ישו

ביהדות, ישו הוא משיח שקר ואדם רגיל שעשה מעצמו אליל‏^[1].

בתלמוד מובא שישו היה תלמיד חכם שסרח, החל לעבוד עבודה זרה, עד שלבסוף הוצא להורג על שכישף והסית והדיח את ישראל‏^[2]. הרמב"ם בספרו ההלכתי משנה תורה כתב, שישו ותלמידיו הם ממוסרי ישראל, מינים ואפיקורסים‏^[3]. ועוד כתב הרמב"ם על ישו, שלא רק שישו לא עשה את מעשי המשיח, אלא שעוד עשה הפוך‏^[4].

על פי רוב מזוהה עם ישו הנוצרי, אך זיהוי זה שנוי במחלוקת.

ישו בתלמוד

ישו במפורש

שמו של ישו מופיע בכמה מקומות בכתבי חז"ל‏^[5].

בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין מסופר על ישו שהיה תלמידו של יהושע בן פרחיה. שניהם התארחו יחד באכסניה בדרך מאלכסנדריא שבמצרים לירושלים, שם אמר יהושע בן פרחיה: "כמה יפה אכסניא זו". ענה לו ישו: "רבי, עיניה טרוטות" (כלומר: עיניה של בעלת האכסניה היו כעורות). אמר לו: "רשע! בכך אתה עוסק?!" ונידה אותו. ישו ניסה להתקבל חזרה, אך יהושע בן פרחיה סרב לקבלו. בתגובה, זקף ישו לבנה והשתחווה לה. כשאמר לו יהושע בם פרחיה: "חזור בך!", אמר לו ישו: "כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה"‏^[6].

במקום אחר במסכת סנהדרין מובא שישו הוצא להורג על שכישף והסית והדיח את ישראל:

	והתניא בערב הפסח תלאוהו לישו והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום קודם שהוא יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל
– תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מג, עמוד א'.

לאור מקורות אלו, בעוד שבנצרות ישו הוא משיח ואלהים, ביהדות ישו הוא משיח שקר ואדם רגיל שעשה מעצמו אליל‏^[7].

בתלמוד הבבלי מוזכר ישו פעם נוספת בשמו, בסיפור על אונקלוס שמכיון שרצה להתגייר, העלה באוב כמה משונאי ישראל, אחד מהם הוא ישו:

	אונקלוס בר קלוניקוס בן אחותו של טיטוס רצה להתגייר... הלך והעלה באוב את ישו. אמר לו: "מי חשוב בעולם הזה?", אמר לו: "ישראל", אמר לו: "האם כדאי להתדבק בהם (כלומר להתגייר)?", אמר לו: "טובתם דרוש, רעתם לא תדרוש - כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו"
– תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נז, עמוד א'.

שמו של ישו מופיע גם בכמה סיפורים נוספים בגרסאות הלא-מצונזרות של התלמוד והתוספתא ‏^[8] ‏^[9].

בן פנדירא ובן סטדא

שם נוסף שנמצא בתוספתא ובתלמוד הוא "בן פנדירא", או "בן סטדא". מבין מפרשי התלמוד יש המזהים את "בן פנדירא" או את "בן סטדא" עם ישו, לאור כך שלשניהם היו אירועי חיים דומים, ועוד שלעיתים בן-פנדירא מכונה במפורש "ישו בן-פנדירא"‏^[10]‏^[11].

בתלמוד בבלי במסכת שבת‏^[12] ובמסכת סנהדרין‏^[13] מצוטט קטע המזהה את בן סטדא ואת בן פנדירא כשני כינויים לאותו האדם. הציטוט מופיע באגביות בתוך דיון בנושאים אחרים, כאשר בתחילה מופיע הכינוי "בן סטדא" ‏^[14], ולאחר מכן נקשר הכינוי בן סטדא עם בן פנדירא:

	וכן עשו לבן סטדא בלוד ותלאוהו בערב הפסח. בן סטדא? בן פנדירא הוא! אמר רב חסדא: בעל - סטדא, בועל - פנדירא. בעל? פפוס בן יהודה הוא! אלא אמו סטדא. אמו? מרים מגדלא נשי היא! כדאמרי בפומבדיתא: "סטת דא מבעלה"

מהציטוט הנזכר ניתן להסיק שאותו האדם היה בנה של מרים מגדלא נשיא (=קולעת שער לנשים) המכונה גם "סטדא" (=סוטה), שהייתה נשואה לאדם בשם פפוס בן יהודה, והיה לה מאהב בשם פנדירא. במקום אחר בתלמוד הבבלי מוזכר אותו פפוס בן יהודה שהיה נועל את אשתו בבית‏^[15], ורש"י שם מפרש: "בעלה של מרים מגדלא נשייא היה, וכשיוצא מביתו לשוק נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם. ומדה שאינה הוגנת היא זו, שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם, ומזנה תחתיו". במאמר מובהר כי מרים היתה נשואה לפפוס בן יהודה, אך אבי הבן היה פנדירא‏^[16].

פירושו המילולי של "מרים מגדלא נשייא" הינו "מרים קולעת שיער הנשים". יש הסבורים ש"מגדלא שיער נשייא" הוא לשון נקייה עבור זונה‏^[17]. יש הקושרים שם זה למרים המגדלית, ומסבירים שהמשמעות של "מרים המגדלית" היא "מרים מעצבת (=גודלת, בארמית) השיער", במקום ההבנה המסורתית כאזכור לעיר מגוריה, מגדלא. מרים זו מוזכרת גם במקומות נוספים בתלמוד בבלי ‏^[18].

בן סטדא מוזכר גם בתלמוד הירושלמי. במסכת שבת‏^[19] ובמסכת בסנהדרין‏^[20] באותו הציטוט בסוגיות המקבילות לתלמוד הבבלי שאוזכר בפיסקאות הקודמות. אולם עם שינוי קל, בתלמוד ירושלמי במסכת סנהדרין מופיע השם "בן סוטרא". אותו הציטוט מופיע אף בתוספתא המקבילה לסוגיה‏^[21].

השם "סטדא" מפורש בתלמוד כנוטריקון: "סוטה זאת (מבעלה)" (בארמית, "סטדא דא מבעלא"). אולם לא נמצאו אזכורים אחרים לשם זה מלבד כאן. ייתכן אולי שסטדא היה שמו האמיתי של ההורה של אותו האדם. כמו כן יש הקושרים אותו לשמעון מגוס, עקב כך שבספר האפוקריפי מעשי פטרוס, מתאר שמעון מגוס את עצמו כ-"huios ho stadios", (הבן העומד, או: הבן העמיד). סיפורי תולדות ישו מערבים דברים על בן סטדא מהתלמוד יחד עם דברים אחרים מהסיפורים על שמעון מגוס במעשי פטרוס, ולכן ייתכן שסטדא הוא שמעון מגיס עצמו. אחדים מנסים לצדד ולתמוך בגירסת התלמוד הירושלמי "סוטרא", ואומרים שאין זה גרסה משובשת לשם "סטדא" על אף שהאחרים נוטים לראותה כשיבוש מוטעה של השם "סטדא".

בין פרשני התלמוד קיימת מחלוקת האם בן-פנדירא ובן-סטדא הוא ישו. לדעת הרמב"ם, בן-פנדירא הוא אכן ישו‏^[22]. ואילו לדעת רבנו תם מהתוספות, בן-פנדירא איננו ישו‏^[23].

תלמידיו של ישו

בתלמוד הבבלי מובאת ברייתא, בה נאמר:

	חמישה תלמידים היו לו לישו: מתאי, נקאי, נצר ובוני ותודה
– תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מג, עמוד א'

בנוסף לכך לעיתים במקורות חז"ל מופיעים אנשים אחרים שתכונתם היא מינות, ויש כאלו המייחסים אותם לתלמידי ישו.

בתוספתא‏^[24] מופיע סיפור על רבי אליעזר בן דמא, בן אחותו של רבי ישמעאל, שהכיש אותו נחש. בא אליו איש בשם "יעקב מכפר סכניא", לרפא אותו "משום" (מכוחו של) ישו בן-פנדירא. רבי ישמעאל אומר לו כי הוא (אליעזר) איננו רשאי לתת לו. אליעזר משיב לו "אני אביא לך ראיה שירפאני", אבל לא הספיק להביא ראיה עד שמת. אמר רבי ישמעאל: "אשריך בן דמא שיצאת בשלום מן העולם ולא פרצת גדירן של חכמים, שכל הפורץ גדירן של חכמים סוף פורענות בא עליו, שנאמר "ופורץ גדר ישכנו נחש"‏^[25]". הכוונה היא שיותר טוב למות מאשר להתעסק במינות‏^[26].

במסכת שבת שבתלמוד הבבלי מופיע סיפור על רבן גמליאל ואחותו אמא שלום, שרצו להתל באחד מתלמידיו של ישו, שהיה דיין בבית דין:

	אימא שלום הייתה רעייתו של רבי אליעזר, ואחותו של רבן גמליאל. היה פילוסוף אחד בשכונתם, שהיה מפרסם עצמו שאינו מקבל שוחד. רצו לגחך עליו. נתנה לו אימא שלום נר מזהב‏[27], ובאה אליו עם אחיה לדין. אמרה לו: "אני רוצה מחצית מנכסי בית אבא!". אמר להם: "תחלקו". אמר לו רבן גמליאל: "והלא כתוב לנו בתורה, שכאשר יש בן הבת אינה יורשת?" אמר לו השופט: "מיום שגליתם מארצכם, ניטלה תורת משה, וניתן במקומה ספר אחר, ושם כתוב: 'הבן ובת ירשו כאחד'". למחר חזר רבן גמליאל והכניס לו חמור לובי‏[28]. אמר להם השופט: "גלגלתי לסוף הספר, וכתוב בו: 'אני לא לגרוע מתורת משה באתי, ולא להוסיף על תורת משה באתי'. וכתוב בה: 'במקום שיש בן הבת אינה יורשת'". אמרה לו אימא שלום: "יאיר אורך כנר!"‏[29]. אמר לה רבן גמליאל: "בא החמור ובעט בנר"
– תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קטז

תלמידיו של ישו מופיעים גם בכמה סיפורים נוספים במקורות חז"ל‏^[30]‏^[31].

שמו

שמו המקורי היה "ישוע"^[32]. עם זאת, ברוב המקורות היהודיים מופיע כ"ישו"‏^[33]. לשינוי זה ישנם מספר הסברים:

• יש התולים זאת בתעתיק מההגיה הלטינית של השם "ישוע".
• יש שכתבו כי השם "ישו" מרמז בראשי תיבות ימח שמו וזכרו^[34].
• הרב קוק מסביר, כי ישו פגם בעיניו, כשאמר על בעלת האכסניה ש"עיניה טרוטות" (ראה לקמן), ולכן נשמטה האות ע' משמו^[35].

במקורות מסוימים, מקובל לכנותו "אותו האיש", כנראה מחשש להזכיר שם עבודה זרה‏^[36].

דעת הראשונים על ישו

הראשונים שללו לגמרי את משיחיותו או אלוהותו של ישו, ואמרו שאלוהותו של זה סותרת את אמונת היחוד‏^[37], ופירושה הוא עבודה זרה‏^[38], ושישו לא רק שלא מילא את התנאים להיות משיח, אלא שהוא עוד משיח שקר‏^[39].

הרמב"ן בויכוח ברצלונה אמר על ישו, שישו מעולם לא קיים את דברי הנביאים על המשיח:

	שהנביא אומר במשיח "ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ"‏[40] והוא לא היה לו ממשלה, אבל בחייו היה נרדף מאויביו ומתחבא מפניהם ולבסוף נפל בידם ולא היה יכול להציל עצמו - איך יושיע כל ישראל? ואף אחרי מותו לא היה לו ממשלה, כי ממשלת רומא אינה בעבורו. אבל קודם שהאמינו בו היתה עיר רומא מושלת ברוב העולם, ולאחר שבאו באמונתו הפסידו ממשלות רבות. ועתה עובדי מוחמד יש להם ממשלה יותר מהם... כן הנביא אומר שבזמן המשיח "לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי"‏[41] וכו', ואומר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"‏[42], ואומר "וכתתו חרבותם וכו' ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"‏[43] - ומימי ישו ועד הנה כל העולם מלא חמס ושוד, והנוצרים שופכים דמים יותר משאר האומות, והם גם כן מגלי עריות
– ויכוח ברצלונה, היום השני

והרמב"ם בספרו ההלכתי משנה תורה כתב, שישו ותלמידיו הם ממוסרי ישראל, מינים ואפיקורסים‏^[44]. ועוד כתב הרמב"ם על ישו, שלא רק שישו לא עשה את מעשי המשיח, אלא שעוד עשה הפוך:

	אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו"‏[45]. וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן - וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'
– משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמותיהם, פרק י"א, הלכה י.

בנוסף לכך טענו הראשונים שהנוצרים זייפו את מועד הולדתו ומותו של ישו, וזאת בעבור להסמיך בכוונה את מותו לחורבן בית המקדש השני‏^[46]‏^[47]‏^[48].

הדין ההלכתי ליהודי המאמין בישו

להלכה, הנוצרים הינם עובדי עבודה זרה, וישו הוא אלילם‏^[49].

על כן, יהודי שעובד את ישו‏^[50], או לחליפין מקבל אותו כאלוה‏^[51] - הרי הוא עובד עבודה זרה, כלומר יהודי משומד.

ראה גם

• משיח שקר
• נצרות
• ניטל

קישורים חיצוניים

• חברים מקשיבים, כל מה שרציתם לדעת על יש"ו והנצרות, מתוך: אתר מעלה
• ציטוטים מהנוצרי יש"ו בתלמוד
• באיזה יום בשבוע "תלאוהו לישו"? - פורום 'אוצר החכמה'
• ישו (יהדות) באתר 'המכלול'

הערות שוליים