פרשני:בבלי:חולין נב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין נב ב

חברותא

המת מטמא באהל, והיינו, שכל הנמצאים באוהל המת נטמאים, על אף שלא נגעו במת עצמו.
טומאת אהל נוהגת גם בעצמות המת שלא השתייר עליהן מבשר המת, ובתנאי שיהיו מן העצמות שדרה שלמה של עצמות השדרה (או גולגלת שלמה, או רוב מניינו ורוב בניינו של עצמות המת).
כמה חסרון יהיה בשדרה, שמעתה לא תקרא "שדרה שלימה", ולא תטמא עוד באהל (כשהיא בלי בשר) כדין מת?
בית שמאי אומרים: משתחסר השדרה עצמות שתי חוליות.
ובית הלל אומרים: משתחסר עצם של חוליא אחת.  58 

 58.  בין לבית הלל ובין לבית שמאי מדובר דוקא בשחסרו אותן החוליות לגמרי, שאינן באותו האהל עם השדרה. אבל אם נתפרדו החוליות מן השדרה, אך הן מונחות באותו אהל עם השדרה, עדיין מטמאת השדרה באהל, וכמו שמדוייק לשון המשנה "השדרה והגולגולת שחסרו", ולא "השדרה והגולגולת שנתפרדו ממנה החוליות". וכן כתב המנחת חינוך, שלא מטהרים שדרה שנחסרה אלא דוקא אם אין החוליות מונחת באותו האהל עם השדרה כלל. ועיין בהרחבה בחברותא למסכת אהלות (ב ג), הן בביאור המשנה, והן בביאור הר"ש.
ואמר רב יהודה אמר שמואל: וכן נחלקו בית שמאי ובית הלל לטרפה.
ומוכח שלשמואל נחשבת עקירת החוליה לטרפה, ולא עקירת הצלע!? ומשנינן: הכא - צלע בלא חוליא, התם - חוליא בלא צלע.
והוינן בה: בשלמא עקירת צלע בלא עקירת חוליא משכחת לה. אלא עקירת חוליא בלא צלע - היכי משכחת לה?!
ומשנינן: בשילהי כפלי. שם יש חוליות רבות בלא צלעות כלל.
מתקיף לה רב אושעיא: אי גם בטריפה נחלקו, נמצא שבית הלל מחמירים להטריף בחוליה אחת, ובית שמאי מקילים. ולתנייה להאי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל במסכת עדויות גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל?! שהרי בית הלל הם המחמירים להטריף בחוליה אחת!?
אמר ליה רב: כי איתשיל חסרון שדרה בכמה, בבית המדרש, במסכת עדויות - לענין טומאה באוהל המת איתשיל, דהוו להו בית שמאי לחומרא, שבניטלה חוליה אחת עדיין הוא מטמא.
שנינו במשנה: וגולגולת שנחבסה ברובה:
בעי רבי ירמיה: האם מדובר שנחבסה רוב גובהה של הגולגולת, מן העיניים ולמעלה, או רוב היקיפה של גולגולת, שהוא גדול  59  מרוב גובהה!?

 59.  הלחם משנה מבאר בדעת רש"י, שהספק הוא רק ברוב גובהה, אבל ברוב היקפה ודאי שהוא טריפה, לפי שהוא שיעור הגדול מרוב גובהה.
ומסקינן: תיקו!  60 

 60.  וכתב הרמב"ם: יראה לי שאוסרים (שחיטה י ב).
שנינו במשנה: ובשר החופה רוב הכרס - ברובו:
בעי רב אשי: האם ברוב בשר קרוע היא נטרפת, או ברוב בשר נטול?
תפשוט ליה דברוב קרוע מדובר. מדתנן (לעיל מב א): כרס הפנימית - שניקבה, או שנקרע רוב החיצונה.
ואמרי במערבא משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא: כל הכרס כולו, זו היא כרס הפנימי.
ואי זהו כרס החיצונה? - בשר החופה את רוב הכרס.
ומוכח שמדובר בנקרע, שהרי אמרינן "או שנקרע רוב (הכרס) החיצונה", ואמרי במערבא דהיינו נקרע רוב בשר החופה את הכרס.
ודחינן: מידי הוא טעמא, הרי כל הטעם דמיבעיא לן אי קרוע או נטול, לא איבעיא לן אלא לשמואל, שאמר לעיל, אם נעקרה צלע מעיקרא, ובשר החופה את רוב הכרס ברובו, הרי היא טרפה, ושמואל אינו מפרש את משנתנו שכרס החיצון הוא רוב בשר החופה את רוב הכרס, שהרי האמר רבי יעקב בר נחמני אמר שמואל, כרס החיצון הוא בסוף הכרס הפנימי, שהוא מקום שאין בו מילת. ושמואל מוסיף על משנתנו טרפות של בשר החופה את רוב הכרס, ולדברי שמואל הוא דאיבעיא ליה לרב אשי אי נקרע ברובו או ניטל ברובו.
שנינו במשנה: ודרוסת הזאב:
אמר רב יהודה אמר רב: בבהמה - מן הזאב ולמעלה הוי דרוסה, וזאב בכלל, אבל מן הזאב ולמטה, אין להם ארס להמית בהמה אלא רק עופות.
ובעופות - מן הנץ ולמעלה יש לו כח לדרוס.
ודנה הגמרא: מה שאמר רב יהודה אמר רב שבבהמה "מן הזאב ולמעלה", למעוטי מאי?
אילימא למעוטי חתול, לומר שאין דריסתו דריסה, הרי כבר תנינא "ודרוסת הזאב", ומשמע שרק מזאב ולמעלה הווי דרוסה!?
וכי תימא לתרץ, כי מהמשנה בלבד הוה אמינא שלעולם דרוסת החתול נמי הוי דרוסה, ומה שנקט התנא דרוסת הזאב, הא קא משמע לן, דזאב אפילו בבהמה גסה נמי דריס, ולכן היה צריך רב להשמיענו שלא נאמר כך אלא רק מדרוסת הזאב ולמעלה הווי דרוסה.
אי אפשר לתרץ כך, כי והא תנן: רבי יהודה אומר דרוסת הזאב - בדקה, ודרוסת ארי
- בגסה. ומוכח ממתניתין שזאב דורס רק בדקה, ולא הוצרך רב להשמיענו שדרוסה היא רק מדרוסת הזאב ולמעלה.
וכי תימא לתרץ כי רבי יהודה מפלג פליג, ולפי תנא קמא זאב דורס אפילו בגסה, גם כך אי אפשר לתרץ, כי, והאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעא: לא בא רבי יהודה לחלוק, אלא הוא בא לפרש דברי חכמים?!
ומתרצינן: וכי גברא אגברא, רבי אלעא על רב, קא רמית?!
אלא, רב חולק על רבי אלעא, וסובר שרבי יהודה מפלג פליג. ולתנא קמא - אפילו בגסה זאב דורס. ולכן הוצרך רב להשמיענו שחתול אפילו בדקה לא דריס, כדי שלא נאמר כי מה שנקט התנא זאב הוא רק כדי להשמיענו שזאב דורס אפילו בגסה, ולעולם בדקה אפילו חתול דורס, וקא משמע לן רב שאין דרוסה לחתול אפילו בדקה.
איבעית אימא, לעולם נקט תנא דמתניתין זאב למעוטי חתול.
וזה גופא בא רב להשמיענו, שזוהי כוונת תנא קמא, למעוטי חתול.
כי מהו דתימא זה שנקט התנא זאב רק אורחא דמלתא קתני, ולא בא למעט דבר. לכן קא משמע לן רב, שדוקא נקט זאב, ולמעוטי חתול.
אמר רב עמרם אמר רב חסדא: דרוסת חתול ונמייה - בגדיים וטלאים!
דרוסת חולדה - בעופות!
מיתיבי מהא דתניא: דרוסת חתול, נץ ונמייה - אינה טרפה עד שתינקב לחלל, ואז היא טרפה מדין הנקב.
ודייקינן: אבל דרוסה, שהיא טרפה מחמת הארס, לית להו, אין להם, לחתול נץ ונמיה.
והוינן בה: ותסברא, וכי נץ לא דריס?! והתנן: ודרוסת הנץ?!
ומשנינן: הא לא קשיא. כאן, בעופות, יש דרוסת הנץ. כאן, בגדיים וטלאים, אין דרוסת הנץ.
מכל מקום, לרב חסדא קשיא?!
ומשנינן: הוא דאמר כי האי תנא:
דתניא: בריבי (שם חכם) אומר: לא אמרו אין דרוסה לחתול אלא במקום שאין מצילין לעוף או לגדי מידו, שאז אינו כועס כל כך, ואין מטיל ארס חזק. אבל במקום שיש מצילין, הוא דורס בארס חזק, ולכן יש לו לחתול דרוסה.
והוינן בה: וכי במקום שאין מצילין, אין דרוסה לחתול!?
והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא, דרהט חתול בתרה, שרץ חתול אחריה, ועל לאידרונא, ועלתה התרנגולת לחדר, ואיתחיד דשא, ונסגרה הדלת מאליה, באפיה, כנגדו. ומחייה, והכה החתול לדשא, על הדלת בסיחופיה, בכף ידו, ואשתכח עלה על הדלת חמשה קורטי דמא מהארס. וכיון שכה חזק הוא ארס החתול, ודאי שיש לו דרוסה!?
ומשנינן: הצלת עצמה נמי - כהצלת אחרים דמי. שאז הוא מטיל ארס חזק.
ופרכינן: ורבנן, דקא סברי אין דרוסה לחתול, תיקשי ממעשה בחתול שנסגרה בעדו הדלת!?
ומשנינן: זיהרא, ארס, אכן אית ליה - ולא קלי זיהריה. אך אין הוא שורף.
איכא דאמרי, רב חסדא אמר יש דרוסה לחתול בכל ענין, ואפילו באין לה מצילים מידה. ומתניתין שנקט התנא זאב הוא משום אימרי רברבי שאותם אין החתול דורס. ואילו מתניתא דקתני אין דרוסת החתול דרוסה אלא עד שתינקב, ומדין נקב, הא מני, בריבי היא.
דתניא: בריבי אומר: לא אמרו יש דרוסה לחתול אלא במקום שיש מצילין מידיו, אבל במקום שאין מצילין - אין דרוסה.
ורבנן פליגי עליה וקא סברי שאף במקום שאין מצילין יש דרוסה לחתול.
ופרכינן על בריבי: וכי במקום שאין מצילין - אין דרוסה?!
והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא, דרהט חתול בתרה, ועל לאידרונא, ואיתחיד דשא באפיה, ומחייה לדשא בסיחופיה, בכף ידיה, ואישתכח עליה חמשה קורטי דמא?!
ומשנינן: הצלת עצמה נמי, כהצלת אחרים דמיא.
בעא מיניה רב כהנא מרב:

דרשני המקוצר