פרשני:בבלי:חולין מב א

הקדמה לפרק אלו טרפות
א. מהי טריפה?
בהמה, חיה ועוף, שיש בהם מכה או מחלה שסופה להמית, הרי הם טריפה, ואסורים באכילה.
וכך הוא לשון המשנה בתחילת פרק אלו טרפות:
זה הכלל, כל בהמה שיש בה מכה או מחלה, באופן שאין בהמה שיש בה מחלה או מכה כמותה, חיה - הרי זו טריפה.
במה דברים אמורים, כשהיתה בבהמה מכה או ליקוי המביאה לידי מיתה. אבל אם היתה הבהמה "מסוכנת", כגון, שהיתה חולה מחמת שתשש כוחה ונטתה למות, או שאכלה סם המות, או שהכישה נחש, הרי על אף שודאי תמות, אין היא טריפה.
ב. המקור לאיסור אכילת טריפה
מצינו שלשה מקורות לאיסור אכילת טריפה:
האחד, דברי הכתוב המפורשים (שמות כב) "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו".
השני, בספרי (דברים יד כא) "לא תאכלו כל נבילה". אין לי אלא נבילה, טריפה מנין? תלמוד לומר "כל".  1 

 1.  המנחת חינוך תעב והאחיעזר סימן ז אות ז כתבו, שבכל טריפה יש גם איסור נבילה, אך אין לוקים שתים על טריפה, משום שהריבוי לטריפה מהמילה "כל" האמורה בנבילה, אינו כתוב מפורש.
השלישי, אמרה תורה (ויקרא יא ב) "זאת החיה אשר תאכלו". ודרשו חכמים (חולין לז א): חיה אכול, ושאינה חיה (כגון טריפה, שאינה יכולה לחיות) לא תאכל.  2 

 2.  תוס' לז ב, ולפי ביאור המאירי, בחולין עא א.
ג. טריפות שיש להן רפואה
טריפה שיש לה רפואה, אינה טריפה.  3  אך הטריפות שאמרו חכמים שהן טריפות, הרי גם אם כיום יש להם רפואה, או שכיום הן חיות אף בלי רפואה, הרי הן טריפות, שאין לך אלא מה שמנו חכמים, שנאמר "על פי התורה אשר יורוך".  4 

 3.  לקמן נד א.   4.  רמב"ם שחיטה י יג.
וכמו כן, אין טריפה אלא מה שמנו חכמים. ולכן, גם אם תהיה מכה או מחלה מסוג אחר, אין היא טריפה, כי ודאי שיש לה (או שהיה לה רפואה), ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות.  5 

 5.  רמב"ם הלכות שחיטה פרק י
והחזון איש מבאר שהלכות שחיטה נקבעו ב"אלפיים שנות תורה", ולפי מה שקבעו חכמים אז, כך נקבעה ההלכה לעולם.  6  ד. מיני הטריפותxxx

 6.  בימינו יש סוגי מכות ופציעות שלפי חז"ל הן טריפה, ואם אירעו לאדם, היה אפשר (בזמן הגמרא) להעיד עליו שהוא מת בתוך שנים עשר חודש, ולהתיר את אשתו, ואילו בימינו הרופאים מנתחים ומרפאים, ולכן אי אפשר להתיר את אשתו על סמך עדות שכזו, ואילו לגבי דיני טריפה, דין הבהמה הוא כדין טריפה, גם אם יש לה רפואה כיום. וכתב החזון איש (יו"ד ה ג): אין לתמוה על זה. דבאמת ברא הקב"ה רפואות אף לטריפות, אלא שלא נתגלו בכל דור ודור ובכל מקום ומקום. ויש אשר נתגלו, וחזרו ונשכחו, והכל מסודר מאת הבורא, ברוך הוא, בראשית הבריאה. ונמסר לחכמים, לקבוע הטריפות על פי רוח קדשם שהופיע עליהם. והנה, היה צריך להקבע דיני הטריפות לדורות בב' האלפים (שנים של) תורה, כדאמר במסכת עבודה זרה ט ב (שששת אלפי שנה של שנות העולם נחלקים לשלש תקופות: הראשונה, שנות "תוהו", ללא תורה. השניה, אלפיים שנות תורה, שבאותן שנים נקבעו ההלכות לכל הדורות. ואלפיים שנות משיח, שראויות להתגלות המשיח), וכדאמר במסכת בבא מציעא פו א, רבי ורבי נתן סוף משנה, רב אשי ורבינא סוף הוראה. ואין לנו תורה חדשה אחריהם ! והיו קביעות הטריפות, כפי השגחתו ית' בזמן ההוא. ואותן המחלות שהיו "פרוונקא דמלאכא דמותא" (שלוחי מלאך המות) בזמן ההוא, שלא נתן אז הקב"ה רפואת תעלה להן, המה הטריפות שאסרה תורה, בין בזמן ההוא ובין בזמן של הדורות הבאים. שמסר הקב"ה את משפטי התורה שלהן לחכמי הדורות ההם !
שמונה מיני טריפות הן שנמסרו למשה מסיני, ובכללם יש עשרות רבות של אופני טריפות:
א. דרוסה.
ב. נקובה, ונכללים בה עשרים וששה סוגי טריפות של אברים שניקבו.
ג. חסורה, שבכללה ארבע עשר טריפות של אברים שנחסר חלק מהם, ותשע טריפות של אברים יתרים, וכל יתר כנטול דמי.
ד. פסוקה, ובכללה פסיקת חוט השדרה.
ה. נטולה, בכללה שמונה טריפות של אברים שניטלו ממנה.
ו. שבורה, ובכללה שש טריפות של שברים.
ז. קרועה, שנקרע רוב הבשר החופה את הכרס, וכן אם נפשט עורה.
ח. נפולה, בכללה נתרסקו האיברים מהנפילה, או נדלדלו הסימנים.