מיזם אגרות הראיה של הוצאת "מאבני המקום" מאגד מידע היסטורי, הארות ומקבילות לכל אגרת, מתוך חכמת ההמונים.

רקע לאגרת

רקע זה נוגע לאגרות השמיטה בכלל.

בשנת תר"ע חלה שנת שמיטה בא"י. הראי"ה, שהחל את תפקידו כרבן של יפו והמושבות זמן לא רב לפני סוגיה זו, ניקלע לסערה גדולה בא"י של אז. מחד, היישוב הישן שטען כי יש לקיים את השמיטה לחומרתה, קרי הפקרת הקרקעות והפסקת ההתיישבות החלקאית (שעליה התבססה הכלכלה של היישוב החדש). מאידך, אנשי היישוב החדש שטענו כי לא יוכלו להתקיים בא"י אם ישמרו את השמיטה כעיקר הדין. מה גם, שפקידי הברון שהיו אמונים על העבודה, לא התירו לחקלאים להפסיק את העבודה. הראי"ה נקרע בין שתי המחנות. לבסוף, אילן גדול שניתלה עליו הראי"ה הוא "היתר מכירה" – חידוש הלכתי שמבוסס על מכירת הקרקע לגוי באופן כזה שניתן להמשיך לעבד אותה בתנאים מסויימים. בהיתר זה לראשונה נעשה שימוש ע"י ר' משה בן יוסף טראני (המבי"ט) ואומץ ע"י רבני חובבי ציון. לאחר פרסום היתר זה געש הישוב בא"י. רבני ירושלים ואנשי היישוב הישן קראו כנגד הראי"ה וראו בכך חילול מצוות שמיטה. פשקווילים וכרוזים הפוגעים בראי"ה אישית הופצו ברחובות ירושלים. אף ידיד קרוב, ר' דוד בן זאב וילוסקי, הרידב"ז, שיצא להגנתו של הרב בעבר, ניהל עם הראי"ה התכתבות ארוכה ותקיפה.

אחד הפתרונות שהוצע ע"י ר' חיים ברלין (בנו של הנצי"ב מוולוז'ין, אחד מרבותיו של הראי"ה) הוא "קופת שומרי שביעית". קופה זו אמורה הייתה להיאסף מאנשי היישוב ומחו"ל, ובכך לאפשר לחקלאים להפקיר אדמותיהם ולא להיפגע כלכלית.

מכתב זה נשלח לראי"ה בשליחות רבני ירושלים – ר' שמואל סלנט ור' חיים ברלין – על ידי יוסף אליה וינוגרד, שכפי הנראה היה מעסקני היישוב הישן:

בעזה"י

יום עש"ק אחו"ק ח' אייר התרס"ט שלוכטו"ס למע"כ הרב הגאון הגדול הצדיק יס"ע אשכול הכופר הכהן הגדול וכו' כקש"ת מוה"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א אבדק"ק יפו והמושבות יצ"ו

אחדשה"ט ושלו' תוה"ק!

הנני להציע לפני מעכתר"ה, כי עפ"י הענין מיוחד שזכיתי לקבל פני הרב הדומה למה"צ הוא ניהו הרב הגאון הגדול הצדיק מרן מוהר"ח בערלין שליט"א, והובא על שולחנו הטהור ענין דבר השמיטא הבע"ל ונצטער אותו צדיק מאד אם ח"ו יחללוהו, אף כי אנוסים הם בשאלת וכי תאמרו וגו', ותוה"ד הורצה ג"כ עד כמה מעכתר"ה הוא ניהו מר מצטער ומיגע א"ע בדעת של תורה להמציא להם התירים להצילם לכה"פ מדין מזידים ולהעמידם בשורה של שוגגים, ולעומת כל זה נשמע ג"כ קול אחר, ומה יהי' סוף הדבר אם הקנאים יתעוררו לצאת כנגד כל ההיתרים והקולות, ויצאו חלוצים בסופה ורעש ותרועת מלחמה ויהיה ח"ו חילול ה' בדבר, ואחרית מחלוקת כזו שמתחילתה אפילו תהי' לש"ש, אבל מי יודע אחריתה, חוץ ממה שע"ז יחרד כל איש הירא את ה' ויתר לבבו על עיקר מצות השמיטה תתבטל ולא תתקים בימינו, שבכח וזכות מצוה זו מצפים אנחנו להגאל, וגאולה תהיה לנו אם לא נכריח את הארה"ק להוציא יבולה שלא בזמן הוצאה, למען תעצור כוחותיה בקרבה ותלט נפזרים, ותוסיף תת כוחה להוליד להצמיח צמח צדקה ברכה וישועה לאחר עיבור השלם של שהוי שנים עשר חודש כפסק הלכה כרבא תוספאה , ובמה שקלקלו בו ניתקן, והדברים ארוכים מאד מאד. אך לא עת ומקום להאסף פה ולא לדרשא קאתינן. והנה עלה בעצת הגאון הנ"ל שליט"א לנסות לקרוא קריאה גדולה לכל אחב"י, לכל ארצות פזוריהם, הקרובים והרחוקים, ע"י מכתבים נדפסים נשלחים לכל הרבנים הג' הגדולים הצדיקים היראים, למנות גובים בכל עיר ועיר, וכל אחב"י ישתתפו בפרוטיהם לקיים המצוה הרבה והגדולה הזאת, בתת כאו"א משלומי אמוני ישראל סך עשרה קאפ' בשנת השמיטה, ויוכל לשלם זאת אף לחצאין חמישה קאפ' בראש מחצה שנה ראשונה, וחמשה בראש מחצה שנה השניה. לפרנסת אחב"י איכרי ארצינו הקדושה השובתים בשנה השביעית, וזה יהיה נחשב לפני אבינו שבשמים ב"ה כאילו כל כלל ישראל שבתו וקימו שנת השבתון כדת וכהלכה. וכעת העצה הזאת עלתה יפה לפניו שלח להרב הגאון הגדול הצדיק הרש"ס שליט"א, אשר גם הוא יחתום עימו על קול הקורא הזה, והשיב לו הגאון הרש"ס שליט"א כי טוב בעיניו לקום ולהשלים דבר עצתו, אך בתנאי דוקא אם תחלה יודיע הדבר למעכתר"ה וגם הוא יהי' עמהם בעצה אחת עצת ד' אשר היא תקום, ועפ"י חובת המצוה מצוה לשמוע דברי חכמים, חויבתי וזכיתי אנכי להיות מן המודיעים זאת למעכתר"ה הרמה בכת"י הק' למעכה"ג מוהר"ח בערלין שליט"א בהקדם ביותר מוקדם. ובזה אצא מאת פניו המאירים ואו"ש כנה"ר וכא"נ הדושו"ט ושכתרה"ק המצפה לגאולה קרובה.

יוסף אלי' ווינגראד

הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים

נמען האגרת

האגרת

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, י"ב אייר תרס"ט.

לכבוד גאוני עוזנו, צפירות תפארתנו ועטרות ראשינו, מרן הגרש"ס והגר"ח ברלין שליט"א,

יראו בטוב ד' בארץ חיים לאוי"ט.

שלו' שלו' למרנן ורבנן ולתורתם הק'.

זה מקרוב הגיעני מכתב מת"ח יקר אחד מבני ציון היקרים, ובו כתוב שעלה על דעת הדר"ג שי' לעשות איזה תיקון בדבר השביעית הבעל"ט, שתהי' יכולה להיות נשמרת כהלכתה מבלי סמיכה על היתירים של דוחק להפקיע המצוה הקדושה הזאת, שאלי' נשאנו עינינו מאז גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו. ולא באתי בזה כ"א להודיע, שהנני נכון ג"א הצעיר למינקט בשיפולי גלימייהו דרבנן קדישי הדרת גאונם שי', ולעדור עמם במערכת עבודה תמה זאת בעה"י בל"נ.

והנה הדבר פשוט, שאחרי כל הטצדקי אשר נקוה שיזמין השי"ת, הבוחר בארץ חמדה לתת לעם קדשו, בעבור ישמרו חוקיו ועדותיו, לא נוכל להמלט מלהשתמש בהיתר המכירה, לכה"פ על רוב הפירות והכרמים, מפני שהפסק חיבור המסחר של שנה אחת יוכל חלילה להפך את כל מצב המסחר גם לשנים הבאות, ובכגון דא אין דנין אפשר משא"א. אבל כל הקרקעות של ירקות ותבואה, שהם חמורים באמת יותר מהכרמים והפירות, מפני שאלה האחרונים רוב המלאכות שלהן הוא לאוקמי אילנא, וישנם כמה פתחים להתיר ע"פ עומקא דדינא, שאין כאן מקום ביאורם, וגם ע"ד ענין המסחר וההוצאה לחו"ל גם כן ישנם דרכי היתר, שראוי לסמוך עליהם בשעה"ד גדול כזה, בצירוף היתר המכירה. אבל קרקעות הזריעה, שבהם אין שייך הפסד לשנים הבאות, ועבודותיהן הנן חמורות טובא, ודאי ראוי לנו להתאמץ לקרא בקול גדול לאחינו נוצרי תורה ומצות באהבה, שירימו תרומה לחזק את ידי השובתים בחריש ובקציר^[1]. וכאשר חפץ ד' בידינו יצלח תהי' בזה אתחלתא גדולה וטובה, להחל השרשת מצות שבת הארץ בקרב עם ד' עובדי אדמת הקודש. והנני יוצא בזה מאת פני קדשם בצפייה לתשובתם הטהורה, והשי"ת יעזרנו ע"ד כבוד שמו הנקרא על עמו ועל נחלתו, חותם בברכה מלונ"ח,

הק' אברהם יצחק ה"ק

אזכורים בספרים ובמאמרים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים