פרשני:בבלי:חולין מז ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין מז ב

חברותא[עריכה]

אבל אם היתה אגבה, מלמעלה לריאה, הרי אפילו היתה קטנה כטרפא, כמו עלה דאסא, הדס, הרי היא טרפה. אמר רפרם: האי ריאה דדמיא לאופתא לבקעת עצים - טרפה. וכדמפרש ואזיל:
איכא דאמרי דדמי לבקעת עצים בחזותא. והיינו, שדומה צבעה הלבן לבקעת עצים.
ואיכא דאמרי בגישתא, בשעה שממששים בה חשים שהיא קשה כבקעת עצים.
איכא דאמרי דנפיחה, שנעשית לבנה כבקעת, והיינו בחזותא.
ואיכא דאמרי דפחיזא, שהיא קשה כבקעת, והיינו כגישתא.
ואיכא דאמרי דשיעא, שהיא חלקה כבקעת עצים שהוחלקה, דלית לה חיתוכא דאוני.
אמר רבא: אם היה מראה הריאה ככוחלא כחול - כשרה. ואם היה מראה הריאה כדיותא, דיו יבש שחור - טרפה.
דאמר רבי חנינא לענין דם הנידה: דם שחור - אדום הוא, אלא שלקה והתקלקל, וגם ביחס לריאה אמרינן שבשר אשר מראהו שחור עתיד להירקב ולינקב.
ירוקה - כשרה מדרבי נתן. וכדמפרש ואזיל. וכן אדומה - כשרה מדרבי נתן. דתניא: רבי נתן אומר: פעם אחת הלכתי לכרכי הים, באתה אשה אחת לפני, וסיפרה לי שמלה בנה ראשון, ומת. ומלה בנה שני, ומת. ואת הבן שהולידה שלישי הביאתו לפני. ראיתיו שהיה אדום.
אמרתי לה: בתי, המתיני לו עד שיבלע בו דמו.
המתינה לו, ומלה אותו, וחיה. והיו קורין אותו נתן הבבלי, על שמי.
ושוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא. באתה אשה לפני, שמלה בנה ראשון, ומת. שני, ומת. שלישי, הביאתו לפני. ראיתיו שהיה ירוק, הצצתי בו, ולא היה בו דם ברית. אמרתי לה: בתי, המתיני לו עד שיפול בו דמו. המתינה לו ומלה אותו, וחיה. והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי.
ומוכח שצבע אדום וצבע ירוק הם צבעים שאפשר להבריא מהם, ולכן יש להכשירם לשני צבעים אלו גם בריאה.
אמר רב כהנא: ריאה שהיה המראה שלה ככבדא - כשרה. כבשרא - טרפה. דהכי קים ליה לרב כהנא, שמראה של ריאה הדומה לכבד עתיד להבריא. ומראה בשר, אינו עתיד להבריא.
וסימניך (שמות כב) ובשר בשדה - טרפה.
אמר רב סמא בריה דרבא: האי ריאה דדמיא צבע הירוק שלה ככשותא, מין ירק, ולא כעשבים, וכמוריקא, כצבע כרכום, וכגון ביעתא ביצה (שהירוק והצהוב נחשבים כאותו צבע) - טרפה!
והוינן בה: אלא ירוקה דאמרינן לעיל דכשרה - היכי דמיא?
ומשנינן: בירוק ככרתי.
אמר רבינא: אי הווי מקום אטום בריאה שלא נכנס לשם אויר - מייתינן סכינא, וקרעינן לה. אי אית בה מוגלא - ודאי אטום מחמת מוגלא הוא, וכשרה. ואי לא - מותבינן עלה על אותו מקום אטום, לאחר שנקרע, גדפא, נוצה, או רוקא, וחזינן - אי מבצבצא, שהנוצה או הרוק מתנדנדים, כשרה, ואי לא מבצבצה, הרי היא טרפה.
אמר רב יוסף: קרום, שעלה מחמת מכה, בריאה - אינו קרום! ומשום שעומד להסתר. וכל סירכות הריאה הם קרום העולה מחמת מכה, ולכן אפילו שלא יוצא רוח מאותו מקום, הרי היא טריפה, כי ודאי יש נקב באותו מקום, שממנו יצא הריר ונעשה קרום.
ואמר רב יוסף: האי ריאה דאוושא, משמיעה רעש כאשר נופחין בה, אי ידעינן היכא אוושא, מנחינן עלה גדפא, נוצה, או גילא, קש, או רוקא. אי מבצבצא - טרפה. ואי לא מבצבצה - כשרה.
ואי לא ידעינן לה, מייתי משיכותא ספל דמיא פשורי של מים פושרים ומותבינן לה לריאה בגוה.
בחמימי לא מותבינן לה, משום דכווצי, ונסתם בכך הנקב. בקרירי לא, משום דמטרשי, שמקשים את הקרום, וקרום דק כשהוא מתקשה הרי הוא נסתר בעת משמוש היד, ויתכן שהבדיקה תנקב אותו.
אלא, בדקינן לה בפשורי.
אי מבצבצא טרפה, ואי לא, כשרה. משום דאמרינן, תתאה אינקיב, עילאה לא אינקיב. והאי דאוושא - זיקא דביני וביני הוא.
(וכדמפרשינן לה לעיל מו ב).
אמר עולא אמר רבי יוחנן: ריאה שבשרה נימוח בתוך קרומי הריאה, שנשפכה כקיתון (ונשפך הבשר המחוי מראשה לסופה, ומסופה לראשה, ונחסר בכך בשר הריאה) - כשרה.
אלמא, קסבר רבי יוחנן, חסרון שאירע מבפנים לא שמיה חסרון.
איתיביה רבי אבא לעולא: הרי שנינו במשנתנו: הריאה שניקבה או שחסרה הרי היא טריפה.
ומדייק רבי אבא: מאי "חסרה"?
אילימא חסרה מבחוץ - היינו ניקבה?! שהרי אי אפשר לחסרה מבלי שינקב הקרום.
אלא, לאו, בהכרח שחסרה מבפנים. ושמע מינה חסרון מבפנים שמיה חסרון.
ודחינן: לא תשמע מינה. כי לעולם אימא לך חסרה מבחוץ. ודקא אמרת "היינו ניקבה!?" לא צריכא, הוצרך תנא דמתניתין למיתני "חסרה", אלא לרבי שמעון, דאמר אין הנקב של ריאה מטריפה עד שתנקב לבית הסמפונות. וקא משמע לן תנא דמתניתין, כי הני מילי שסבר רבי שמעון בעינן שתינקב עד לבית הסימפונות, נקב דלית ביה חסרון. אבל נקב דאית ביה חסרון, אפילו רבי שמעון מודה דלא בעינן שינקב עד בית הסימפונות.
רבי חנניה חלש, חלה. על לגביה רבי נתן וכל גדולי הדור. אייתו קמיה ריאה שנשפכה כקיתון, ואכשרה.
אמר רבא: והוא דקיימי סמפונות, שלא נימוקו.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מנא ידעינן שלא נימוקו? שמא נימוקה אחת מהן!?
אמר ליה: מייתינן צעא דקוניא, קערת חרס מצופה באבר, שהיא חלקה, ושפכינן לה למיחוי של בשר הריאה בגויה, וחזינן: אי אית בה שורייקי חיורי, מראות לבנות, סימן הוא שנימוקו הסימפונות, והרי היא טרפה, ואי לא - כשרה!
אמר רב נחמן: ריאה שנימוקה מקצתה מאליה, שאינה נשפכת כקיתון, אך אותו מקום שנימוק הרי הוא חלול, שאין בו כלום, וקרום שלה קיים - כשרה.
תניא נמי הכי: ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים, אפילו מחזקת באותו חלל שנוצר רביעית הלוג - כשרה.

דרשני המקוצר[עריכה]