תורה ומדע

אחד מהנושאים העיקריים בענייני אמונה בדורנו הוא היחס בין תורה למדע, סתירות ביניהם ועוד. בנושא זה נדון בקצרה בערך זה. נביא כאן את עיקר הדיון, ולא נעסוק כאן בפרטים (כגון בתירוצים על סתירה בעניין מסוים). כמו כן בענייני הבריאה ע"פ התורה והמדע לא נעסוק בערך זה אלא בערך הבריאה.

מקורו של המדע

בפשטות מקורו כמובן בחכמה אנושית, וכמדרש הידוע "חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין" (אנציקלופדיה תלמודית ערך חכמות חיצוניות). אך יש דעות שמקורם של כל המדעים הוא בישראל ובתורה (מקורן של כל החכמות בחכמת שלמה, וממנה העתיקו הכשדים ואח"כ פרס ומדי ואח"כ יוון ורומי (כוזרי ב-סו). בספר שיש לנוצרים, שכתבו חכם יווני ושמו איווסיביאו, מביא שאליקוש אמר לתלמידיו שרוב חכמת הפילוסופים באה מאריסטו, והוא למד מאיש יהודי מזרע ישראל ירושלמי מבני קוליה משבט בנימין (קול יהודה על הכוזרי מאמר ב סו ד"ה ובאורך זמן). חכמתו של הירקליט מקורה בחכמת ישראל ובספר קהלת (קול הנבואה עמוד כז). מקורן מהנביאים (ספר הירח לאבא מרי, הובא באנציקלופדיה תלמודית ערך חכמות חיצוניות). וכן יש השערה שפיתגורס למד מנביאי ישראל (קול הנבואה עמוד כב). ומעין זה כתב רבנו בחיי שכל החכמות כלולות בתורה (רבנו בחיי, הובא באנציקלופדיה תלמודית ערך חכמות חיצוניות. שוחר טוב יט: מה ששמואל ידע בחכמת הרקיע הוא ע"י שיגע בתורה (הובא באספקלריא ערך תורה))).

האם מותר ללמוד מדע

יש בזה כמה דעות (דן בכל זה בספר שערי תלמוד תורה עמוד שנד והלאה):

1. יש שהתירו, וכן רוב גדולי הקדמונים עסקו בכל החכמות (שערי תלמוד תורה ז-א).
2. יש שאסרו לחלוטין (ר' ברוך בער לייבוביץ).
3. ויש שהתירו בתנאים מסוימים (רבי אברהם יצחק בלוך: מותר באקראי לאחר שמילא כריסו בתלמוד. הגר"א וסרמן: מותר כדי להתפרנס. הסטייפלר בקריינא דאיגרתא ח"ב סו: בעניין המדע נמצאים בו איזה פירורים טובים כגון בנידון דידן שעל ידם מתברר שיעורי המידות, אבל רובם ככולם הוא מזיק ומטמא את הנפש. הרוגאצ'ובר: חוכמות הטבע, רפואה, אסטרונומיה והנדסה - מותר אפילו ללמוד בציבור, כי יש בהם צורך ללימוד התורה, שאר החוכמות - מותר ללמוד רק באופן פרטי ולא ע"י ציבור).

האם מותר ללמוד פילוסופיה וללמוד מאריסטו

יש שהתנגדו להכנסת יסודות אריסטו לישראל, וכן התנגדו לפילוסופיה בכלל, כי הוא פוגע ביראת שמיים ובאמונה (ריה"ל, הובא בעמודי המחשבה הישראלית ח"ג עמוד 89. רב האי גאון, ר"י יעב"ץ, ריב"ש, הובאו בשערי תלמוד תורה ז-ד-ב. מהרש"ל בתשובת הרמ"א ו מחה על כך שראה בחורים שדרשו מתפילת אריסטו).

אמנם יש שהביאו יסודות מאריסטו ואף למדו ממנו הסברת מושגים באלוקות (רס"ג, הובא בעמודי המחשבה הישראלית ח"ג עמוד 58. רלב"ג, הובא במפענח צפונות ג-ב בהערה א. רס"ג, רבנו בחיי, ריה"ל, הרמב"ם ועוד, הובאו במושגים במחשבת ישראל עמוד 15). ובעיקר הרמב"ם שיבח מאוד את אריסטו: "כל מה שאמר אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ הוא אמת בלא ספק" (מורה נבוכים ח"ב כב). "דעת אריסטוס וכו' מלבד שנשפע עליהם השפע אלוקי עד שישיגו אל מעלות הנבואה" (סדר הדורות ד"א תתקכז ד"ה ויהי).

ראיות מהמדע לתורה

בדור האחרון יש שרצו להביא ראיות מהמדע לתורה, כגון מידיעות אסטרונומיות ורפואיות שהובאו בגמרא ובזוהר ומתאימות בדיוק רב למדע הידוע לנו היום, ומכך ראיה שהתורה מן השמיים ושהיתה לחז"ל רוח הקודש.

אמנם קשה לומר שהדבר הצליח. כאשר לומדים את העניין לעומק מתברר שאדרבה, יש קושיות רבות מהמדע (אמנם יש להם יישובים כדלקמן, כמובן), וכנגד כל ראיה כזו ניתן להביא כמה וכמה קושיות. כמו כן את ראיות אלו יש לדחות, שבמקרים רבים ידיעות מדעיות אלו היו ידועות כבר מאות שנים קודם לחכמי הגויים. מתאימים לכאן דברי הרמב"ם (במורה נבוכים) שהמביא ראיה שאינה אמיתית לדבר אמיתי - לא רק שאינו מועיל אלא שהוא אף גורע. כמו כן גדולי ישראל, שעסקו רבות בראיות לתורה מן השמיים, לא הביאו ראיות ממין זה.

לדוגמא, אחת הראיות הידועות היא דיוק המולד - כ"ט י"ב תשצ"ג, שהוא מדויק ע"פ המדע הידוע לנו היום. ובכן, כנגד ראיה זו ניתן להקשות מידיעה אסטרונומית אחרת - חשבון תקופת שמואל (עירובין נו:), שיש בו סטייה של 12 דקות לשנה (כמו, להבדיל, הלוח הלועזי הישן לפני התיקונים שהונהגו בו), כך שבימינו הצטברה סטייה של כשבועיים. ולעצם חשבון המולד, גם הוא אינו מדויק לחלוטין אלא יש בו סטייה של כחצי שנייה לחודש, כך שבימינו הצטברה כבר סטייה של יממה שלמה (!) מהמולד המדעי. ולסיום, מספר זה של כ"ט י"ב תשצ"ג היה ידוע לחכמי יוון כבר במאה השנייה לפני הספירה (כשש מאות שנה לפני הלל האמורא שתיקן את הלוח), ויש אף ראשונים שסוברים שמספר זה הגיע לחז"ל ע"י בדיקות וחשבונות שהם ערכו לבד, ולא מרוח הקודש (הובאו בספר השמיים מספרים (הרב בניזרי) עמוד 49).

אמנם, ממדע הארכיאולוגיה יש ראיות רבות למסופר בתנ"ך, אך לצורך התאמתם לתקופות המסופרות בתנ"ך יש צורך לשנות את תיארוך התקופות (הממצאים הארכיאולוגיים עתיקים בכאלף שנה מהמסופר בתנ"ך. האריך בכל זה בספר "מקרא וארכיאולוגיה"). כמו כן לצערנו עדיין רוב הארכיאולוגיים סוברים ש"התנ"ך לא היה" (חוברת "האם התנ"ך היה" של הרב שרלו, בעמוד הראשון).

דוגמאות לסתירות בין התורה למדע

ניתן לכך דוגמאות מספר, אם כי יש סתירות רבות נוספות (בעיקר בענייני רפואה):

1. כינה - הגמרא (שבת קז:) אומרת והיא נוצרת מהזיעה ולא מביצים, וכיום ידוע לנו שהיא בוקעת מביצה.
2. השמש וכדור הארץ - בגמרא (פסחים צד, בבא בתרא כה:) משמע שכדור הארץ עומד והשמש היא זו שנעה, ויותר מכך, יש דעות בגמרא שבלילה השמש מוסתרת משום שהיא מאחורי הרקיע. כיום כמובן ידוע לנו שהשמש עומדת והארץ היא זו שנעה.
3. היולדת לחודש שמיני - בגמרא מפורש בכמה מקומות (שבת קלה ועוד) שהוולד שנולד לחודש השמיני מת, ואילו זה שנולד לחודש השביעי חי. המפרשים האריכו להסביר זאת. אמנם היום ידוע לנו שסיכוייו של הוולד לחיות עולים ביחס ישר לאורך ההריון, ולכן סיכוייו של הנולד לחודש שמיני לחיות גדולים יותר משל זה שנולד לחודש השביעי.
4. איש מזריע תחילה נולדת נקבה, אישה מזריעה תחילה יולדת זכר (נידה לא) - היום לא ידוע על שום חילוק כזה, ואין קשר בין ההזרעה למינו של העובר. כמו כן לא ברור מה הפירוש "אישה מזריעה".
5. נהר חידקל - נחלקו רש"י ותוס' (קידושין עה) האם הוא זורם מצפון לדרום או מדרום לצפון. היום ידוע לנו שהוא זורם מהצפון לדרום. כמו כן מובן שאחת הדעות סותרת את המציאות.
6. עיקור ע"י התאפקות - הגמרא אומרת (יבמות סד:) שאדם הנמנע מלעשות את צרכיו הקטנים מתעקר ע"י זה. היום ידוע לנו שאין קשר בין מערכת השתן למערכת הפוריות.
7. חשבונות התקופות שבגמרא (עירובין נו) - אינם מדויקים. חוסר הדיוק גדול עד כדי כך שע"פ התקופות שבגמרא ("תקופת שמואל") בדורנו כבר חגגנו את הפסח כמה פעמים שלא באביב, כיוון שהסטייה הצטברה היום כבר לשבועיים. אמנם תקופת רב אדא (שלא נזכרה בגמרא, וחשבונה מאוחר יותר) מדויקת יותר, אך גם בה יש סטייה של קרוב לשבוע.

אמנם בענייני חשבון וגיאומטריה הגמרא מדייקת מאוד, אך ברש"י מצאנו בכמה מקומות חישובים גיאומטריים שנסתרים מהמציאות (רש"י בכמה מקומות מחשב את אורך היתר כסכום של שני הניצבים, ואכן תוס' תמהו עליו).

שיטות המפרשים בסתירות בין התורה למדע

יש בזה שתי שיטות יסודיות:

א) הראשונים המוקדמים יותר - מהגאונים עד רבי אברהם בן הרמב"ם: יתכן שחז"ל טעו בעובדות מדעיות (וכן כתב מורה נבוכים (הרב קפאח) עמוד שד שחז"ל לא קיבלו את חכמת התכונה מהנביאים אלא מידיעתם האישית או מהגויים). ויש שהוסיפו שמי שמתעקש לומר שחז"ל צדקו בידיעות מדעיות כנגד הידוע לנו כיום (כגון שאומר שהשמש מסתובבת סביב הארץ), הרי הוא גורם לחילול ה', מבלבל את מושגי האמונה (במה חייבים להאמין ובמה לא) ומסכן את אמונתם של רבים (הרב יונה מרצבך, הובא בספר חזון שמיים עמוד י).

יש שמטעם זה אף פסקו הלכה נגד הכתוב בגמרא, כגון בסוגיית הריגת כינה בשבת, שבגמרא (בבלי:שבת קז:) מבואר שכינים נבראות מהזיעה ולא מביצים ולכן מותר להורגן בשבת, והיום ידוע לנו שהם נבראות מביצים, ולכן אסרו להורגן בשבת. אמנם יש שכתבו שאעפ"כ יש לפסוק ע"פ הכתוב בגמרא, משום שלהלכה היו טעמים רבים אחרים, ולכן גם אם מבחינה מציאותית לכאורה אינו נכון - יש טעמים אחרים (הרב נריה גוטל, הובא בספר "את אשר ישנו ואשר איננו" הארה 26).

ב) הראשונים המאוחרים יותר (רשב"א וריב"ש) וגדולי האחרונים: אי אפשר לומר שחז"ל טעו. ויש מהאחרונים שהוסיפו אפילו שזו חשש אפיקורסות לומר שחז"ל טעו (האריך בזה במפענח צפונות ז בסופו בהערה, ובמיוחד האריך בזה בספר המדע שבתורה עמוד 57 והלאה, שיש ההולכים אחר דברי הגמרא ויש שהולכים אחר חכמי הטבע. לגבי היכן החמה בלילה - הסוגיא בפסחים צד: - באגרות הרמב"ם (דף מא) מבאר שחכמי אומות העולם צדקו בזה (דן בזה יהדות ואבולוציה עמוד 16), אך ר"ת כתב שהאמת הוא כחכמי ישראל (שיטה מקובצת כתובות יג:). בדומה לזה נחלקו האחרונים לגבי תרנגולת שנשחטה והעידו שלא היה בה לב - האם לפסוק ע"פ חוקי הטבע שעל כורחך היה לה לב (חכם צבי), או ע"פ כללי ההלכה שהיא טריפה (ר' יונתן אייבשיץ), דן בזה ערכים ביהדות עמוד 212 והלאה).

לשיטה זו צריך כמובן ליישב את הסתירות. ובכן, בחלק מהמקרים שייך לומר שנשתנו הטבעים או ששינוי המקומות גורם (וכן כתב גם בספר המדע שבתורה עמוד 47. אמנם מוכח משו"ת הרשב"א (צח) דלא ניחא ליה למימר דנשתנו הטבעים מזמן הש"ס (שדי חמד ח"ג עמוד 7 ד"ה ושם)), על חלק מהסוגיות ניתן לומר שאינם כפשוטם אלא רמזים לעניינים רוחניים (כך ביאר המהר"ל את הסוגיה בפסחים צד). אך סוגיות רבות נשארות קשות לשיטה זו.

שתי שאלות פתוחות

לסיום, נשאל שתי שאלות על הראשונים שסוברים שיתכן שחז"ל טעו בעובדות מדעיות:

1. גם לסוברים שיתכן שחז"ל טעו בידיעות מדעיות, כגון רפואות, וכן עיין הרע ושדים (שאמנם אין זה נושא המאמר, אך יש דיון דומה גם בעניינים אלו של סגולות וכד'), קשה להגדיר מהו הגבול בין ידיעות מדעיות, שבהן אפשר שחז"ל טעו, לבין סברות תורניות שבהן פשוט כמובן שלא שייך לומר שטעו בהן. בגבול ה"בעייתי" שבין מדע לתורה נמצאות למשל הפסיכולוגיה, היסטוריה יהודית, הגדרת הנשמה והקשר בינה לבין הגוף.
2. חכמי המדע והרפואה שבדורות הראשונים, כידוע, ייסדו הרבה "ידיעות מדעיות" שלהם על השערות שאינן מבוססות (אמנם היו תחומים שבהם ידיעותיהם וחישוביהם היו מדויקים מאוד: חשבון, הנדסה, חישובי מסלולי הכוכבים בשטח השמיים (אלא שאת מסלולי הכוכבים במרחב הם לא הבינו)), ורק בתקופת המדע החדיש התחילו לייסד את הידיעות על בדיקת המציאות ולא על השערות. לשיטה זו, שחז"ל קיבלו את ידיעותיהם המדעיות מהגויים - קשה, וכי חז"ל לא הבינו מסברא שאי אפשר לסמוך על השערות אלו?

ראה גם

הבריאה

סוגיות סגוליות (על-טבעיות)

השקפה שכלית והשקפה רוחנית