקרבנות שיקרבו עולות.
והנפקא מינה בין רבי יוסה לרבי חייא היא:
לרבי יוסה כל קרבן ציבור עד השחיטה אפשר לשנותו לזבח אחר, ולרבי חייא רק "מותר" ניתן לשנות לזבח אחר, משום שהוא תנאי בית דין.

דרשני המקוצר