שלום רב!

תודה רבה על תרומתך לוויקישיבה והרצון להנגשת והפצת התורה. מחקנו שלושה ערכים שכתבת מכיוון שלא עמדו בסגנון האנציקלופדי של ויקישיבה. את הערכים עצמם תוכל למצוא בגירסאות המשוחזרות של הערכים, ואתה מוזמן להעביר חלקים מהם לערכים רלוונטים אחרים לאחר עריכה מתאימה. אנו ממליצים לעיין בעקרונות העריכה שלנו.

בברכת התורה,--Wikiboss (שיחה) 20:55, 24 במרץ 2022 (UTC)

מחיקת שלושת העבודות

לכבוד המנהל היקר נ"י, שלו' וברכה.

הקשב נא!!

אינני יודע יד מי בכך, אך צר לי מאוד על מחיקת שלושה עבודות עליהם עבדתי ביגע. כל נסיונותי לאתר את העבודות במקום אליו נשלחתי ממכם העלו תוהו.

הטענה המוכנה שנשלחה אלי- כ'לא תאמה' למחיקה.

וכמשל אפנה את החיצים רק כלפי עצמי, ישנה עריכה שערכתי שהיה ניכר בה הטעות כבר מהכותרת עצמה שבמקום שיכתב "חכם ברוך" נכתב "ברוך ברוך" ולכן העברתי אותה לעבודה חדשה בעריכה מחודשת מיד וכאן, הנה, אף שתי העריכות נכנסו!

לטובת העורכים ולטובת 'ויקישיבה' אף שלחתי בשל המקרה בקשה למחיקת העריכה שטעותה ניכרת כבר מהכותרת עצמה והנה היא לא נענתה ועדיין העריכה עם הטעות בכותרת נשארה כמו העבודה שבלי הטעות.

סיפורים כאלו לכאורה מקשים מאוד את ההבנה- כי מדוע דווקא כשלא נמצא הסבר ברור- שלושה עריכות נמחקו בזה אחר זה ודווקא ב'ויקישיבה' שמנוהל על ידי כבוד המנהל היקר שכל עניינו הוא המטרה ההפוכה ממעשה שכזה? ושיהיה ברור, העדפתי אומנם בתחילה לעבוד עליהם ב'וורד' בשל הריווח שבדמי השכירות במחשבי העמדות לעומת העבודה הביתית, אך אין מה להשוות בכלל את מה שהוספתי וערכתי לאחר העתקה ל'ויקישיבה' ואת זה כלל לא מצאתי עד כה.

העדפתי לספר על עצמי על אף שכן יודע אנכי כי עד מה התפלאתי בעבר על ערכים שונים שחייבים היו שיפור מחייב והם עדיין כן היו ב'ויקישיבה' על אף מצבם כמצפים לאי מי שיסדר אותם ובכן, כעורכים טובים רבים, עשיתי את זה ללא כל תמורה אלא לשם שמים, כפי שניתן לעיין בפרוטוקול העריכות שעשיתי בעבר. דיקא כאן, שהסכמתי ומסכים אנכי לכל שיפור בתוכן הדברים שערכתי וכשברור לי שאינני מושלם בעריכותי ותמיד צריך שיפור- לפתע הגיעה ההחלטה שלא להגיה על ידי עורכים נוספים את שרשמתי את שרשמתי כמקובל, אלא פשוט למחוק את כל עבודתי ביגע.

יש גם לעיין אם מצב כזה לא עלול יהיה לייאש גם עורכים טובים מראש לא לפעול למען 'ויקישיבה' מרוב עוגמת הנפש כפי שכמעט וקורה לי כשהנני מוכן כמובן לכל שיפור בעריכותי, אך כמו לא ל"פחז כמים" בצורה של מחיקה כזו חטופה ומהירה ועוד- לשלושה עריכות יחדיו כשאין לי כלל לפי הנראה היאך למוצאם מחדש.

תודה מראש.

נ.ב. האם ישנה אפשרות לשלוח אלי במייל את העבודות שעשיתי ונמחקו? סליחה.

הרב משה המר (שיחה) 19:32, 5 באפריל 2022 (IDT)

שלום רב!

ראשית, אני מצטער על עוגמת הנפש במחיקה וייתכן שאכן היה צורך בהתרעה מראש על העניין. אכן ישנם ערכים ישנים בוויקישיבה שאינם תמיד עולים בקנה אחד עם הרמה אליה אנו מצפים אך אנו משתדלים יחד עם עריכת הערכים הישנים האלו גם לשמור על עקרונות העריכה לערכים החדשים. בכל אופן, גם לאחר מחיקת הערכים ניתן למצוא אותם בגרסאות הישנות וודאי שלא התכוונו להשליך לטמיון את העבודה החשובה שלך. אני מצרף לך כאן למטה את הערכים שכתבת, ואתה יותר ממוזמן לערוך אותם ועוד ערכים רבים באתר. אציין שבכל מקרה ניתן להעלות גם ערכים פחות אנציקלופדיים בתור ערך בפרויקט דרשני במידה ותרצה, כפי שעשיתי בערך כאן.

בברכת התורה,--Wikiboss (שיחה) 21:05, 6 באפריל 2022 (IDT)

נשיא בבל (=עיראק)

שלשלת הנשיאים בבבל

שלשלת הנשיאים בבבל היתה דור אחר דור עד "לְשֵׁשְׁבַּצַּר הַנָּשִׂיא לִיהוּדָֽה", הוא הוא שֵׁשְׁבַּצַּר הנזכר בכתובים (עזרא א' ח') משהיה נשיא אחר חורבן בית ראשון ומיד לאחר שלשלת המלכים שהיו לפני הגלות, כי כאשר נאסר על עם ישראל להתגרות באומות ולעלות בהמון לארץ הקודש , נאסרה על עם ישראל גם הקמת המלכות מחדש (מס' כתובות קי"א.) "עַד כִּֽי יָבֹא שִׁילֹה" הוא מלך המשיח אשר "לוֹ יִקְּהַת עַמִּֽים". הואיל וכך, אזי כדי שגם בעת הגלות ישאר קיום לפסוק (בראשית מ"ט י'): "לֹֽא יָסוּר שֵׁבֶט מִֽיהוּדָה וכו'", לכן, מן אותה העת בה החלה הגלות, שלשלת מלכי דוד פשטו צורת מלכות ותמורתה לבשו צורת נשיאות וכפי שביאר השפתי חכמים בלשון זו: "לא יסור שבט מושלים מיהודה, ואפילו בזמן הגלות תהיה להם שררה מועטת, וכל זה יתנהג עד כי יבא שילה מי שהשבט שלו, והרב נקט המלוכה תמורת השבט והיא היא" עכל"ק.

הסיבות לנשיאות שהונהגה בבבל

אך אילולא היו ישראל חלילה כן ממשיכים לנהוג בשלשלת דוד בתכסיסי מלוכה ממש ולא ממירים היו את המלוכה לבית דוד בנשיאות בזמן היותם בגלות מאת בורא עולם, עוברים היו בכך ח"ו על הפסוק (שיר השירים פרקים: ב' ג' ה' ח'): "אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ", אומנם, עם ישראל אכן שמר על השבעותיו ולכך בדא קא עסקינן, בנשיא לבית דוד^[1].

הנשיא האחרון בבבל

אב אביו של רבינו מהרש"ם שנדוך, חכם משה שנדוך הנשיא, היה הנשיא האחרון אשר זכה להיקרא "נשיא" בתוקף היותו מאותה שלשלת.

מנהג הכבוד בנשיא

אותו נשיא חכם משה שנדוך – סבו של רבינו הגדול מהרש"ם שנדוך, כאשר יוצא היה מפתח ביתו ועולה על כרכרתו המעוטרת לרכב מהתם להכא ומהכא להתם, היו יוצאים בשיירות מול שיירות לקבל את זיו פניו הקדושות. אין חידוש בכך שהגויים שמסביב סרו למרותו ולפסקיו בזיכוי וחיוב כחוקי המלוכה הגויית אשר נתנה לו כל תוקף ועוז מימי תחילת הגלות המרה והקשה, אין חידוש בכך, כי הן כזאת היה בכל מקום בעולם בו שלט השלטון הטורקי ששמר על מסורתו להעמיד למען היהודים חכם הנקרא "חכם באשי", חכם הממונה מטעם המלוכה לזכות ולחייב כראות עיניו יהודים וגם גויים, החידוש שכן היה אצל הנשיא גרידא הוא גם 'השיירות'. השיירות האמורות. ואותם שיירות מסודרות היו להפליא בשיירת גויי הארצות אל מול שיירת היהודים ובעלות הנשיא על כרכרתו פוצחים היו במקהלה של המילים "העמים, תנו כבוד לבן דוד".

מקורות לנשיאות זו במפרשים

בזכות כך שהיו שד"רים (שלוחי דרבנן) אשר עברו בין הארצות ושלחו את דבר ה' מבבל לכל ארצות העולם, הוברר לו הדבר בכל הארצות, גם עדי אשכנז, ריפת ותוגרמה, כי עודנו עימנו נשיא בבבל ו"דוד מלך ישראל חי וקיים" עמנו כשאנו בתבל ובדיוק כפי אשר פירש רבן של ישראל רבינו שלמה יצחקי ז"ל (בראשית מ"ט י') ממקום מגוריו בצרפת בזה"ל: "לא יסור שבט מיהודה. מדוד ואילך אלו ראשי גליות שבבבל (סנהדרין ה'.), שרודים את העם בשבט, הממונים על פי המלכות".

התחושה העזובה בבבל

לא זה אשר שימח את יהודי בבל. זוהי בבל, אשר על נהרותיה ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון, היתה בבל ונשארה בבל אשר השומע קול בכיית המוני יהודיה ביום המר והנמהר של חורבן הבית, יום ט' באב- חש בחורבן הבית כאילו נשרף כעת מולו.

כך חשו שם הדק היטב את שמע החורבן אשר נכדו הגדול של הנשיא חכם משה, בן לבנו חכם מרדכי הוא רבינו מהרש"ם שנדוך כבר כתב בספרו "מזמור לאסף" במשליו ובנופת צוף אמרותיו מהי ההרגשה האמתית שיש לחוש מצער החורבן. ואכן הלומד דבריו מזדעזע עד עמקי נשמתו הצמאה לדברים שכאלו. הן מי שלא זכה לחוש כך, כארי עלה מבבל סבא קדישא רבינו מגנן של ישראל חכם אהרן משה ב"ר ציון יצחק חכם-ברוך-מעלם חתנא דשלשלתא אשר לשאלת שלומו היה משיב בצער כי "השכינה בגלות", מי שלא זכה לחוש כי כל צערו במילתא דעלמא הוא אותו חורבן בית מקדשנו ותפארתנו אשר קישר ברוחניותו בין ישראל לאביהם שבשמים, מי שלא זכה לחוש להיכן מופנה כל צערו שבעולם- אז היאך ובמה יתנחם והכיצד לא תובילתו אנחתו ליאוש עד בית שאול תחתיות. לא כן באותם ענקי רוח אשר בהם דברותינו הללו עסוקים ולא כן הוא הדבר בדברים החוצבים על נושא החורבן של רבינו מהרש"ם שנדוך אשר בגלל כניסתם אל הלב בהבנה כה גדולה על צער חורבן בית המקדש ראה אכן נכדו הצדיק הקדוש הרב ה"תולדות אהרן ומשה" חכם ברוך מעלם זצללה"ה לבחור דיקא בהם בהכניסו את עניין החורבן גרידא מספר "מזמור לאסף" הנז' של זקנו הגדול כהקדמה לתיקון חצות בספרו ספר התחינות הראשון בדורנו האחרון אשר כך בחר לקרוא לשם חיבורו זה- "תולדות אהרן ומשה".

אבות השלשלת הנוגעת בשלשלת הנשיאות, נשיאותו של חכם משה שנדוך הנשיא. הנשיא היה בן לרבינו הגדול חכם מרדכי בכמוה"ר אברהם בכמוהר"ר ששון שנדוך זצוק"ל.

בימינו אנו, ימים אשר בהם התרוקנה בבל מכל גידוליה, זקנים עם נערים עזבוה והשאירוה ערומה בעת המלחמה, נזכרים אנו בערגת קודש כי צדיקים חיים עודם שם, הלוא הם המה הצדיקים הקרויים חיים אפילו במיתתם ולכאורה מי יעלה בדעתו מבלי לדעת, מעשי הבורא הגדול והנורא לחשוב מחשבות אחרות מאשר הידיעות המובנות, כי המה עודם שמה בקבורתם.

ואם הם אינם נראים שם- אז הסברא נותנת כי הם כבר בארץ הקודש^[2], הן יד אשר נגעה שם ברבותינו- לא זזה מן הקבר עד כי פגעה בה יד ה' אשר על כבודם של צדיקים לא מוחל . ולא רק צדיקים אשר אנו כעת שטים בסיפור התקופה העוסקת בהם, נמצאים שם. היאך זיכרוננו היתל בנו אם לא נזכרנו כי מיחזקאל הנביא ועד עזרא הסופר רבו הצדיקים הקבורים בבבל כל כך, הן בדרך לקברו של יחזקאל הנביא ע"ה נפטר מופת הדורות הבן איש חי מעמנו ועלה לעולם שכולו טוב אחרי חברו את הספר "מראות יחזקאל" המדבר בנביא הענק הזה. אולם בדרך לקברו של עזרא הסופר- היתה אתנחתא מטהרת ובריאה לנפש, הן היה מקום טוב לטבול בו ולהיטהר, מקום טוב כזה אשר הנו אחד מאותם ארבעת הנהרות הידועים מפרשת בראשית כמחוברים אל גן העדן התחתון, הוא הוא נהר החידקל שעל גדות העיר בגדאד, אשר למרגלותיו נקבר עזרא הסופר, אליו פנה ללכת, עוד בשנים הקודמות למופת הדורות מרנא הבא"ח, הנשיא אשר בבבל, כשזה ארע, אזי אם אנו מורים באצבע לאותה שנה גרידא, נהיה אז מוצבים כלפי שנת ה-ת"ק ליצירה, הוא פנה לשם יחד עם הגביר המרומם כמוהר"ר יוסף נסים מנחם גבאי ויחדיו הם החליטו על בניית תוספת האוהל הגדול לציונו הקדוש של עזרא הסופר, אוהל אשר בבנייתו נכלל ארון קודש ומכאן התהווה מקום הציון של עזרא הסופר ע"ה להיותו מקום ללימוד ובית תפילה קבוע. מעשה נצח אשר נחרט על שיש בשמותיהם של הנשיא והגביר מעל ארון הקודש שהיה חלק חשוב באותה תרומה כמובן.

ושוב נזכר הנשיא גם עלי ספר בתרומותיו, בספר "נתיבות שלום", ספרו של הרב הגדול המשורר רבינו עזרא בכמוהר"ר יחזקאל הבבלי נמצא אף שם כתוב כ'ראש מעלת תהילת עטרת הגבירים היקרים, הגביר היקר והנעלה לשם טוב ולתהילה כה"ר משה מרדכי יצ"ו וכו' והגביר היקר והנעלה לשם טוב ולתהילה כה"ר יוסף נסים יצ"ו'.

קשיים רבים עברה יהדות בבל, צרות ורדיפות.

אף אחת לכמה עשרות שנים היתה פורצת מגפת דבר ומפילה חללים מקרב העם.

אך עם כל דא, בכל פעם השתקמה קדושתה של בבל מחדש וקול התורה בקע בה כבעבר.

בשלהי שנת ה' תק"ב ובראשית שנת ה' תק"ג פגעה אחת ממגפות הדבר הקשות ביותר ביהודי בבל. נפלו אז חללים רבים. תאניה ואניה נשמעו בכל עבר ופינה ואין מציל.

במחוז בבל התחוללה אנדרלמוסיה כבדה מאוד שהפילה חללים לרוב. ראשי ישיבות גדולים, מגידי שיעורים, דיינים, מורי הוראה, ראשי מתבטאות, החלו נספים בזה אחר זה במגיפה אשר בורא עולם אמר ועשה, עד כי כמעט לא נותר סיני ועוקר הרים לפליטה. המצב הרוחני קשה היה. הנשיא עודנו נשאר בחיותו.

אך חיים ללא תורה. חיים ללא ישיבות- אינם חיים כלל. וכשאין ראש לישיבה, אזי היאך היא ישיבה. לכן עשה הנשיא את השימוש הנכון ביותר בחייו הנותרים לו לפליטה ושלח לבעל "בית דינו של שלמה" הרב הגדול הגה"ק רבינו רפאל שלמה לניאדו זצוק"ל, ראש רבני ודייני ארם-צובה, היא חאלב שבסוריא, עיר שהיתה מלאה בחכמים, שליחות בהולה, בה תיאר הנשיא את המצב הירוד החדש שהתהווה לאחר המגיפה, וביקש בקשה חפוזה, כי ישלח להם תיכף תלמיד חכם גדול וצדיק, מעירו, ענק-רוח כזה שכוחו במותניו להעמיד דת על תילה כדי להחיות ולרפא מחדש את פצעי ירידת המצב הרוחני שנוצרו לפתע אף בבגדאד שבבבל. אכן מיהר רבינו רפאל שלמה לניאדו ופנה אל תלמידו הגדול הגה"ק רבינו צדקה בכמוהר"ר סעדיה חוצין הראשון זצוק"ל אשר כונה בפי חכמי דורו "אחד משרפי מעלה" והטיל עליו את המשרה רבת האחריות.

כשחשב רבינו רפאל שלמה לניאדו לעומקו של עניין, מיד מצא אסמכתא מן השמים לחכם זה אשר עלה לו במוחו כי הוא מי שיושיע את קהילות קודש בבל ממצבן, שכן הפטרת פרשת אותו שבוע, פרשת ניצבים, היה בה רמז חזק דווקא לשליחתו של רבינו צדקה אל בגדאד, כי נאמר בה שמו של הרב במילות הפסוק "אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ" (ישעיה ס"ג א') ומכאן הבין רבינו רפאל שלמה לניאדו כי בו טמונה הושעת בני בבל מצרתם הרוחנית ומרוב התפעלותו של הרב מהרמז שראה בכך מן השמים, שיגר מכתב לבבל בו כתב לנשיא את הפסוק "אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ" שמהפטרת אותו שבוע.

אם נתאר את המצב שהיה אז בבבל, אזי נצטרך לשים לב לעובדה שעקב החרדות הגדולות אשר השאירו את חתתם על הכלל מתחושת המגיפה הגדולה שקרתה בבגדאד, בני בגדאד עדיין לא שבו לבתיהם כרגיל, החששות שהיו להם להיכנס לביתם שבו מנת האוויר פחותה ממה שהיא בשדות- נשארו כאילו הפכו למסורת מימי קדם, הגיעו ימי ראש השנה והעם סועדים בשדות. משוררים גם על כך שהמגיפה פסקה, כך, בתוככי ימי הדין הקדושים, ימי ראש השנה, תחת לחוש את בוראם מקרוב, כמו ירדה להם אבן מהלב ודווקא אז נשמו להם לרווחה.

ובכן השאלה פשוטה, אולם התשובה אולי קשה; 'מה עושים במצב הקשה הזה להשבת העטרה...'. אך מי כגה"ק רבינו צדקה חוצין להסיק מסקנה ולחולל את מהפכת ה'אכשורי דרא' במיטבה. אומנם הכיצד יעשה זאת.

אומנם, יש הנהגה ויש הנהגה. אומר מופת הדורות מרנא הבא"ח^[3] כי מנהיג ששם לבו לכך שמכבדים אותו- הראייה הזו מטעה אותו ולא נותנת לו לחשוב, האומנם. הכיצד יוכל הוא להחמיר כראוי. הן הדמיון מראה כאילו בגלל מרבית חומרותיו - הוא ירד ממעמדו, אך רק מנהיג שאינו מתבונן בכבוד שעושים לו הבריות – אזי אינו מתבלבל, ומכיוון שהגה"ק רבינו ה"צדקה ומשפט" אחז חזק בשפלות וענווה, ממילא הבחין רק במה שצריך לעשות ולא במה שירים את מעמד כבודו. הן הנה כבר מבארת הגמרא מה עושים כשהדור מגיע לירידה רוחנית ואת זה לומדים מהגמרא במסכת ביצה (ב':)^[4]. שכאשר מצב הדור מגלה שלא שייך להגיע לזלזול בגדולת המצוות והסייגים- יש מקום להקל יותר לפי העניין והצורך, אך אם המצב מראה שכן שייך להגיע לזלזול בגדולת המצוות והסייגים- חובה דווקא אז להחמיר יותר על יותר^[5].

ואכן, בתוך זמן קצר הגיע הרב לבגדאד שבבבל והחל לעמול בכל כוחו כדי לבנות את חרבות היהדות על ידי תיקון תקנות חשובות והפעיל מחדש את חיי התורה ששקקו בעיר מתמיד.

ובאוֹמֶד הַדַּעַת, ברור שמכאן רק עליה היתה, אפשר לחשוב מה בכלל היה קורה אילולא היה נוהג הגה"ק רבינו צדקה חוצין בהבנה אחרת מזאת ומנהיג חלילה פשרנות נוספת תחת פשרנות קיימת. הן אברהם אבינו ע"ה, בפרידתו הקשה מלוט, כבר לימד, כי יצר הרע יודע איך להכניס ללב ש"קירוב" זה רק "כדי לקרב" כשהוא מסתיר מעיני הכל ש"קירוב" הוא כדי "להתקרב". על כך גם אומר הגר"א מוילנא ז"ל, שהמקרב דומה לשמש הציציות שאחרי שהביא לעשיית הציציות- נהפך לקטן מכולם. זאת חכמת רבינו צדקה חוצין ולכן דווקא אותו בחר רבינו רפאל שלמה לניאדו לשלוח לבגדאד שבבבל בזמן ירידה. כי בלעדי דרכו זאת החזקה- הכל לא היה קורה, רק ירידה נוספת.

וכל זה מתחיל בעמל הרב שהוציא הגה"ק רבינו צדקה חוצין מן הכח אל הפועל וביצע זאת לא רק בכך שמסר נפשו לעזוב את בני עירו אליהם הורגל ולעשות דרכו לארץ רחוקה, אלא שעם כל הנלאות מטורח הדרך אשר מארם צובה היא חאלב שבסוריה ועד בגדאד שבבבל ונגד כל הקושי שחש מכך כשהגיע לעיר שבורה ורצוצה ממגיפה קשה, עיר בה איש לא הכירו- עשה הגה"ק רבינו צדקה חוצין כמצווה עליו ולא ויתר לעצמו כלל עד כי זכה בבבל להחזרת העטרה ליושנה.

כך גם מעיד נכדו הגה"ק רבינו צדקה בכמוהר"ר משה חוצין, נשיא בד"צ עד"ח לק"ק ספרדים ירושלם, הנקרא רבינו צדקה חוצין השני^[6], כי בכל ימיו של זקנו הגה"ק רבינו צדקה חוצין הראשון בבגדאד, הפריח בס"ד מחדש את לימוד התורה בבגדאד על ידי סדרים חדשים שהוסיף ועל ידי תקנות רבות שתיקן למנהג נצח כמו התקנה שבימי ראש השנה יתקבצו לַחֲבוּרוֹת תֵּכֶף אַחַר הַקִּדּוּשׁ וְהַסְּעוּדָה וְיִלְמְדוּ בִּכְנוּפִיָּה סֵפֶר הַתְּהִלִּים וְאִדְּרָא זוּטָא אוֹ רָבָא בִּשְׁנֵי הַיָּמִים עַד זְמַן מִנְחָה ובד בבד עם מנהיגותו, הספיק גם לחבר אפוא את חיבורו שו"ת "צדקה ומשפט" על ארבעת חלקי שולחן ערוך ולהוציא לאור את ספרו "עבודת הצדקה".

שלושים שנה ישב רבינו צדקה חוצין הראשון על כסא הרבנות בבגדאד וכאמור עמלו המפרך נשא פרי. עד אשר פרצה שוב מגיפה בשנת ה' תקל"ג והוא היה מחלליה.

סיפור העלילה על הנשיא

כאמור, רבינו צדקה חוצין הגיע לבגדאד על פי בקשתו של הנשיא רבינו חכם משה שנדוך שהיה כבר לקראת סוף ימיו. בתוך תקופה קצרה זו בה חפפה מנהיגות שניהם, העלילו על הנשיא, עלילת שוא בפני הפחה אחמד פאשה, והלה גזר עליו גזר דין מוות ללא משפט צדק. יהודי בבל שנחרדו לשמע פסק הדין, החליטו לעשות ככל שביכולתם כדי לבטלו. משלחת מכובדת הגיעה אל הפחה הגאה. השליחים התחננו על נפשו של נשיאם האהוב והנערץ וביקשו לטהר את שמו ולזכותו. בסיום דבריהם אף התחייבו לשלם כופר נפש, ככל שיושת עליהם, כדי להציל את הנשיא מהצפוי לו. הפחה החמדן הסכים. סכום הממון אשר השית על יהודי העיר בגדאד היה עצום^[7], אולם הם לא התמהמהו והחלו לאספו. אחד המרבה ואחד הממעיט, אולם כולם נתנו מעבר ליכולתם.

אך גם לאחר שהממון הרב ניתן לפחה, עוד לא התרצה לשחרר את הנשיא מכלאו אלא אם כן ימחל לו הנשיא על סכום כסף^[8] שהיה חייב לו ויפטור אותו מתשלום.

הנשיא ויתר כמובן על סכום הכסף וחייו ניתנו לו לשלל. הוא הושב אל משרתו כבראשונה והמשיך לשרת את בני עמו באמונה לשמחתם של בני העיר ורבם, רבינו צדקה חוצין הראשון בראשם.

בעקבות פרשה רצופת חסדי שמים זו ובראות הנשיא מבית דוד את חששות בני עמו מן הסכנות הנשקפות לחייו כשעלולה לרבוץ בקלות קנאה מן הגויים כלפיו, הסיק שיש אכן לשמור שמירה יתירה על שלשלת בית דוד כי תישמר חיה וקיימת עד לגאולה השלימה והסכים כי יחפשו לכך פתרון נבון. נוסף לכך, הנשיא עצמו הוסיף להראות הכנעה יתירה בפני הפחה אחמד פאשא, הוא שאל את הפחה אם ובמה יוכל להועיל לפחה ולתושבי בבל והפחה אכן שלח את הנשיא לסדר עבורו מחדש את ענייני העיר בגדאד. אך בהזדמנות בה ביקש הפחה מאת הנשיא להגיע אל העיר חילה שבבבל להבאת מזונות למען העיר בגדאד, התעכב הנשיא בעיר חילה כחודש ימים וכמו קיוה כי בזמן זה יעבור לגמרי זעמו של הפחה.

כשחזר הנשיא מהעיר חילה, כבר פורסמה לכאורה הוראה מטעם הפחה כי אין להביע כבוד לנשיא מעל כבודו של הפחה עצמו. מחשש שלא יראה הדבר כמרידה בפחה בזמן גלות, התגונן אז הנשיא בבקשה מהולה בענווה כי יפסיקו לנהוג בו בחוצות ובשווקים כבוד מלכים ממש. כמו כן העדיף הנשיא כי תואר הנשיאות יועתק גם הוא כלפי חוץ לאחד מהמשנים לנשיא אשר אותו הפחה הכיר משכבר. בהכתרתו של המשנה כובד הפחה הגאה בעצמו.

והנה אם נבחין נמצא כי על אף הכל, דבריו של השפתי חכמים ז"ל דלעיל כלפי זרע דוד מלכא ע"ה וז"ל: "ואפילו בזמן הגלות תהיה להם שררה מועטת" לא תמו מן הארץ ועודם חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואפילו שהדבר אינו ידוע, הרי שעוד הינם חיים וקיימים בכל תוקף ועוז בהיות כך שאותם תלמידי חכמים שהעם נוהג עד כיום כלפיהם במין של כבוד גדול עם אהבה רבה, ומבלי ליחס את אותו מין כבוד גם לתלמידי החכמים הגדולים מאותה שלשלת בתורה, הנם אלו שהגיעו ממש משלשלת זאת גרידא, כי כך גזר הבורא יתברך ובכך נמצא ש"דוד מלך ישראל חי וקיים".

כאמור, אותם רמי מעלה שהיו מעבירים את דבר ה' מבבל כמעט לכל קצוות תבל או שהיו מגיעים לבבל כדי להנות מזיוה ולהעביר דבר ה' ברמה למקום מושבם וליהודי תבל- נקראו שד"רים, ראשי התיבות "שלוחי דרבנן", שכן שלוחיהם של חכמי התורה הם היו במסעותיהם וכך האירו לעולם באור התורה ומצוותיה.

רבינו מרדכי בכמוהר"ר שמואל יפה ביקר גם הוא בבבל. היה זה בשלהי שנת ה' תק"י. כאשר הגיע רבינו מרדכי יפה לתוככי העיר החשובה שבבבל היא בגדאד , התפעל עד מאוד מהנשיא רבינו חכם משה שנדוך, סגנו ומשניו וכתב על כך (שיטה לא נודע למי, קושטא תקי"א, בהקדמה): והנשיאים אשר היו בזמני הגביר המרומם חכם חרשים ונבון על מעלה דחיל ומוקיר לרבנן כמה"ר משה מרדכי נ"ע ושני לו הח' המרומם הן גביר נשיא הגולה כמה"ר יוסף ויהי ה' את יוסף אשר עשה משפט וצדקה לעמו וגם אכסניא שלי אשר נתארחתי בצל קורתו אלהי אברהם בעזרתו ביתו פתוח לרווחה ויוסף הוא המשביר לכל עוברים ושבים שר וטפסר כמה"ר יוסף גחטון ואחרון אחרון חביב ה"ה ידידי וידיד נפשי ראש וקצין שר וטפסר החכם השלם ובקי בכל חכמה ומעולם לא פסקה ישיבה מביתו בקיבוץ אלופי לומדי תורה אשר בקהילת הקדוש כבוד שמו מפוארים כמהר"ר כליפא נר"ו. עכ"ל.

ובמה ראה רבינו מרדכי יפה, העובר בבבל, כי הנשיא רבינו הגדול חכם משה בכמוה"ר מרדכי הנשיא הינו "חכם חרשים ונבון על מעלה".

אלא יש לומר שהמילה 'חרש' אומנם גם רומזת שלרוב הרצון לשמוע את מוצא פיו- הכל נעשו כחרשים (מדרש תנחומא, בראשית), אך 'חכם חרשים' זה לכאורה אומר שגם לנשיא עצמו היתה חכמה מיוחדת בהיותו חכם בכך שהיה הוא מקיים בנפשו "סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה" (מס' אבות ג' י"ג) ושותק, לנשיאות הוא אומנם הוכרח משום שבו בחר ה', אך עם כל זאת, הן כבר ראינו במס' תמיד, ששאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב 'מה יעשה אדם ויתקבל על הבריות' ושמה שהם השיבוהו זה שישנא מלכות ושלטון ואלכסנדרוס ניסה להתייהר ולומר להם שיש לו עצה טובה משלהם 'שיתקרב למלכות ולשלטון ויעשה טובות עם אנשים' וגם ככה יאהבוהו. ובכן כבר אין חידוש הרי בכך שלא רק שזה מה שאכן עשה הנשיא רבינו חכם משה שנדוך, אלא שגם היה שתקן גדול.

ומכאן שעם כל חכמת יוון הגדולה של "חָכְמָה בַּגּוֹיִם תַּאֲמִין" (איכה רבה, ב' י"ג), רואים שעל חינם לא האמין אלכסנדרוס לזקני הנגב שהשיבוהו אכן דברים נכונים, כי אומנם אין טוב מלהתרחק ממלוכה ושלטון והן על אף כל פעולותיו של הנשיא חכם משה שנדוך עדיין קרה שהעלילו עליו בני עם אחר וכי הטבע הוא שעל מלך או נשיא רובצת קנאה בפרט במסקנתו לחייב את הנידון שחייב כנגד הנידון שהיה עליו לזכות.

קל מאוד לסבור שבזכות כל צדקותיו של רבינו חכם משה שנדוך הנשיא- זכה הנשיא להאריך ימים גם אחרי אותה מגיפה, ובכן, מתברר שבעצמותו של עניין, כעין חלק ה"מים אחרונים" שנותנים לצד האחר כדי שלא יגבה חלילה יותר מזה, כך גם כאן שכעין 'פדיון נפש' נעשה כאן לנשיא גם מקורות הזמן בכך שהוריקו עליו יהודי בגדאד כסף וזהב לרוב לפחה היהיר תמורת חייו.

בחודש תמוז תפ"ח נמצא כתב יד של הנשיא בעיר מוצל שבבבל. כתב יד זה היה כתיבה של כל ספר "אורים ותומים" בכתב ידו של הנשיא רבינו חכם משה שנדוך. עדות לכך נכתבה בידי ה' נסים חזן שמקום מגוריו היה בעיר מוצל שבבבל. הוא כתב כך: 'הועתק בעיר אשור יע"א להבת הגביר היקר והנעלה לישרים נאוה כל תהלה השר והטפסר כבוד שיך משה מרדכי נר"ו'. ע"כ.

בנו הנודע אכן של הנשיא היה כמוהר"ר מרדכי שנדוך זצוק"ל, הוא כנראה וכמובן כבר לא נקרא "נשיא", רק שבהצנע ובהשקט נשא על עצמו מעמד רם וחשוב מאוד מול היהודים ונשא לו לאשה את אחות אמו של ענק הרוח הרם בענקים, עליו כתבו חכמי ירושלים "לא קם כמשה", הלוא הוא ה'ריש גלותא' כמוהר"ר משה חיים (סבו של ה'בן איש חי') לו לאשה.

הרב אהרן משה חכם ברוך מעלם
מחבר הספרים "תולדות אהרן ומשה" ו"מוסר ישמח לב"

חייו ופעולותיו

רווחים נוספים לכלל

• |ממייסדי ישיבת "בני ציון" על קבר רחל אמנו ע"ה
• |-הוציא לאור את ספריו של זקנו רבינו מהרש"ם שנדוך בטרם הופסדו
• הוציא לאור את הספר "לשון חכמים" ביחד עם ידידו הגאון חכם רפאל שלמה לנידאו זצ"ל
  

ייחוס

• צאצא לרבינו המהרש"ם שנדוך בעל ה"קול ששון" ועוד ומיוחס דרך אמו לנשיאי בבל עד דוד המלך
  

פרטים

• |מקום הולדתו: בגדאד שבבבל [= עיראק] ||מקום פטירה: ירושלם. ישראל.
  
• עלייה: שנות ה'תרצ"ו לערך
  
• כינוי שם משפחה: מעלם (בערבית. בעברית: מלמד) שם משפחה נוסף: חכם ברוך (על שם סבו, האבא של אביו חכם ציון יצחק ^[9]). ה"תולדות אהרן ומשה" עצמו נהג לחתום את שמו בכתב חצי קולמוס במילים אהרן ציון ח' ברוך, חתימה זו הינה מילה משמו, מילה משם אביו ותואר עם שם סבו.
  

אישים סביבו

רבותיו

• אביו, הרה"צ חכם ציון יצחק. חכם ברוך. מעלם.
• הגה"ק חכם רבי צדקה חוצין מייסד עדה החרדית לבני ספרד.
• הרב הגדול המקובל האלקי חכם אפריים הכהן^[10] ראש ישיבת "עוז והדר" שע"י ישיבת "פורת יוסף"^[11].
• הגאון האדיר רב רבנן חכם עזרא עטייה^[12].
• הגה"ק המקובל חכם סלמאן בן אליהו^[13].
• הגה"ק חכם עובדיה הדאיה ראש ישיבת בית א-ל.
• הגה"ק חכם מרדכי יפת שרעבי
• והגה"ק חכם חכם סלמאן חוגי עבודי ראב"ד ירושלם.
  

ידידיו

• הגה"צ חכם רבי יעקב מוצפי - ראש אבות בתי הדין עדה חרדית לבני ספרד.
• הגה"צ חכם סלמאן מוצפי.
• זקן המקובלים הרב הגדול הגאון החסיד חכם יצחק כדורי.
• גיסו הרב הגדול החסיד הגאון הקדוש המקובל חכם ציון ברכה.
• ורב רבנן חכם יהודה יהושע חיים צדקה ראש ישיבת "פורת יוסף" גאולה.
  

תלמיד חבר

• הרב הגדול המקובל חכם שמואל דרזי- ראש ישיבת "ניות ברמה" תכב"ץ.
• הרב הגדול הגאון החסיד המקובל הרב מרדכי אליהו.
• שר התורה והיראה מרנא הגאון הגדול חכם שבתי אטון- ראש ישיבת "ראשית חכמה" ירושת"ו.
• הגאון הגדול חכם יהודה מעלם- מראשי ישיבת "פורת יוסף" גאולה תכב"ץ
• והרב הגדול המקובל חכם שלום בכמוהר"ר עובדיה הדאיה- ראש ישיבת "בית א-ל" תכב"ץ.
  

מתלמידיו

• אחיו, הרב הצדיק חכם יוסף. ציון. חכם ברוך. מעלם.
• בן אחות אמו, הגאון המופלג הרב עובדיה יוסף.
• הרב הגדול חכם עזרא יונה^[14]
• הצדיק הנסתר יוסף דיין.
• הרה"צ רבי יאשיהו פולק מחסידות ביאלה.
• הצדיק רבי שמואל כהן גבאי בית הכנסת עזרא הסופר ומשמשו בקודש.
• הרה"ח רבי מרדכי יצחקי בן אחותו ורב המושב "פורת"
• ועוד רבים.
  

הורתו

תיאור

! לידה: !! פטירה: || -נולד ביום א' בשבט לערך בשנת ה' תרס"ו ליצירה || נפטר בשנת ה' תשמ"ט ליצירה
נולד לאביו הרה"צ חכם ציון יצחק^[15] ולאמו הצדיקה והחסידה מרת שמחה^[16]
משפחתו ידועה בהצנע לכת. הם מאוד חוששים מהקדמת תארים לשמם^[17] ובשל כך עדיין מעטים הפרטים שסופרו על ראשית חייו, עם זאת ידעו כולם לקרותו "חכם אהרן" כאילו היה זה שמו.

לידתו

לידתו לוותה בשמחה אדירה שכן היה זה לאחר פטירת אחיו יחזקאל בבגדאד וכן, לפי המסופר במשפחתו^[18], היה אור גדול בבית עת לידתו.

קורותיו

ילדותו

בילדותו, עת החלו להישמע בעולם דיבורים על הקמת מדינת ישראל, החלו להישמע בבגדאד כינויי גנאי כלפי היהודים המתגוררים ברובע היהודי שבבגדאד, מצב זה גרם שמשחק התגרויות החל משתולל בין ילדי הערבים לבין ילדי היהודים. במצב זה מסופר שכאשר הבחינה אמו ע"ה בהתגרות שבין הילדים, כצאצאית לשלשלת נשיאים שהיו ממונים מהשלטון הטורקי על החלת סדר ומשמעת הן בין יהודים והן בין גויים, היתה יוצאת לחצר ביתה ופונה באיום לילדי הגויים כי באם ימשיכו בהתגרות הזו, הוא מיד תקרא לבנה חכם אהרן שיאמר פסוק ואז רע ומר יהיה גורלם והילדים המתגרים היו נמלטים משמועה זו על נפשם^[19].

נערותו

למד מנערותו עם הרב הגדול המקובל חכם שמואל דרזי ועם זקן המקובלים חכם יצחק כדורי^[20]. חכם שמואל דרזי סיפר על נערותו של החכם ה"תולדות אהרן ומשה" ב"ר ציון יצחק. חכם ברוך. מעלם כי מנהגו היה לישון על ספסל ב"מדרש בית זליכה" כשכיפה גדולה עוטפת את ראשו וחבלים לידיו והתולדות אהרן ומשה. ציון. חכם ברוך. מעלם ביקשו שאם רואה הוא כי מגיעה עת חצות ליל והוא ישן- ימשוך אותו הוא בחבלים הללו ויעיר אותו לאמירת "תיקון חצות".
בבגדאד הוא התייתם מאמו, שגם כן אחיותיה נפטרו אומנם אחר עלותן לארץ הקודש אך בזו אחר זו.

עלייתו

בשנות השלושים לחייו עלה לארץ הקודש בצורה שקטה עם אביו כשאור דולק בבית ורכוש רב נמצא בו כדי שלא יכירו בכך השלטון, אז הורו לו רבותיו הגדולים חכם אפריים הכהן וחכם סלמאן חוגי עבודי כי על אף הספקות הכרוכות בכך^[21]- הגיע העת לשאת אשה. הוא יצא למסע ארוך ומפתל בדרכים בלתי מובנות של אותן שנים והגיע לציונו של התנא רבי מאיר בעל הנס, שם חלם על זוגתו לעתיד, ולציונו של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי במירון.

נישואיו

כשעלתה בת אחות אמו מרת סעידה לארץ הקודש בשנות ה' תש"ח, הכריז רבו הרב הגדול המקובל חכם אפריים הכהן כי "הגיעה זוגתו של חכם אהרן" והוא אכן היה השדכן. זוגתו לעתיד חלמה אז כי אמו של ה"תולדות אהרן ומשה" מוסרת לה מגש ובו זר פרחים וארבעה כיפות כשהיא אומרת לאחות אמה שעדיף כי תתן מגש זה לבנה הצדיק. בעתיד צהלה משמחה כשראתה כי נולדו להם ארבעה בנים ובת אחת כמו ציור החלום.

יסוד הישיבה על קבר רחל אמנו

בהמשך ייסד עם ידידו המקובל חכם סלמאן מוצפי את ישיבת "בני ציון" על קברה של רחל אמנו, מחשש כי בלילה ספרי הקודש יגנבו, היו ה"תולדות אהרן ומשה" ואחיו הרה"צ חכם יוסף צ. י. חכם ברוך. מעלם נושאים כל ערב את ספרי הקודש על כתפיהם בשקים ובעת חצות הלילה שבים לקברה של רחל אמנו ע"ה כשהשקים ללומדי הישיבה שוב על כתפיהם^[22].

מסירותו לכלל

תרומותיו

על אף שהיו סומכים עליו בהעברת כספים לישיבות ולמוסדות תורה על פי מוצא פיו כלפי המקום או האדם הנזקק לכך, לא הסכים לקבל כספים למענו עצמו על אף שהוא חי בעוני ומחסור.
בין מקומות התורה להם העביר כספים נמצאים גם ישיבת "פורת יוסף" תכב"ץ וארגון "יד לאחים". חילק תפילין מהודרים מאוד של רש"י, של ר"ת ושל שימושא רבה, לאנשים שידם לא היתה משגת זאת ועודד מאוד במרץ להניח לכל הפחות את זוג התפילין לדעת רבינו תם. הוא עצמו הניח תפילת שחרית את שני זוגות התפילין של רש"י ור"ת יחדיו ואילו בתפילת המנחה אף שימושא רבה בתפילת המנחה כמנהג רבינו האר"י הקדוש.

התעסקותו בתיקונים רוחניים

עסק בתיקונים ובתיקוני נפטרים. באחד מהתיקוני הנפטרים סיפרה רעייתו שהיתה דמות יונה בבית כשהבית סגור וקור עז בחוץ, דמות היונה הגיעה למיטתו והקיפה את המיטה וכשהתעורר ה"תולדות אהרן ומשה" סיפר שהדבר ידוע לו ממה שחלם באותה עת וזוהי הנשמה שתוקנה שבאה להודות לו על כך^[23].
היה בדעתו לערוך תיקון מסוכן מאוד לו עצמו למען קירוב הגאולה, אך מנעו ידידו חכם סלמאן מוצפי ממעשה זה בכך שבחר שלא להשתתף עמו בכך ולא ניתן לערוך תיקון זה יחידי^[24].
הצדיק חכם יחזקאל ירוחם חתנו של ידיד ה"תולדות אהרן ומשה" הרב המקובל חכם סלמאן מוצפי סיפר כי היו הם עורכים תיקון לכפרת עוונות בהכנסת גופם לדוד מי קרח, ה"תולדות אהרן ומשה" כאילו לא השתתף בתיקון משאין ביכולתו, אך כשפנה חתנו של המקובל חכם סלמאן מוצפי הוא הרה"צ ר' יחזקאל ירוחם להורדת דוד מי הקרח מגג בית הכנסת "מנחת יהודה" שם התיקון נערך, מצאו קפוא ומעולף, הוא אז חימם לו מים והצליח להשיב לו את רוחו.

צומות ותעניות לכפרה כללית או פרטית

היה בתענית דיבור כל חייו מלבד דיבור שנצרך ביותר ושמסוג הנאמר עליו בחז"ל "שיחת חולין של תלמידי חכמים". כמו כן היה צם שלושה ימים ברצף בימי השובבי"ם^[25]

התקשרויות

הרה"צ רבי יאשיהו פולק מחסידות ביאלה מספר שנקשר הוא אליו בתחילה ממראה שראה במירון של אותם ימים בהם היתה כברת דרך קשה ביותר למירון, נסיעה בטקסי לתחנת הרכבת ליד גן הפעמון, רכבת לבית שמש, נסיעה לחיפה, מחיפה נסיעה לצפת, ירידה בכביש ועלייה על קוצים וברקנים לציונו של רשב"י כאשר הזמנים של הרכבים הציבוריים מעיר לעיר היו רק שלושה פעמים ביום ואם לא מספיקים להגיע למירון ביום אחד- אז מגיעים רק ביום שלאחריו. הוא הגיע לשם במסירות נפש ופנה לישון שם. באמצע הליל שמע קול רעש ופחד על נפשו מאוד. בהמשך התקרב אליו הקול ואז שמע שמבקש הוא משהו להדליק בו אש, הרב יאשיהו פולק פחד ואמר 'לא. אין לי כזה דבר'. עבר זמן מה והנה נדלקת אש והרב פולק יאשיהו עוקב אחריה בפחד לאן היא מגיעה, עד שראה את הדמות הזו בוכה בבכי מר ונשגב מהבנה במנגינת "נהרות בבל" משם הגיעה הדמות בראשיתה ומיד חקר אחר אותה הדמות עד שנקשר אליה בכל נפשו ומאודו וכך נהיה לתלמידו ומקורבו.
ידוע היה בחלומות נשגבים של חזיונות על העתיד ולחיזוקם של אנשים הצריכים לכך גילה כי אף ראה את מקומו לעתיד בגן עדן.
הרב הגדול המקובל חכם מרדכי שרעבי נהג להדר לו באומרו "ברוך הבא, גברא רבה" עת הגיע ללמוד עמו קבלה וגיסו המקובל האלקי חכם ציון ברכה אמר עליו "הלוואי והיו לי רבע ממידותיו, הייתי מסתפק בזה". הגה"צ רבי בנימין זאב חשין הנקרא "הצדיק הירושלמי" ראהו בכניסה לכותל המערבי לבוש בבגדי השבת כמנהגו בימי השישי וכאומרו שאז נפגשים שם עם נשמות האבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, כשהבחין בו הרב חשין ניגש לנשק את ידו ואילו ה"תולדות אהרן ומשה" חשב אף הוא לנסות זאת מול ידו של הרב חשין. אחר כך נשאל הרב חשין, שנודע כמבין בחכמת הפרצוף להפליא, מה ראה כעת, השיב הרב חשין כי ראה עמוד של אש מיתמר ועולה מפניו הקדושות.
בעריכת חיבורו "תולדות אהרן ומשה" התייעל בהבנת לשון הקודש צחה להבנת הקוראים בידידו ותלמידו חברו הרב הגדול המקובל חכם שמואל דרזי - ראש ישיבת "ניות ברמה", ברב הגדול המקובל רבי שלום בכמוהר"ר עובדיה הדאיה - ראש ישיבת "בית א-ל" ובראשון לציון הרב הגדול הגאון החסיד המקובל רבי מרדכי אליהו^[26] ואילו בחיבורו "מוסר ישמח לב" כתב ככתבם וכלשונם את דברי רבותיו הגדולים זצוק"ל.

יצוין כי הספר "תולדות אהרן ומשה" שחיבר חכם אהרן משה חכם ברוך מעלם לא מש מסדר יומו הקבוע של הרב מרדכי אליהו ואותו ספר שהיה מונח בביתו של הרב מרדכי אליהו מולא על ידו בסימונים לפתיחה קלה.

יארצייט ומקום קבורה

עת פטירתו ביום ל' סיוון של שנת ה' תשמ"ט בכה עליו מרורים ידידו זקן המקובלים חכם יצחק כדורי עמו למד בחברותא וביקש חלקה ליד מקום מנוחתו. מקום מנוחתו הוא בכניסה ל[הר המנוחות]. אגב, מקום זה משמש כצינור ישועות פרטי וכללי^[27] ובפרט בימי ערב ראש חודש, ט"ו לחודש וערב שבת קודש (יום השישי) בטרם בוא חצות היום, ימים שאותם פירט הרב בפתיחה לספרו "תולדות אהרן ומשה" בשם רבינו האר"י הקדוש כימים בהם נשמת הצדיק נמצאת על קברו ביותר ולכן בימים הללו מועיל במיוחד אם המשתטח עצמו יבקש מבורא עולם שישמע בקשתו בזכות נשמת הצדיק או לחלופין בימים הללו גם מועילה במיוחד ההשתטחות והבקשה מנשמת הצדיק כי יתפלל הוא על המשתטח. כשהיוצא מן האמור הוא שהיות והרב "תולדות אהרן ומשה" נפטר בראש חודש כאשר ידוע מהמקובלים כלפי ראש חודש שהנשמה אז אינה במקום ציונה, העולים לקברו לרוב עולים בערב יום פטירתו, שזהו ערב ראש חודש תמוז.

קיצור מההספדים

רב רבנן חכם יהודה יהושע חיים צדקה אמר אז כי "המגן של עם ישראל" נסתלק כשהוא קישר דבריו לפיגוע של דרדור רכב ציבורי גדול עם ארבעים ואחת^[28] נספים לתהום ליד טלז-סטון באומרו שזה בגלל שאין את "המגן" שהיה עד כה, אמרו כי רב רבנן חכם יהודה צדקה נמצא חוזה את העתיד בדבריו כשאף אמר "קרה מה שלא קרה משך חמישים שנה" בנוגע לפיגוע זה, כי אכן זו גם לא היתה הפעם האחרונה של פיגוע שכזה^[29] ואף קולו החזק של ראש ישיבת "ראשית חכמה" שר התורה והיראה חכם שבתי אטון נישא אז ברמה בכוונו לאותם דברים של חכם יהודה צדקה.

עסק בטהרתו

הגה"צ חכם יוסף עדס מראשי ישיבת "פורת יוסף".

הספידוהו

• רב רבנן חכם יהודה יהושע חיים צדקה- ראש ישיבת "פורת יוסף" תכב"ץ.
• המגיד הירושלמי הרב שבתי יודלביץ.
• שר התורה חכם שבתי בכמוהר"ר בן ציון אטון- ראש ישיבת "ראשית חכמה" ירושת"ו.
• מראשי ישיבת "פורת יוסף" מו"ר הגה"צ חכם יוסף עדס.
• הרב הגדול הגאון רבי נעים בן אליהו, רב שכונת הבוכרים.
• הרב הגדול הגאון המקובל רבי מרדכי אליהו, הראשון לציון.
• מראשי ישיבת "פורת יוסף" מו"ר הגה"צ חכם יהודה מעלם.
• הגאון המקובל רבי יעקב ב"ר משה הלל- ראש מוסדות "חברת אהבת שלום".
• הדרשן המופלג הרב בן ציון- בכמוהר"ר סלמאן מוצפי.
• הדרשן הרב חיים גזית- ראש כולל "חדוות חיים".
• הרה"ג ר' יצחק יוסף- בכה"ר עובדיה יוסף.
• ועוד.
  

תקופת חייו של הרב משה המר על ציר הזמן

לקריאה נוספת

• הוי מתלמידיו של אהרן, מאת נכדיו.
• הקדמה לספרו "תולדות אהרן ומשה" (בהוצאות המאוחרות לפטירתו, מ-תשמ"ט), הקדמה מאת בניו ורבנים מקורבים.

קישורים חיצוניים