פרשני:בבלי:חולין נח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין נח א

חברותא

הרי שיחלא קמא, שחלת הביצים (סדרת הביצים) שהיתה בה בשעה שנטרפה - אסירא. כי עובר חשיב "ירך אמו", וחשיב שנטרפו הביצים עצמן כשאירע מאורע הטרפות.  81 

 81.  ולכן, אסורות הביצים שהטילה במשך עשרים ואחד יום, שהוא משך הזמן של הטלת סדרת הביצים שהיתה בה בשעה שאירע בה מאורע הטריפות. בית יוסף יורה דעה נז בשם ארחות חיים.
אבל הביצים שנוצרו בה מכאן ואילך, הוה ליה "זה וזה גורם" (שהם נוצרו מהתרנגולת הנקבה, ומהתרנגול הזכר, שהפרה את הביצים), ומותר.
איתיביה רב אשי לאמימר מהא דתנן במסכת עדיות (ה א): ושוין, רבי אליעזר ורבנן, דפליגי בוולד של בהמה טרפה, בביצת טריפה - שאסורה, מפני שגדלה באיסור?!
ומשנינן: התם איירי שלא הופרתה הביצה מתרנגול זכר, אלא בדספנא מארעא, שחיממה עצמה בקרקע. ונמצא שרק היא הגורמת להולדת הביצה.
ופרכינן: ולישני ליה דהתם איירי בשיחלא קמא, שהיתה בה בשעה שנטרפה, דאסירא!? ומשנינן: אם כן, מאי "מפני שגדלה באיסור"? דמשמע שכל גידולה באיסור. והרי "גמרה באיסור", מיבעי ליה.
ופרכינן: לדבריך, שהכל מודים בביצת טרפה דספנא מארעא, ולא נחלקו אלא בזה וזה גורם -
אלא, הא דתניא: ולד שנולד מטרפה - רבי אליעזר אומר: לא יקרב לגבי מזבח. ורבי יהושע אומר יקרב.
במאי קא מיפלגי? הרי בהכרח, בשנטרפה ולבסוף עיברה.  82  ופליגי בזה וזה גורם. רבי אליעזר סבר, זה וזה גורם אסור.  83  ורבי יהושע סבר, זה וזה גורם מותר!

 82.  אבל אם תחילה התעברה ולאחר מכן נעשתה טריפה, יכולה היא להוליד ולד של קיימא. ועיין בדברי הראשונים כאן שדנו, האם העיבור שהתעברה הבהמה שהיא ספק טריפה, הוא כשלעצמו הראיה שהיא אינה טריפה, או שמא רק העיבור בצירוף הלידה הוא הראיה שהיא אינה טריפה. (בה"ג, וביש"ש שביאר דעת הרמב"ם והרי"ף).   83.  ויש לדון, מה שונה ולד טריפה, שהוא עצמו בריא, מטריפה שהבריאה, לפי הדעות שהיא מותרת. עיין בקובץ שמועות אות כו. עוד יש לדון, שגם אם האב טריפה והאם כשירה ייאסר הולד, לפי הצד שזה וזה גורם אסור. וכך סובר רע"א בתשובותיו סימן רד, והגר"ח מאכלות אסורות פרק ג. אך הפליתי בסימן נז ח, תלה זאת בשאלה אם חוששים לזרע ה אב.
אי הכי, אדמיפלגי לגבוה, ליפלגו להדיוט.
ומשנינן: להודיעך כחו דרבי יהושע - דאפילו לגבוה נמי שרי.
ופרכינן: וליפלגו להדיוט, להודיעך כחו דרבי אליעזר, דאפילו להדיוט נמי אסור?! ומשנינן: כח דהיתרא עדיף ליה.
ומודים בביצת טרפה שאסורה - בדספנא מארעא, דחד גורם הוא.
רב אחא סבר לה כרב אחא בר יעקב, ומתני לה לדאמימר כדאמרן. דהני ביעי דטריפה יש לחלק בין שיחלא קמא לשיחלא בתרה, ואפילו בטרפה ודאית.
רבינא, לא סבר לה כדרב אחא בר יעקב, ומתני לה לדאמימר בהאי לישנא:
אמר אמימר: הני ביעי, דספק טרפה דשיחלא קמא, משהינן להו.
אי הדרה וטענה, אם היא חוזרת וטוענת ביצים, לאו טרפה היא, הילכך, קמאי נמי שריין. ואי לא - אסירן.
איתיביה רב אשי לאמימר: ומודים רבי אליעזר וחכמים בביצת טרפה שאסורה, מפני שגדלה באיסור?!
אמר ליה: התם, בדשיחלא קמא.
ופריך ליה: אם כן, מאי "גדלה באיסור"? והא "גמרה באיסור" מבעי ליה?!
ומשני ליה: אכן, תני, יש לך לשנות, "גמ רה".
ופרכינן: אלא, הא דתנן במסכת תמורה (לב): ולד טרפה - רבי אליעזר אומר לא יקרב לגבי מזבח.  84  רבי יהושע אומר יקרב. במאי קא מיפלגי? כשעיברה ולבסוף נטרפה.

 84.  ומבאר רש"י במסכת תמורה, שרק לגבוה הוא פסול, אבל להדיוט הוא מותר באכילה. וההיתר להדיוט הוא משום שהולד שילדה בהמת הטריפה, לא מגופה של הטריפה הוא גדל. והקשו עליו התוס' שבסוגייתנו מוכח שגם להדיוט הוא אסור.
רבי אליעזר סבר, עובר ירך אמו הוא. ורבי יהושע סבר, עובר לאו ירך אמו הוא.
אי הכי, אדמיפלגי לגבוה ליפלגו להדיוט?!
להודיעך כחו דרבי יהושע!
וליפלגו בהדיוט להודיעך כחו דרבי אליעזר?!
כח דהיתירא עדיף ליה.
ומודים ודאי בביצת טריפה שאסורה בדשיחלא קמא.
מאי טעמא?
גופה היא! דעובר ירך אימו.
והלכתא - בזכר, ספק טריפה ששהה כל שנים עשר חדש, ודאי שאינו טרפה ! בנקבה - כל שאינה יולדת. אבל אם ילדה, ודאי שאינה טריפה!
אמר רב הונא: כל בריה שאין בו עצם - אינו מתקיים י"ב חדש.
שרץ או תולעת שתחילת הוייתן היתה בתוך פרי, ולא שרצו על הארץ, אינם אסורים באכילה. אך אם השריצו בשעה שהפרי היה מחובר לעץ, שהוא מחובר לקרקע, נחשבת שריצתן בפרי כאילו שרצו על הקרקע, והרי הם אסורים באכילה.
אמר רב פפא: שמע מינה מדרב הונא, לגבי הא דינא דאמר שמואל, קישות שהתליעה באיביה, בהיותה מחוברת, אסורה התולעת באכילה (והיינו, שנחשבת זחילת התולעת בתוך הקישות, המחוברת לקרקע, כאילו השריצה על הארץ) -

דרשני המקוצר