ערב יום הכיפורים

יום ט' בתשרי נקרא ערב יום הכיפורים, ומצוה לאכול בו, והלכות שונות נוהגות בו.

אכילה

כתוב בתורה (ויקרא כג, לב): "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש", ודרשו חז"ל (ברכות ח: פסחים סח: ר"ה ט. ויומא פא:):

"וכי בתשעה מתענים? והלא בעשרה מתענים^[1]! אלא לומר לך שכל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".

שכרה וגודל מעלתה

טעם המצוה

רבנו יונה בספרו שערי תשובה (שער ד,ח-י) מביא כמה טעמים למצוות האכילה בערב יום הכיפורים:

א. האכילה בערב יום הכיפורים מביעה את השמחה בכך שהגיע זמן הכפרה.

ב. יום כיפורים הוא יום טוב, וכשם שבכל יום טוב יש מצווה לעשות סעודה המבטאת שמחה, כך גם ביום כיפור; וכיון שביום כיפור אסור לאכול, מקדימים את הסעודה לערב יום כיפור.

ג. מטרת האכילה - לחזק את האדם ביום הצום, כדי שיתחזק לעסוק בתפילה ובתשובה.

גדרי האכילה

דנו הפוסקים האם מצות האכילה היא כדי שיוכל לצום בקלות, או מצווה בפני עצמה. נפקא מינא תהיה לעניין חולה שאינו יכול לצום, האם יש לו מצווה לאכול בתשיעי בכל זאת.

אחר הצהרים אוכלים סעודה מפסקת אחרי תפילת מנחה.

דברים שלא אוכלים

אין לאכול בערב יום הכיפורים מאכלים כבדים שיכבידו עליו את הצום, אלא יאכל מאכלים קלים לעיכול. כמו כן, אין לאכול מאכלים המחממים את הגוף.

סדרי התפילה ביום זה

ישנם כמה שינויים בסדרי התפילה בערב יום הכיפורים, חלקם משום שיש ליום עצמו זה מקצת מדיני יום טוב וחלקם מפאת יום הכיפורים העומד בפתח.

סליחות

מנהג האשכנזים, שבערב יום הכיפורים מקצרים בסליחות (רמ"א או"ח סי' תרד סע' ב). ואומרים וידוי רק פעם אחת, בניגוד לשאר ימי התשובה (- מצום גדליה עד ח' תשרי) שבהם אומרים שלוש פעמים וידוי, משום שאומרים עוד פעמים וידוי בהמשך היום (בתפילת מנחה) ובלילה שאחריו, וכן מפני שערב יום הכיפורים הוא ג"כ יו"ט (רמ"א או"ח סי' תרב ומ"ב שם ס"ק ז).

אולם יש שנהגו להרבות בסליחות קודם עלות השחר (שם), וזאת משום שלדעתם הלילה איננו יו"ט (ביאור הגר"א שם).

תפילת שחרית

בתפילת שחרית של יום זה, ישנם מספר שנויים בתפילה:

• אין אומרים "מזמור לתודה" בפסוקי דזמרא (רמ"א הנ"ל), מאחר וביום זה לא היו מקריבים תודה, מפני שאין זמן לגמור את אכילתה לפני הצום (ביאור הגר"א שם, ומ"ב שם ס"ק ד).
• ומאותו הטעם, לא יאמר קורבנות (שער הציון שם אות יב).
• יש שנהגו שלא לומר "אבינו מלכנו" בערב יום כיפור, ויש שנהגו לאֳמרו, ויש שנהגו לאֳמרו רק כיום כיפור חל בשבת (רמ"א הנ"ל).
• אין אומרים תחנון (רמ"א סי' קלא סע' א).
• אין אומרים: "למנצח מזמור לדוד יענך ה' היום צרה" (שם, וכן רמ"א סי' רד הנ"ל) מפני שאינו יום צרה (ביאור הגר"א שם, מ"ב שם ס"ק ד).

תפילת מנחה

מקדימים את תפילת מנחה, כדי להספיק לאכול את הסעודה המפסקת^[2] ולהתכונן לכניסתו של היום הקדוש.

בתפילת מנחה, לאחר גמר תפילת העמידה וקודם "אלוקי נצור" (רמ"א או"ח ר"ס תרז, ומ"ב שם ס"ק ב), מוסיפים את הוידוי הארוך הנאמר בתפילות יום הכיפורים ("על חטא" וכו'), שמא יארע לו דבר תקלה^[3] בסעודתו (יומא פז: ומ"ב שם ס"ק א).

כמו כן, לכל הדעות^[4], אין אומרים בתפילת מנחה (לאחר חזרת הש"ץ) "אבינו מלכנו" (מ"א סי' תרד ס"ק ב, מ"ב שם ס"ק ה), כמו שאין אומרים "אבינו מלכנו" במנחה של ערב שבת (מ"ב סי' תרב ס"ק ג).

סעודה מפסקת

ערך מורחב - סעודה מפסקת

אוכלים את הסעודה המפסקת, שכשמה כן היא: מפסיקה וחוצצת בין הזמן המותר באכילה לזמן תחילת הצום. יש לסיים את הסעודה המפסקת זמן מה לפני שקיעת החמה, כי צריך להוסיף מן החול על הקודש, כלומר, שיש מצות עשה להתחיל את התענית מבעוד יום.

מנהגים נוספים

נהגו לטבול ביום זה.

כפרות

רבים נוהגים לערוך את מנהג "כפרות" בערב יום כיפור דווקא. במנהג זה מביעים את השתוקקות הלב שה' יסלח לעוונותינו ונשאר נקיים מחטא ועוון. נהוג לקחת ל"כפרות" תרנגול. יש נוהגים לקיים מנהג זה בבעלי חיים אחרים, כגון דגים. כמו כן ניתן להשתמש בכסף למטרת כפרות, ואחרי השימוש בו נותנים אותו לצדקה. גם אלה העורכים כפרות בתרנגול, רגילים היו לתורמו, או את תמורתו, לאנשים נצרכים.

היו גדולים בישראל שהתנגדו בתוקף למנהג זה. לדעת חלק מן הראשונים, יש במנהג כפרות משום "דרכי האמורי". השולחן ערוך כותב: "מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום הכיפורים, לשחוט תרנגול על כל זכר ולומר פסוקים - יש למנוע המנהג". לעומתם היו כאלה שדרשו שלא לשנותו, מפני שראו בו מנהג ותיקין.

טבילה

נוהגים לטבול במקוה בערב יום הכיפורים. טוב לטבול לפני תפילת המנחה, כדי שהוידוי שאומרים בתפילת המנחה יהיה לאחר הטבילה.

הערות שוליים