מיזם אגרות הראיה של הוצאת "מאבני המקום" מאגד מידע היסטורי, הארות ומקבילות לכל אגרת, מתוך חכמת ההמונים.

רקע לאגרת

הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים

נמען האגרת

האגרת

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ך"ה אייר תרעי"ן.

כ' ידידי הרה"ח היקר מר ח. מ. מיכלין נ"י, שלו'.

לפלפל בדברי ההערה^[1] אין כדאי לאוהבי אמת. מהמפרשים למו"נ העיר בזה כבר ר"י הלוי, במו"נ הנדפס עם "גבעת המורה". והגהתו רחוקה היא, וכל החישובים אינם עולים להלכה, כ"א לתן עכ"פ פנים לפי הפסוקים, ואין להקשות מדחז"ל ע"ז. מהחוברות שדברו בזה, אין על זכרוני כ"א מ"הפסגה" שי"ל ע"י הרב מווילקי ז"ל.

הוספת החומש של בה"ג אין לה ענין גמור עם החומש של תורה, האמור בפדיון הקדש ע"י הבעלים, אלא שיעור חכמים להוספה, שידענו מן הכתוב שמותר להוסיף, הסמיכוהו לחומש, שמצינו גבי הקדש במק"א. ואע"פ ששניהם במנה צורי,

דף 341@

אין זה שולל שהחומש הנוסף יהי' דוקא בעניני קודש, אלא שהרמב"ם אינו סובר כן להלכה. וישנם עוד מקומות שטעמיו אינם מכוונים לפסקיו, עי' רש"ט בפמ"א בענין עין ת"ע, ופמ"ח בענין האומר עק"צ[כדאי לבאר את כל ראשי התיבות], ושיטתו היא שבדעות אין פסק הלכה כחד מ"ד, ואפשר לכ"א להכריע, אבל לא במעשים, שע"ז אנו מצווים בלא תסור. וזוהי שיטת חוה"ל בהקדמתו, ד"ה האחד, שפרשת לא תסור כוללת רק דברים מעשיים, בין דם לדם, בין דין לדין, וזהו כפי שיטת הבבלי ס"פ הנחנקין דפ"ח, שמתפרשת שם כל הפרשה בדברים מעשיים, אבל שיטת הירושלמי, שם ה"ג דבר זו אגדה, ואגדה היא כולה מעניני דעות. ולפ"ז גם ע"ז נאמרה אזהרת ל"ת, ושייך בה פסק הלכה. ומזה נובע חילוק דעת הגאונים, ר"ש ורב האי, ולעומתם ר"ש בר חפני ור"ס וההולכים בעקבותיהם, ואלו ואלו דא"ח, במחלוקת התלמודים מערבאי ומדינחאי, ושיטת הר"מ כרשב"ח והר"ס בעלי שיקול הדעת, דס"ל שאע"פ שאסור להכריע במעשה נגד חתימת הגמ', מ"מ אפשר להכריע בעיון לבחור איזה דעת המסתברת יותר לכ"א לפי דעתו, אם גם היא מיוסדת ע"פ כללות התורה ודעת חז"ל, כמו שביאר בפכ"ו ע"ד טעמ"צ בכלל. ואכמ"ל בדרכי הסתימה להלכה.

ידי"ע דוש"ת,

הק' אברהם יצחק ה"ק

אזכורים בספרים ובמאמרים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים