פרשני:בבלי:חולין קט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין קט א

חברותא[עריכה]

מכלל, דרבי יהודה סבר, כי ניער מתחלה ועד סוף וכסה מתחלה ועד סוף גם כן אסור (מזה שלא כתוב אמר רבי "לא אמר רבי יהודה אלא בשלא ניער בתחילה").
ותיקשי: אמאי? הא לא בלע כלל! שהרי לא בלע הבשר של החתיכה הראשונה יותר מאשר יתר החתיכות. כיון שניער מתחילה מתחלקת טיפת החלב בין כל החתיכות, והיא אינה ממין החתיכות. ואם כן יקשה מדוע אוסרים כאשר אין בטיפת החלב בכדי ליתן טעם בכולן!?
ומשנינן: זה שאסר רבי יהודה אינו מעיקר הדין, אלא מגזירה שמא הניעור בתחילה לא היה ניעור טוב, ובלעה החתיכה הראשונה, באופן שנותן טעם ונהיתה חפץ של איסור, והיוצא ממנה אוסר את כל החתיכות.
והכי אימא: רבי יהודה אוסר בניער תחילה מחמת החשש שמא לא ניער יפה יפה ולא כסה יפה יפה.
ובזה חלק עליו רבי, ולא חשש לגזירה זו. אבל ב"אפשר לסוחטו אסור" סבר כמוהו, וכן בזה שמין במינו לא בטל.
אמר מר: ונראים לרבי דברי חכמים כשניער וכסה. אבל כשלא ניער לא נראים לו דבריהם. משמע שחכמים מתירים בכל ענין, ואפילו אם לא ניער כלל!
והוינן בה: מאי ניער ומאי כסה שאמר רבי?
אילימא ניער בסוף ולא ניער בתחילה, וכסה בסוף ולא כסה בתחילה, וקיבלה החתיכה בתחילה את טעם החלב - האמרת "נראין דברי רבי יהודה בהא"!?
והיינו, שאם לא ניער בתחילה וקיבלה החתיכה את טעם החלב אומרים "אפשר לסוחטו - אסור" ואוסר טעם החתיכה את כל החתיכות. ואם כן, יקשה, כיצד אמר רבי שנראים לו דברי החכמים המתירים בזה!? הרי כבר אמר שנראין לו דברי רבי יהודה.
אלא, ניער - מתחילה ועד סוף, וכסה מתחילה ועד סוף. באופן זה הוא שראה רבי את דברי חכמים המתירים, ומשום שסבר רבי שאין לחשוש שמא לא ניער יפה (שמטעם זה גזר רבי יהודה), כיון שניער בתחילה יפה אין טיפת החלב אוסרת, לפי שאין בה כדי ליתן טעם בכל החתיכות.
ומזה שאמר רבי רואה אני את דבריהם כשניער בתחילה, מכלל, דרבנן סברי: ניער בסוף ולא ניער בתחילה, וכן כסה בסוף ולא כסה בתחילה - מותר. וטעמם, שלאחר הניעור אין בכח טיפת החלב לתת טעם בכל החתיכות, ולא אומרים שחתיכת הבשר שנבלעה בה טיפת החלב תחילה נהיית חפץ של איסור ושתאסור בטעמה.
אלמא, קסברי רבנן - אפשר לסוחטו מותר. ונמצינו למדים שהמחלוקת בין האמוראים אם אפשר לסוחטו מותר או אסור היא מחלוקת חכמים ורבי יהודה.
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: ממאי דבאפשר לסוחטו פליגי, וזה שאמרו רבנן "עד שתתן טעם ברוטב ובחתיכות" הולך על טיפת החלב, והתירו רבנן אפילו את החתיכה עצמה, ומשום שסוברים "אפשר לסוחטו מותר?
דלמא, אפשר לסוחטו - דברי הכל אסור. והחתיכה הראשונה שנבלעה בה הטיפה לפי כולם אסורה.
והכא כך אמר רבי: רואה אני את דברי רבי יהודה לאסור את כל החתיכות בשלא ניער וקיבלה החתיכה הראשונה את טעם החלב, ואוסרת את האחרות כשפולטת חתיכת הבשר את טעמה, כי מין במינו לא בטל. ואין אני רואה את דבריו שגזר אפילו בניער בתחילה מחמת החשש שמא לא ניער יפה.
ורואה אני את דברי חכמים בשניער יפה בתחילה, אך לא מטעמם. שהם מתירים אפילו אם לא ניער כלל בתחילה, משום שסוברים שכשינער בסוף לא יאסרו כל החתיכות כי מין במינו בטל.
וחכמים ורבי יהודה במין במינו קא מיפלגי.
ורבי יהודה לטעמיה, דאמר מין במינו לא בטיל.
ורבנן לטעמייהו, דאמרי מין במינו בטיל!?
ודחינן: האי מאי? כיצד אתה יכול לומר שרבנן חולקים על רבי יהודה וסוברים מין במינו מותר וזוהי מחלוקתם כאן!?
שהרי אי אמרת בשלמא דרבנן במין במינו הכא כרבי יהודה סבירא להו שאסר, ורק באפשר לסוחטו פליגי, והתירו חכמים את החתיכה הראשונה משום שסוברים אפשר לסוחטו מותר, ו"עד שתתן טעם בחתיכות כולן" הולך על טיפת החלב, היינו דקאמר רבי "נראין דברי רבי יהודה בהא שלא ניער תחילה, ודברי חכמים המתירים בהא" כשניער תחילה ולא בלעה.
אלא, אי אמרת אפשר לסוחטו דברי הכל אסור, וזה שהתירו רבנן הוא רק את טעם החתיכה שמתערב בחתיכות האחרות, ומשום שחולקים על רבי יהודה וסוברים מין במינו בטל, ונמצא שזה שאמרו רבנן "עד שתתן טעם בחתיכות" אין הכוונה לטיפת החלב, אלא לטעם החתיכה הראשונה, והכא במין במינו קמיפלגי.
האי, אם כן, מה אמר רבי נראין דברי רבנן בשניער תחילה ולא כדברי רבי יהודה שגזר שמא לא ניער יפה. והרי לא נחלקו בזה רבנן על רבי יהודה, וגם הם חוששיים שמא לא ניער יפה, וכל מה שאמרו הוא שהניעור בסוף אינו אוסר את שאר החתיכות כי מין במינו בטל, אבל החתיכה הראשונה נשארת באיסורה מדין אפשר לסוחטו אסור.
והרי לפי זה "נראין דברי רבי יהודה, ואין נראין" מבעי ליה לרבי לומר. והיינו, שנראים דבריו של רבי יהודה שאוסר בכולן כשלא ניער בתחילה אלא בסוף משום שסובר רבי כרבי יהודה שמין במינו לא בטל, ואין נראים דבריו של רבי יהודה שגזר בניער בתחילה שמא לא ניער יפה, (וגם רבנן מסכימים עמו בזה), אלא לא חוששים, כיון שניער בתחילה יפה לא נאסר שום דבר, שהרי אין בטיפת החלב כדי לאסור את כל החתיכות שהתערבה בהם מיד בתחילה.
ותו לא מידי. וטענה זו טענה היא, ואין לשנות את הסוגיא בדרך אחרת!
מתניתין:
הכחל העטין של הפרה, שממנו חולבים את החלב - קורעו, ומוציא את חלבו.
ואם בשלו ולא קרעו - אינו עובר עליו לא משום אכילת בשר בחלב, ולא משום בישול בשר בחלב, שאין החלב שבתוך הכחל נחשב לחלב.
הלב - קורעו, ומוציא את דמו. ואם בשלו ולא קרעו - אינו עובר עליו על אכילת דמו להתחייב בכרת. ובמסכת כריתות הגמרא מעמידה זאת בלב של עוף שאין בו כזית  44  דם. אבל בלב של בהמה, שיש בו כזית דם,  45  חייב כרת על אכילתו אם לא קרעו אחר הבישול ולא הוציא את דמו. (רש"י וראה תוספות)xxx

 44.  הקשה הדובב מישרים ח"א סימן קי"א שכאן מבואר בסוגיא שבלב אע"פ שאין בו כזית דם, מכל מקום יש בזה איסור דאורייתא של חצי שיעור כמבואר ברש"י, ויקשה על מה שכתב בשו"ת מהר"י מינץ סימן ט"ו כיון שאין בלב כזית דם ואינו יכול לבוא לידי איסור גמור, לכן גם איסור חצי שיעור אין בו. ומביא שבשו"ת בית יצחק יורה דעה חלק א' במפתחות לסימן ס"ג הקשה עוד על דבריו, שהרי זה החצי שיעור ראוי להצטרף עם עוד חצי שיעור ממקום אחר, ואם כן מדוע זה לא ראוי לבא לידי איסור? ומפרש הבית יצחק את דברי המהר"י מינץ שמדובר היה בלב שהתבשל כבר, ואיסור דם מבושל אינו אלא מדרבנן ואם כי גם בדרבנן מבואר לעיל (צח א) שאסור חצי שיעור, בזה התיר המהר"י מינץ כיון שבדם שבלב עוף אף פעם אינו יכול להגיע לשיעור כזית, בזה אפשר להקל שבטל אף בפחות משישים וכסברת מר בר רב אשי לעיל (צח א).   45.  רש"י מפרש מדוע בלב שלא קרעו אין מלקות מפני שמדובר בלב עוף שאין בו כזית דם. אבל בבהמה שיש בה דם רב חייב מלקות. ותוספות חולקים על פי הגמרא במנחות שדם שבשלו אין בו איסור דאורייתא. אולם רש"י במנחות שם מחלק בין דם קדשים לדם חולין, ובחולין עובר מדאורייתא אפילו אם בשלו, והאריך הפלתי בתחילת סימן ס"ט לתרץ קושיות תוספות על רש"י. ומוכיח שגם שיטת הרמב"ם שדם שבשלו אסור מדאורייתא וכן דעת הרי"ף והראיה שהביא את משנתנו שהלב אינו עובר עליו והעתיק על זה את הגמרא בכריתות שמדובר בלב עוף שאין בו כזית, ומשמע שלב בהמה שיש בו דם בשיעור כזית ילקה עליו למרות שהוא מבושל.
גמרא:
שנינו במשנה שאם לא קרע את הכחל, ובישלו בחלבו "אינו עובר עליו".

דרשני המקוצר[עריכה]