גר (צדק)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
אדם, שהיה גוי ועבר תהליך גיור בכדי להצטרף לעם ישראל ואמונתו.
מעמדו ביחס לישראל רגיל
עליוניות בבחירתו המוסרית
הרמב"ם כותב, בסוף מכתב לרבי עובדיה הגר[1], ביחס לדבריו שרבו כינה אותו 'כסיל':
- "וזה שקרא לך 'כסיל' - תמיה גדול הוא! אדם שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה והבין בעין לבו ובא ונדבק באומה זו [- עם ישראל], שהיא היום למתעב גוי עבד מושלים[2], והכיר וידע שדתם דת אמת וצדק, והבין דרכי ישראל וידע שכל הדתות גנובות מדתם, זה מוסיף וזה גורע, זה משנה וזה מכזב ומחפה על ה' דברים אשר לא כן, זה הורס יסודות וזה מדבר תהפוכות, והכיר הכל ורדף אחר ה' ועבר בדרך הקודש ונכנס תחת כנפי השכינה ונתאבק בעפר רגלי משה רבינו, רבן של כל הנביאים ע"ה, וחפץ במצותיו ונשאו לבו לקרבה לאור באור החיים ולהעלות במעלת המלאכים ולשמוח ולהתענג בשמחת הצדיקים, והשליך העולם הזה מלבו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב[3], - מי שזו מעלתו כסיל יקרא?!
- חלילה לך, לא כסיל קרא ה' שמך אלא משכיל [ו]מבין ופקח והולך נכוחות, תלמידו של אברהם אבינו שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה'.
- ומי שברך את אברהם רבך ונתן לו שכרו בעולם הזה ולעולם הבא - הוא יברך אותך ויתן לך שכרך כראוי בעולם הזה ולעולם הבא ויאריך ימיך עד שתורה במשפטי ה' לכל עדתו ויזכה אותך לראות בכל הנחמות העתידות לישראל והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך[4], כי ה' דִבר טוב על ישראל[5]."
סגולת ישראל
לדעת הכוזרי הוא איננו שווה לישראל רגיל, והוא איננו יכול להיות נביא. לעומת זאת, לדעת הרמב"ם הוא יכול להיות נביא.
העדר קנין טבעי
עלבונו
הלכות נוספות
הלכות רבות נאמרו לגבי גרים, ואלו מקצתן:
- הגר חייב במצוות כמו כל ישראל.
- אסור לצער את הגר ולהזכיר לו את עברו.
- אסור למנות גר לתפקידים שיש בהם שררה.
- אסור לכהן להתחתן עם גיורת, אך בן לוי וישראל יכולים להתחתן עם גירות.
- התורה התירה לממזר להתחתן עם גיורת, ולגר להתחתן עם ממזרת.
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ נדפס בתשובות הרמב"ם, מהד' פרופ' יהושע בלאו, הוצת מקיצי נרדמים תש"כ, סי' תמח, ח"ב עמ' 728; וכן במהד' ד"ר א.ח. פריימן, הוצאת מקיצי נרדמי תרצ"ד, סי' שסט, עמ' 337; וכן באגרות הרמב"ם, מהד' הרב יצחק שילת שליט"א, מעלה אדומים, ירושלים תשנ"ה, ח"א עמ' רמ-רמא; ועוד.
- ↑ עפ"י ישעיהו מט, ז.
- ↑ עפ"י תהלים מ, מ.
- ↑ עפ"י דברים י, לב.
- ↑ עפ"י במדבר י, כט. הרמב"ם משלב פה שני פסוקים: "והיה הטוב... והטבנו לך" - ב[[חומש במדבר]] (שם); "והטבנו לך כי ה' דיבר טוב..." - ב[[חומש דברים]] (שם).