פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קנד כה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:15, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קנד כה

סעיף כה[עריכה]

אם פתח בתקרת עלייתו כעין ארובה ומשם נכנס אור לביתו, אם בא שכנו לבנות אינו צריך להרחיק כללא (שו"ת רשב"א). הגה: ראובן שבנה בביתו חדר לאוצר יין ושמן וצריך אויר לקרר היין, ובא חבירו לבנות כותל כנגדו, יכול ראובן למחות בו אע"פ שהרחיק ד' אמות, דמאחר שהחדר מוכן לאוצר ועשאו בביתו ברשות, אין חבירו רשאי לעשות לו היזק בבניינוב (ב"י בשם הרשב"א).

א. הטעם – כשחלון פתוח לכיוון חצר, החצר משועבדת לו לאויר ולאור, אולם כשפתוח כלפי מעלה, אין החצר משועבדת לו.

ב. אויר לאוצר: בסימן קנה,יד פסק הרמ"א לגבי דוושא, שצריך להרחיק רק כשקנו הקרקע מההפקר או מהמלך, ולכן זכה הראשון גם בד' אמות שליד הכותל (ומהשו"ע שם משמע שפסק כראשונים שמדובר בכל גוונא). עפי"ז כתבו הקצות והנתיבות שגם אצלנו מדובר דוקא בקנו מההפקר, שהרי גם מניעת אויר זה גרמא כמו מניעת דוושא (וא"כ היכולת היחידה לחייב להרחיק היא כשקנה מהפקר שאז זכה בשטח שליד הכותל שיהיה משועבד לכותל).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.