פרשני:בבלי:חולין קיד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין קיד א

חברותא

ואיכא דאמרי: אבישול - כולי עלמא לא פליגי דלקי.
כי פליגי - אאכילה.
מאן דאמר אינו לוקה, דהא אין איסור חל על איסור.
ומאן דאמר לוקה, משום שסבר, להכי אפקה רחמנא לאכילה בלשון בישול לומר לנו - כיון דאבישול לקי, אאכילה נמי לקי.
ואיבעית אימא: מר אמר חדא, ומר אמר חדא ולא פליגי.
והיינו, זה שאמר לוקה דיבר על בישול, כי בחלב אין איסור בישול ואין פה איסור חל על איסור.
וזה שאמר אינו לוקה דיבר על אכילה, שאם התרו בו רק משום אכילת בשר בחלב ולא התרו בו משום איסור אכילת חלב, אין הוא לוקה כלל משום שלא יכול לבוא איסור בשר בחלב ולחול על איסור חלב.
מיתיבי: המבשל בשר במי חלב מים הנפרדים מהחלב - פטור.
דם שבשלו בחלב - פטור.
העצמות והגידים והקרנים והטלפים שבשלן בחלב - פטור.  76  הפגול והנותר והטמא שבשלן בחלב חייב על אכילתן גם משום אכילת בשר בחלב!

 76.  דעת הרא"ש היא, שנסיובי דחלבא נחשב חלב מן התורה, ומי חלב נחשב חלב רק מדרבנן וכן פסק השלחן ערוך סימן פ"ז סעיף ח' בשם 'יש מי שאומר', והפרי חדש כתב שיש סוברים שגם נסיובי דחלבא זה רק דרבנן. וכן משמע מתוספות (דיבור המתחיל המבשל) שמוכיחים מכותח שיש איסור דרבנן, וכותח מבואר בגמרא בפסחים (מב א) שעושים אותו מנסיובי דחלבא. וכן כתב כאן הריטב"א וכמו כן הרשב"א בתורת הבית, וכן הרמב"ן והר"ן כתבו כתוספות, ואם כן מצאנו הרבה ראשונים שאוחזים כפרי חדש. וכתב עוד הרא"ש בשם רבי אליעזר ממיץ שמי חלב אסורים בשתיה מן התורה. שהרי בעצם חלב עצמו הוא יוצא מן החי והיה צריך להיות אסור בשתיה, אלא שיש פסוק מפורש להתירו, ומי חלב כיון שאינם כלולים בהיתר של חלב, אם כן הם חוזרים לכלל שהיוצא מן החי אסור. ומקשה על עצמו, איך יתכן שכשהיו המי חלב בתוך החלב היו מותרים וכשנפרדו נאסרו, ומתרץ על זה שמצאנו כך בדם האיברים שכל זמן שבלוע בבשר הרי הוא מותר וכשפורש - נאסר. אולם כתב הרא"ש שרבינו שמחה חולק ודעתו שאף שלגבי איסור בשר בחלב, מי חלב לא נחשבים כחלב, מכל מקום לגבי ההיתר של יוצא מן החי הרי הם בכלל חלב ומותרים. והובאו שני הדעות בשלחן ערוך סימן פ"ז סעיף ה' וכתב הרמ"א שהמנהג כסברא הראשונה שמי חלב מותרים (צדק אברהם).
ורואים שחל על פיגול ונותר וטמא איסור בשר בחלב וכפי שהגמרא למדה קודם מהריבוי "גדי" שחל איסור בשר וחלב על איסורים אחרים!?
ומשנינן: לא מהריבוי של "גדי" לומדים זאת, אלא האי תנא סבר, איסור חל על איסור בכל האיסורים, ואינו אוחז מהכלל של אין איסור חל על איסור.
וזה שלמדנו בברייתא זו "המבשל במי - חלב פטור", מסייע ליה לריש לקיש.
דתנן: מי חלב - הרי הן כחלב.
והמוחל שהוא המשקה הזב מן הזיתים - הרי הוא כשמן.
ועל משנה זו אמר ריש לקיש: לא שנו שיש למי החלב חשיבות של משקה כמו לחלב עצמו אלא להכשיר את הזרעים, לקבל טומאה אבל לענין בישול בשר בחלב - מי חלב אינן כחלב.
תנו רבנן: "לא תבשל גדי בחלב אמו".
אין לי שאסור לבשל גדי אלא בחלב אמו שהיא עז.
גדי שאסור לבשל בחלב פרה ורחל - מנין?
אמרת קל וחומר: ומה אמו, שלא נאסרה עמו בהרבעה, שהרי הגדי והעז מין אחד הם, נאסרה עמו בבשולו. פרה ורחל, שנאסרו עמו בהרבעה שהם שני מינים - אינו דין שנאסרו עמו בבשולו!?
תלמוד לומר מפסוק שני - "בחלב אמו".
ותמהינן: מדוע צריך את הפסוק השני של "בחלב אמו"?
והא למה לי קרא, הא אתיא ליה בקל וחומר!?
אמר רב אשי: משום דאיכא למימר - מעיקרא דדינא פירכא!
מהיכא קא מייתית לה - מאמו של הגדי, שיש בה קולא, שלא נאסרה עמו בהרבעה.
ועל כך אפשר להקשות: מה לאמו, שכן נאסרה עמו בשחיטה, כדכתיב "ושור או שה, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (וכוונת הפסוק לאם ובנה), תאמר בפרה שלא נאסרה עמו בשחיטה! שאין הפרה יכולה להיות אמו של "גדי" אלא של "עגל".
הילכך, תלמוד לומר "בחלב אמו". ולומדים מריבוי הכתוב לאסור בשר פרה ורחל בחלב גדי (תוספות). (ועיין ברש"י).
תניא אידך: "בחלב אמו" השלישי שכתוב - למה בא?
אין לי אלא בחלב אמו כשעדיין לא נכנסה לדיר למעשר בהמה, והרי היא נכנסת עמו לדיר להתעשר.
בחלב אחותו גדולה שכבר התעשרה - מנין?
רש"י הביא בתחילה ביאור שהמדובר בפרה, ולמסקנא (בעמ' ב') ביאר שהמדובר בבהמה שכבר התעשרה. הביאור בהמשך הוא לפי מסקנת רש"י.
אמרת קל וחומר: ומה אמו, שנכנסה עמו לדיר להתעשר, נאסרה עמו בבשול. אחותו, שלא נכנסה עמו לדיר להתעשר, מחמת שהתעשרה מכבר, אינו דין שנאסרה עמו בבשול!?
הילכך: תלמוד לומר כתוב שלישי - "בחלב אמו"! ותמהינן: והא, למה לי קרא, הא אתיא ליה בקל וחומר!?
אמר רב אשי: משום דאיכא למימר - מעיקרא דדינא פירכא!
מהיכא קא מייתית לה, מאמו.
מה לאמו, שכן נאסרה עמו בשחיטה, תאמר באחותו גדולה, שהיא כאמור, עיזה אחרת, שכבר התעשרה, שלא נאסרה עמו בשחיטה.
ולכן תלמוד לומר "בחלב אמו".
אשכחן אחותו גדולה שכבר התעשרה.
אחותו קטנה שעדיין לא נתעשרה - מנין?
אתיא מביניא - מאמו ומאחותו הגדולה.
ופרכינן: מהי תיתי?
אם תיתי מאמו,
איכא למפרך: מה לאמו, שכן נאסרה עמו בשחיטה!
אחותו גדולה תוכיח שלא נאסרה עמו בשחיטה ובכל זאת נאסרה עמו בבישול.
מה לאחותו גדולה שלא נכנסה עמו לדיר להתעשר, שהרי התעשרה כבר.
אמו תוכיח!
וחזר הדין. לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה,
הצד השוה שבהן שבאמו ובאחותו הגדולה שהוא בשר ואסור לבשל בחלב,
אף אני אביא אחותו קטנה, שהוא בשר, ואסור לבשל בחלב.
ופרכינן: אי הכי שאחותו הקטנה נלמדת משניהם, מאמו ואחותו הגדולה, אחותו גדולה נמי תיתי מביניא מאמו ופרה ולא צריך פסוק, אלא נלמד כך: ומה אמו שנכנסת עמו לדיר להתעשר נאסרה עמו בבשול, אחותו הגדולה שאינה נכנסת עמו להתעשר מפני שכבר נתעשרה לא כל שכן שתאסר עמו בבישול. ואם תדחה ותאמר מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה, הרי פרה תוכיח שלא נאסרה עמו בשחיטה באותו יום שהרי אינה אמו ובכל זאת נאסרה עמו בבשול, וכפי שלמדנו מ"בחלב אמו" השני.
ואם תקשה מה לפרה שנאסרה עמו בהרבעה ואינה מתעשרת עמו, אומר לך - אמו תוכיח, שמותרת עמו בהרבעה ומתעשרת עמו, ובכל זאת אסורה בבשול עמו. וחזר הדין, ונלמד משתיהם בין בשר אחותו גדולה ובין קטנה!?
ומשנינן: אין הכי נמי!
אלא, "בחלב אמו" השלישי למה לי?
מבעי ליה לכדתניא. "בחלב אמו". אין לי אלא גדי שאסור לבשלו בחלב אמו.

דרשני המקוצר