נחלת שבט בנימין

מפת חלוקת הארץ לשבטים - נחלת שבט יהודה: בכתום למטה מקור:ויקישיתוף, יצר: יוסי הראשון, כיתוביות בעברית: ברי"א ודניאל צבי

נחלת שבט בנימין נקבע על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. קלאי מציין כי התיאור של גבול שבט בנימין מציג תאור מפורט, התואם את תאור הגבולות של השבטים השכנים.

יהודה אליצור ויהודה קיל באטלס דעת מקרא מציינים כי גבול שבט בנימין מותחמת מעל עבריה במורדות הרים, מתאים ברכת משה " לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (דברים, ל"ג, י"ב). בתאור הגבולות מוזכרים: כתף בית חגלה, כתף מול הערבה, כתף יריחו ועוד.

לנחלה יש כעין צורת "אליפסה" ולכם די להגדיר את הגבול הצפוני ואת הגבול הדרומי, אשר שניהם מתחברים במסלול האליפסי.

חז"ל על הנחלה

על הסגולה של נחלת בנימין אמרו חז"ל גלגל, נוב וגבעון - כולם בנחלתו: "באהל מועד עשו ארבעים חסר אחת בגלגל עשו ארבע עשרה שבע שכיבשו ושבע שחילקו בשילה עשו שלש מאות וששים ותשע בנוב ובגבעון עשו חמשים ושבע שלש עשרה בנוב (ירושלמי, מגילה פרק א')

וכן במסכת זבחים: "כי אתא רב דימי אמר רבי בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין שנאמר (דברים לג) חופף עליו כל היום כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין (קי"ח, ב').

בנימין ויהודה

הקשר בין [בנימין בן יעקב|בנימין]] לבין יהודה מודגש במהלך פרשת ויגש. וכך נאמר בפרשה:"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה: אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת-עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ-לָכֶם אָב אוֹ-אָח. וַנֹּאמֶר אֶל-אֲדֹנִי יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ" (מ"ד,י"ח-כ') - הוא בנימין. הודה המתייצב מול השליט המצרי רב המעלה, מבלי שהוא יודע שמדובר ביוסף, למען שחרורו של בנימין.

מפימדריכי בית ספר שדה עפרה אנו קוראים : נחלתו של שבט בנימין שכנה בסמוך לנחלת שבט יהודה. כאשר קרעו עצמם עשרת השבטים ממלכות בית דוד והקימו את מלכות ישראל בשומרון - נשארו רק בנימין נאמן למלכות שבט יהודה וחלקים משבט לוי - שעליו אמר יעקב בברכתו " אֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" ^[1]. עשרת השבטים גלו ונעלמו, והעם היהודי כיום מוצאו בעיקר משבטים יהודה, בנימין, ולוי.

קישור מעניין בין שבטים אלו אנו מוצאים בילקוט שמעוני על ברכת יעקב לבניו: "ולישרים סודו כל מה שהצדיקים ושין ברוח הקודש הן עושין. יעקב כשברך שבטי יהודה ברכו באריה ומזווגו כנגד מלכות בבל דכתיב קדמיתא כאריה. ביד מי מלכות בבל נופלת ביד דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף מזווגו כנגד מלכות הרביעית. מסורת היא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, שבטו של לוי כנגד מלכות יון ובני חשמונאים היו משבט לוי. ובנימין כנגד מלכות מדי שמרדכי פורע ממנו שהוא משבט בנימין" (בראשית מ"ט, רמ"ז קס"א) חחחחחחחחחחחח נכון

תאור הנחלה

תאור הנחלה הוא אחד המפורטים, אולי בשל היותו הגבול בין "בני יהודה" לבין "בני יוסף" והקרבה שלו לירושלים. וכך אנו מוצאים את תאור הגבול וגם את רשימת הערים. שני הרשימות בפירוט מיוחד מובאות בספר יהושע:

תאור הגבולות הוא כדלקמן: " וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה, מִן-הַיַּרְדֵּן; וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל-כֶּתֶף יְרִיחוֹ מִצָּפוֹן, וְעָלָה בָהָר יָמָּה, והיה (וְהָיוּ) תֹּצְאֹתָיו, מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן. יג וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לוּזָה, אֶל-כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה--הִיא, בֵּית-אֵל; וְיָרַד הַגְּבוּל, עַטְרוֹת אַדָּר, עַל-הָהָר, אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לְבֵית-חֹרוֹן תַּחְתּוֹן. יד וְתָאַר הַגְּבוּל וְנָסַב לִפְאַת-יָם נֶגְבָּה, מִן-הָהָר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי בֵית-חֹרוֹן נֶגְבָּה, והיה (וְהָיוּ) תֹצְאֹתָיו אֶל-קִרְיַת-בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים, עִיר בְּנֵי יְהוּדָה; את, פְּאַת-יָם. וּפְאַת-נֶגְבָּה, מִקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים; וְיָצָא הַגְּבוּל, יָמָּה, וְיָצָא, אֶל-מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ. טז וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל-קְצֵה הָהָר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי גֵּי בֶן-הִנֹּם, אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים, צָפוֹנָה; וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל-כֶּתֶף הַיְבוּסִי, נֶגְבָּה, וְיָרַד, עֵין רֹגֵל. וְתָאַר מִצָּפוֹן, וְיָצָא עֵין שֶׁמֶשׁ, וְיָצָא אֶל-גְּלִילוֹת, אֲשֶׁר-נֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים; וְיָרַד, אֶבֶן בֹּהַן בֶּן-רְאוּבֵן. וְעָבַר אֶל-כֶּתֶף מוּל-הָעֲרָבָה, צָפוֹנָה; וְיָרַד, הָעֲרָבָתָה. וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל-כֶּתֶף בֵּית-חָגְלָה, צָפוֹנָה, והיה (וְהָיוּ) תצאותיו (תֹּצְאוֹת) הַגְּבוּל אֶל-לְשׁוֹן יָם-הַמֶּלַח צָפוֹנָה, אֶל-קְצֵה הַיַּרְדֵּן נֶגְבָּה; זֶה, גְּבוּל נֶגֶב. וְהַיַּרְדֵּן יִגְבֹּל-אֹתוֹ, לִפְאַת-קֵדְמָה: (י"ח,י"ב, כ').

ובנפרד רשימת הערים:" יְרִיחוֹ וּבֵית-חָגְלָה, וְעֵמֶק קְצִיץ. וּבֵית הָעֲרָבָה וּצְמָרַיִם, וּבֵית-אֵל. וְהָעַוִּים וְהַפָּרָה, וְעָפְרָה. וּכְפַר העמני (הָעַמֹּנָה) וְהָעָפְנִי, וָגָבַע: עָרִים שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן. גִּבְעוֹן וְהָרָמָה, וּבְאֵרוֹת. ְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה, וְהַמֹּצָה. וְרֶקֶם וְיִרְפְּאֵל, וְתַרְאֲלָה. וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם, גִּבְעַת קִרְיַת-עָרִים אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן(שם,כ"א, כ'ז).

תרשים הנחלה

אתרי הגבול: בכחול, הערים: בסגול

הגבול הצפוני

הגבול נושק לגבול שבטי בית יוסף, לנחלת שבט אפרים. תחילתו, כמו בנחלת שבט יהודה, משפך הר הירדן לים המלח, עולה במקביל עם נחלת יהודה עד יריחו ומגיע עד "כתף יריחו" במקביל ל"עמק עכור" - של נחלת שבט יהודה. שם הגבול פונה צפון-מערב להרי בית אל, מגיע לבית אל המקראית ויורד לבית חורון המקראית ומתקרב לנחלת יהודה בסביבות בית מאיר של היום, ומשם פונה לדרום-מזרח.

הגבול הדרומי

הגבול הדרומי נושק לגבול נחלת שבט יהודה מקרית יערים, המודגשת ש" עִיר בְּנֵי יְהוּדָה", לכתף היבוסי, שכן לשבט בנימין יש חלק גם בהר הבית ומשם למעלה אדומים עד נהר הירדן.

גבול זה עבר דרך הר הבית. ההר היה מחולק כך שגם לבנימין היה חלק בו ורוב המזבח היה בחלקו של בנימין. מובא בגמרא: "קרן מזרחית-דרומית, לא היה לה יסוד. מאי טעמא? אמר ר' אלעזר: לפי שלא היתה בחלקו של טורף (בנימין); דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה..." (זבחים, נ"ג ע"ב)

ערי בנימין

כמו בנחלת שבט יהודה, מובאות רשימת הערים: 12 בחבל המזרחי ו-14 בחבל המערבי.

לקריאה נוספת

• יהודה אליצור ויהודה קיל,אטלס דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1993
• זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, מוסד ביאליק ירושלים, 1967

הערות שוליים