שובבי"ם

ימי שובבי"ם או שובבי"ם ת"ת ,ר"ת של פרשיות השבוע שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, (תרומה ותצווה), הם תקופת הימים שבשבועות בהם קוראים בתורה את הפרשיות הנ"ל. מכונים כך על שם הפסוק "שובו בנים שובבים"^[1], הרומז לחזרה בתשובה. בימים אלו ישנם הנוהגים להתענות תעניות בה"ב, מפני שימים אלו מסוגלים לתשובה, ובפרט על חטאים הקשורים במידת היסוד- הצניעות ושמירת הברית.

מקור המנהג[עריכה]

העדות הכתובה הראשון להתענות בימים אלו הוא בדברי רבי חיים ויטאל בשער רוח הקודש: "שיש מנהג קדום בכל ישראל להתענות ארבעים יום רצופים, שיש מן היום הראשון של פרשת שמות עד פרשת תרומה וקצת מן תצווה ונתנו בהם סימן שובו בנים שובבים..." גם בארצות אשכנז מנהג זה היה מקובל, כפי שכותב רבי משה מפרעמיסלא, תלמיד המהרש"ל בספרו מטה משה, בשם המהר"ש- רבו של המהרי"ל שהיה מגדולי מסדרי מנהג אשכנז. ישנם מקורות נוספים למנהג זה^[2]. יש לציין כי במקור, היה נהוג להתענות דווקא בשנה מעוברת, ולא בשנה רגילה^[3], אולם, כבר בפרי מגדים מובא, שגם בשנים רגילות יש להתענות בימי השובבי"ם, אולם לא כמו בשנים מעוברות, בהן מתענים שובבי"ם ת"ת, וכן המנהג המקובל כיום.

היו מנהגים קדומים להתענות ארבעים יום (כל ימי השובבי"ם ללא ט"ו בשבט וראש חודש בהם לא מתענים) או פ"ד יום (שתי תעניות ארוכות בנות שני ימים ושני לילות, שכל אחת מהן שווה עשרים ושבע תעניות- ראה את החשבון בספר "צפרון שמיר"), אולם אין הם מקובלים כיום^[4].

כמו כן, המנהג שהיה מקובל באשכנז ואיטליה להתענות יום אחד בכל שבוע משבועות השובבי"ם, וכתב הלבוש שהיום הזה הוא דוקא יום חמישי^[5]. לפי עדותו של רבי חיים פלאג'י, כך היה נהוג גם באיזמיר שבתורכיה. היו שנהגו לצום ביום שישי בלבד, מפני שיום זה מכוון כנגד ספירת היסוד^[6], וכן נוהגים עד היום בקרב חסידי טשרנוביל.

היו שכתבו שגם פרשיות ויקהל ופקודי נכללות בימים אלו, אולם דבריהם לא נתקבלו^[7]. ברם, היו שכתבו^[8] שכאשר ר"ח וט"ו בשבט חלים ביום חמישי, ישלימו את התעניות בפרשיות אלו.

בקרב חסידי חב"ד- לא נוהגים להתענות בימים אלו מכמה סיבות^[9] אלום, לפי המלצת הרבי- הרב מנחם מנדל שניאורסון, מומלץ להתענות תענית דיבור, שהיא קשה יותר מתענית אכילה ושתיה, או "תענית הראב"ד"- לא לאכול מאכלים טעימים אלא רק את המינימום ההכרחי.

טעמים[עריכה]

טעמים רבים נאמרו למנהג זה, חלקם על פי הנגלה וחלקם על פי הקבלה. טעמים אלו נאמרו דווקא לגבי שנה מעוברת. בהם:

• חששו שנשים מעוברת תפלנה את עובריהן בשנים מעוברות, ועל כן תקנו שמונה תעניות (לפי המנהג שמתענים תענית אחת בשבוע, ראה לעיל), ולכן מתחילים דווקא מפרשת שמות שעוסקת בפריה רביה של בני ישראל (רבי מרדכי יפה, "הלבוש" על שולחן ערוך אורח חיים סימן תרפ"ה).
• בשנה מעוברת נוסף חודש אחד, וגדל המרחק שבין תקופת תעניות בה"ב שבחודש חשוון לתקופת התעניות שבחודש אייר, וכנגד החודש הנוסף, בו יש ארבעה שבועות (בהם יש שמונה ימי שני וחמישי), תקנו שמונה תעניות, אלא שכדי לא להכביד על הציבור להתענות שמונה תעניות מרוכזות, פיזרו אותן במשך שמונה שבועות (שם).
• שנת העיבור נוצרה בגלל שנתמעטה הלבנה ולכן שנת החמה ושנת הלבנה אין זהות, ולכן, שנה מעוברת ראויה יותר לתשובה. (רבי ישעיה הלוי הורביץ, שני לוחות הברית- של"ה).

מדוע דווקא שובבי"ם?[עריכה]

מסביר השל"ה, כי הסיבה בגללה נבחרו דווקא ימים אלה היא מפני שבפרשיות אלו מוזכרים ענייני תשובה, תפילה וצדקה, וכן תלמוד תורה, גמילו חסדים ועבודה. לפי האר"י, ימים אלו מסוגלים לתשובה יותר משאר השנה, כפי שנאמר בפסוק "שובו בנים שובבים", מפני שבגלות מצרים המתחילה בפרשת שמות, החל להיתקן חטא אדם הראשון, שהוא כנגד עוון קרי, ובפרשת משפטים, בה נאמרו דיני עבד עברי, מסתיים התיקון.

מנהגים בימי השובבי"ם[עריכה]

הנוהגים להתענות בשובבי"ם, נוהגים להתפלל תפילה כבכל תענית, כולל קריאת התורה "ויחל" ואמירת עננו. יש נוהגים לומר במנחה של יום חמישי סליחות שחיבר רבי משה זכות (הרמ"ז), מגדולי המקובלים באיטליה. סליחות אלו מסודרות לפי השבועות, כאשר לכל שבוע ישנן סליחות מיוחדות.

כתבו כמה מגדולי האדמו"רים, כי מי שקשה לו לצום, ירבה בימים אלו בתשובה, תפילה וצדקה ובפרט בלימוד תורה שבעל פה^[10], או ללמוד שני דפים עם תוספות או חמישה דפים עם הרא"ש, שזה מועיל יותר מתענית^[11].

ישנו מנהג בימי הושבבי"ם לגמור את כל ספר תהילים.

אימרות בעניין השובבי"ם[עריכה]

• "שובבי"ם הם כמו עשרת ימי תשובה, והוא זמן שמקובל התפילה בבחינה כמו עשרת ימי תשובה" (רבי אהרן מז'יטומיר, "תולדות אהרן").
• "ובשבת (שבימי השובבי"ם) הזמן מסוגל ביותר" (רבי ישראל אלתר מגור, "בית ישראל").

לקריאה נוספת[עריכה]

• א. ש. חן, שובו בנים שובבי"ם, תוספת לעיתון המודיע, כ' בשבט תשנ"ד.
• סידור אוצר התפילות, ענין שובבי"ם ת"ת.

הערות שוליים[עריכה]