פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט נא ד

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:54, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט נא ד

סעיף ד[עריכה]

שטר שהיו עדיו מרובים, ונמצא עד אחד מהם קרוב או פסול, ואין העדים קיימים לשאול אותם, אם יש עדות ברורה שכולם ישבו לחתום, שהרי נתכוונו להעיד, הרי זה בטל (ע"פ מכות ו,א). ואם לאו, תתקיים העדות בשאר, שהרי אפשר שחתמו העדים הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום, ובא זה הקרוב או הפסול וחתם שלא מדעתם (ב"ב קסב,ב). (וכבר נתבאר כל זה לעיל סימן מ"ה סעיף י"ב).

האם צריך שהכשרים ידעו בפסולם של האחרים? בשו"ת הרי"ף כתב שבטלה עדותן דוקא אם יודעים, והרא"ש סובר שאפילו אם אינם יודעים, והובאו שתי השיטות בסו"ס לו. הש"ך כתב כאן שנראה שהב"י מפרש את הרמב"ם לפי תשובת הרי"ף, וא"כ גם הוא סובר שצריך שידעו.

עיין בסיכום על סימן מה,יב, שלדעת הרמב"ם והשו"ע לא משנה היכן הפסולים חתומים, ואילו לדעת הרא"ש והרמ"א דוקא כשהפסולים חתומים למעלה תולים ששיירו מקום עבור אדם חשוב ואז בא הפסול וחתם.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.