פרשני:בבלי:חולין מו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין מו א

חברותא

האם משמעותו "עד, ועד בכלל". והיינו, שגם מקום הפרשה, שבו מתפצלים לראשונה החוטים היוצאים מחוט השדרה, נכלל בחוט השדרה, ואין כל ספק שאם נחתך הרי הוא טריפה.
או דלמא "עד, ולא עד בכלל". והיינו, שמקום הפרשה הראשון גם הוא נכלל בספיקו של שמואל?
בעי רב פפא: אם תמצא לומר "עד ולא עד בכלל" - פי פרשה עצמה, והיינו אם נחתך החוט הגדול של השדרה, במקום שהוא מתחיל להתפצל - מהו?
בעי רבי ירמיה: אם תמצא לומר "עד ועד בכלל", ואז אין ספק שפי הפרשה, שהוא בחוט עצמו, היא טרפה. אבל אם ניתק החוט של "פרשה" עצמה, והיינו, שנחתך החוט היוצא מן חוט השדרה בפרשה הראשונה - מהו?
תא שמע: הפרשה - תידון כבשר!
ודייקינן: מאי לאו, אפילו פרשה ראשונה ושניה דינם כבשר, שאם נחתכו אינם טריפה.
ודחינן: לא! הכא איירי בחוטים היוצאים מהפרשה השלישית.
ודנה הגמרא: ועד היכן הוא מקום חוט השדרה, שאם נחתך הוי טריפה - בעופא?
רבי ינאי אומר: עד מקום החוט למטה מן האגפים (הכנפיים).
וריש לקיש אמר: עד בין אגפים, ולא מתחתם.
אמר עולא: הוה קאימנא קמיה דבן פזי, ואייתו לקמיה עופא, ובדק עד בין אגפים, ושלחו ליה דבי נשיאה, מבית הנשיא שלחו לקרוא לו לבוא, וקם ואזל. ולא ידענא אי משום דלא צריך למבדק טפי קם ואזל, אי משום כבוד נשיאה.
שנינו במשנה: ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנו כלום.
ומדייקת הגמרא: הא נשתייר הימנה כלום - כשרה, אף על גב דלא הוי נשתייר כזית.
והתנן: ניטל הכבד ונשתייר הימנה כזית כשרה. אבל אם נשתייר פחות מכזית, טרפה?!
אמר רב יוסף: לא קשיא. הא - רבי חייא, הא רבי שמעון בר רבי, וכדמפרש ואזיל:
כי הא דרבי חייא, כשלא נשתייר מהכבד, זריק לה.
ורבי שמעון בר רבי - מטביל לה ואוכלה.
וסימניך: עשירין - מקמצין. רבי שמעון בר רבי היה עשיר, והוא היה אוכלה.
ההוא פולמוסא, גדוד צבא שהיו פוגעים בתושבי המקום, דאתא לפומבדיתא. ערקו רבה ורב יוסף. פגע בהו רבי זירא.
אמר להו רבי זירא: ערוקאי (על שם שערקו מפומבדיתא): כזית שאמרו בכבד שניטל, היינו שנשתייר כזית במקום המרה!
רב אדא בר אהבה אמר: במקום שהיא חיה. והיינו במקום שתלוי הכבד תחת הכליות.
אמר רב פפא: הלכך, בעינן נשתייר כזית מן הכבד במקום חיבורה למרה, ובעינן נמי נשתייר כזית במקום שהיא חיה.
בעי רבי ירמיה: מתלקט חצי זית כבד מכאן וחצי זית מכאן, שלא נשתייר כזית במקום אחד - מהו?
נשתייר כזית כשהוא ארוך כרצועה - מהו? בעי רב אשי: נשתייר כזית כשהוא מרודד כאילו רידדו אותו, מהו?
ומסקינן: תיקו.
בעא מיניה רבי זריקא מרבי אמי: נדלדלה כבד, שנעקרה ממקומה בהרבה מקומות, ומעורה בטרפשיה (בטרפש הכבד) - מהו?
אמר ליה רב אמי: דלדול זה - איני יודע מהו!
אי למאן דאמר בעינן נשתייר כזית במקום החיבור למרה - הא איכא התם כזית, שהרי כולה קיימת.
אי למאן דאמר בעינן נשתייר כזית במקום שהיא חיה - הא איכא.
שנינו במשנה: הריאה שניקבה:
רב ושמואל ורב אסי דאמרי ניקב קרמא עילאה, הקרום העליון.
ואמרי לה, ניקב קרמא תתאה.
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: מתניתין איירי באופן שניקב הקרום התחתון. וסימניך: כיתונא דורדא, מלבוש אדום, שהוא הקרום הפנימי, דמנחא ביה ריאה.
ואומרת הגמרא: זה פשיטא, אי אינקיב, שאם ניקב רק קרמא עילאה ולא אינקיב קרמא תתאה, הרי קרמא תתאה מגין על הריאה, ואינה טרפה, כדרבה.
דאמר רבה: האי ריאה דאגליד, שניטל הקרום העליון שלה, והופשטה (כמו "גלודה", שנפשט עורה),

דרשני המקוצר