מצה עשירה
|
|
מצה עשירה היא מצה שהוכנה מקמח שנילוש במי פירות בלבד, ללא מגע מים. הפוסקים נחלקו האם מי פירות מחמיצים את העיסה וכן האם משתנה הדין כאשר מוסיפים להם מים. להלכה, בני עדות המזרח נוהגים לאכול מצה עשירה, אולם האשכנזים נמנעו מאכילתה בפסח. בימינו, התעורר דיון נוסף לגבי עוגיות "הפפושדו" להן מוסיפים גם חומרים נוספים מלבד מי פירות ולגביהם נחלקו פוסקי עדות המזרח האם הן מוגדרות כמצה עשירה או כחמץ גמור.
מקור[עריכה]
הגמרא פסחים לה ב מביאה את דבריו של ריש לקיש כי "עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצה כרת" ובהמשך מובא טעמו כי "מי פירות אין מחמיצין". מדברי ריש לקיש עולה כי מצה שנעשית על ידי מי פירות או שמן ויין איננה מחמיצה ולכן מותרת לאכילה בפסח.
גדר ההיתר[עריכה]
הראשונים מקשים על שיטת ריש לקיש כי בהמשך הגמרא מובא בברייתא כי לכתחילה אין ללוש בפסח עיסה מיין ושמן ודבש מכיוון שהיא עלולה להחמיץ בקלות, וממילא עולה מכאן סתירה לריש לקיש הסובר כי מי פירות אינם מחמיצים [1]. רש"י פירש כי גם ריש לקיש לא התיר לאכול מצה עשירה, אלא רק פסק כי "אין חייבין על חימוצה כרת". לפירושו, ריש לקיש סובר כי מצה עשירה מוגדרת כחמץ נוקשה, כלומר חמץ שמעולם לא החמיץ באופן מלא, ולכן על אף שהוא אסור באכילה אין בו חיוב כרת. כשיטתו פסק גם הראב"ד הלכות חמץ ומצה ה ב.
מנגד, תוספות מסבירים כי ריש לקיש התיר מצה עשירה לכתחילה ולשיטתו מי פירות אינם מחמיצים כלל. לשיטתם, הברייתא שהובאה בהמשך הגמרא מדברת על מקרה בו הוסיפו למי הפירות גם מים ובמקרה כזה מי הפירות מחמיצים במהירות וקשה לשמור עליהם. כשיטה זו פסק גם הרמב"ם הלכות חמץ ומצה ה ב וכן המאירי חיזק את דברי התוספות כי מי פירות אין מחמיצים בעדות מאת חכמי הטבע שקבעו כי רק מים עשויים להחמיץ את העיסה ולא מי פירות.
הלכה[עריכה]
השולחן ערוך אורח חיים תסב א פסק כשיטת תוספות כי מי פירות אין מחמיצים אך אין לצאת בהם ידי חובת אכילת מצה בליל הסדר "מי פרות בלא מים אין מחמיצין כלל, ומותר לאכול בפסח מצה שנילושה במי פרות אפילו שהתה כל היום, אבל אין יוצא בה ידי חובתו". השולחן ערוך ממשיך כשיטת תוספות ופוסק גם כי מי פירות שהתערבו עם מים מחמיצים במהירות. אמנם, במידה והמים התערבו במי הפירות לפני שהשתמשו בהם בעיסה הם בטלים ואינם מחמיצים את העיסה אורח חיים תסב י.
מנגד, הרמ"א פסק כי אין נוהגים ללוש במי פירות בפסח. המשנה ברורה משנה ברורה תסב טו הסביר בשיטתו כי הוא מחמיר כשיטת רש"י לעיל כי ייתכן ומי פירות גם מחמיצים, וכן מפני החשש שמא נתערבו מים במי הפירות קודם שהשתמשו בהם לאפייה, ולשיטתו הם אינם מתבטלים. ערוך השולחן פסק גם הוא לאסור והביא כי נוהגים להביא מצה עשירה לחולים.
דין עוגיות יין[עריכה]
בימינו התעורר פולמוס גדול בין פוסקי הספרדים אודות אכילת מצה עשירה. הפולמוס התעורר בעת כהונת הרב עובדיה יוסף כרב הראשי לישראל, אז הכשיר את מפעל העוגיות "אחים פפושדו" שייצר עוגיות מקמח ויין בלבד. לעומתו, הרב מרדכי אליהו אסר את העוגיות, ופרסם חוות דעת הלכתית כי עוגיות אלו הינן חמץ גמור. דעתו התבססה על כך שמוסיפים ליין חומר משמר טריות הנקרא "ביסולפיט", שמצורף ליין כנוזל, ולכן העיסה מוחמצת. לאיסור זה הצטרף גם הבא אחריו, הרב אליהו בקשי דורון, שערך התייעצות עם מומחים בכירים בתחום הכימיה של המזון, והגיע למסקנה כי העוגיות הללו אסורות משום שמוסיפים לעיסה אבקת אפיה, המפרישה חומר הגורם להתפחת העיסה.
להיתרו של הרב עובדיה יוסף הצטרף הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר, שהתכתב בסוגיה זו עם הרב בקשי-דורון.
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב עידוא אלבה, מצה עשירה, בהוצאת המכון לרבני ישובים קרית ארבע.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- דין מצה עשירה ועוגיות הפפושדו הרב חנניה מלכה
- דין מצה עשירה הרב שמואל אליהו
הערות שוליים
- ↑ בברייתא רבן גמליאל וחכמים חולקים מה לעשות בדיעבד כאשר כבר עשה אותה בפסח כאשר לרבן גמליאל ישרוף אותה ולחכמים מותרת בדיעבד