מוכר עצמו
|
|
הגדרה
ישראל שמכר את עצמו להיות עבד עברי (הסוגיות בקידושין יד: והלאה).
מקור וטעם
מקורו מהפסוק "וכי ימוך אחיך ונמכר לך" (ויקרא כה-לט).
במהותו ייסד הקונטרסי שיעורים (קידושין טו-א) שיש שני חילוקים בין המוכר עצמו לבין שאר כל הקניינים:
א) בשאר הקניינים החפץ היה קיים גם לפני ההקנאה, אך במוכר עצמו קודם ההקנאה כלל לא היה "עבד" אלא סתם אדם (ובזה דומה לקידושין, שקודם הקידושין לא היתה כלל "אשת איש" אלא סתם אשה).
ב) בשאר הקניינים לפני ההקנאה החפץ היה שייך למוכר, אך במוכר עצמו אין לו בעלות ממונית על גופו, שהרי גופו של האדם אינו שייך לו[1].
פרטי הדין
רק כשהעני ביותר מותר לו למכור את עצמו (רמב"ם עבדים א-א). ואם מכר את עצמו כשלא העני - נחלקו האחרונים: המנחת חינוך (מב) וספר המקנה (על קידושין טו.) כתבו שהמכירה לא חלה כלל, אך ערוך השולחן (יו"ד רסז-קלח) כתב שבדיעבד מכור (דן בזה מנחת נתן קידושין יג).
ראה גם
עבד עברי (שם דנו בכלל דיני עבד עברי)
שש שנים (לגבי יציאת עבד עברי ביובל ע"ע [[יובל בעבד_עברי|יובל]])
הערות שוליים
- ↑ אמנם יש דעות שגופו של האדם כן שייך לו, הובאו בערך בעלות#הנכס ד"ה גוף האדם.