מצה

לחם עוני שאותו יש מצווה לאכול בליל הסדר.

המצה היא לחם שלא תפח, ולשם כך יש להכינו בזריזות, כיד שלא יספיק לתפוח. לצורך כך משתדלים שהבצק יהיה תמיד ב"עסק", ושלא יעברו עליו י"ח רגעים. כמו כן מקפידים לשמור את החיטים בחדר בעל טמפרטורה בינונית וללא אור שמש ישיר. אם המצה תפחה היא נעשית חמץ האסור באכילה וב"בבל יראה" ו"בל ימצא" בפסח.

טעם אכילת המצה הוא זכר לכך שיצאו אבותינו ממצרים בחפזון ("בבהילו") ולא הספיק בצקם לתפוח. המצה מכונה בזוהר "נהמא דמהימונתא" - כלומר "לחם האמונה". המצה גם מסמלת את הענוה והשפלות לעומת החמץ שמסמל גאוה.

על המצה מברכים בפסח "המוציא לחם מן הארץ". כשאוכלים את מצת המצווה הראשונה בליל הסדר מברכים "על אכילת מצה". הספרדים נוהגים בכל ימות השנה (מאחרי פסח שני - לחלק מהמנהגים) לברך על המצה מזונות, ואילו האשכנזים מברכים על המצה תמיד המוציא.

• מצת מצווה - מצות שנאפו במיוחד לכבוד קיום המצווה בלילה הראשון של הפסח.

• מצת מכונה -

• מצות יד -

• מצות שמורה -