הרגשת נידה

בהלכות נידה, הרגשת דם הוא תנאי הכרחי לגרום טומאת נידה מדאורייתא לאישה שמצאה כתם על בשרה או בגדיה.

המקור לכלל[עריכה]

המקור לכלל זה הוא דברי שמואל במסכת נידה: "אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה טהורה שנאמר (ויקרא טו, יט) בבשרה עד שתרגיש בבשרה". כלומר: בפסוק הפותח את הלכות נידה נאמר: " וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב". המילה "בבשרה" באה ללמד כי דווקא אם היא חשה בבשרה בנביעת הדם, היא טמאה. בתלמוד הוסבר כי שמואל בא לפרש את הדין מדאורייתא, אך מדברי חכמים גם כתם ללא הרגשה מטמא את האישה, לפי רש"י - מחשש שמא הרגישה, ולפי חכמי התוספות - חז"ל גזרו טומאה חדשה על כל דם נידות, ככל הנראה כדי לא לחלק בין דם לדם ולא לגרום לטעויות ובלבול.

בפרשנות דברי שמואל קיימות שני אפשרויות, אם מדובר בגזירת הכתוב או בסברא:

האחת היא כי מדובר בגזירת הכתוב שאין דם נידה גורם לאשה טומאה עד שהאישה תרגיש ביציאתו, וגם אם ברור שהדם יצא מבשרה אין היא טמאה עד שתרגיש ביציאתו.

אפשרות שנייה היא שמדובר בכלל של התורה, הקובע כי אין לחשוש שמא הדם בא מהאשה אלא אם כן התלוותה אליו הרגשה, וכלשון הרמב"ם: "שחזקת הדם - בא בהרגשה". כדיעה זו סבור התוספות רי"ד הקובע שכוונת דברי שמואל שאמר שגם אם בדקה את המקום שבו ישבה ונמצא נקי ולאחר שישבה עליו מצאה עליו דם האישה טהורה מכיוון שללא הרגשה אנו מטילים ספק במהימנות הבדיקה - "אימר לא בדקה יפה". כמו כן התוספות רי"ד קובע שבמקרה שלפי הכלל "הלך אחר הרוב" ניתן לקבוע שהאישה טמאה, כגון אם רוב ימיה של האישה היא טמאה על ידי ראייה שאליה התלוותה הרגשה, אז אם נמצא כתם על בשרה יש להניח שלמרות שהפעם לא הרגישה - היא טמאה. כשיטת התוספות רי"ד סבור גם האור זרוע‏^[1]

מקור נוסף[עריכה]

מקור נוסף לכלל הם דברי רבי עקיבא: "מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע אמרה לו: ראיתי כתם, אמר לה: שמא מכה הייתה ביך? אמרה לו: הן, וחיתה. אמר לה: שמא יכולה להגלע ולהוציא דם? אמרה לו: הן. וטהרה רבי עקיבא. ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה, אמר להם: מה הדבר קשה בעיניכם? שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר – אלא להקל שנאמר (ויקרא ט"ו) ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה, דם ולא כתם". בדבריו של רבי עקיבא לא מפורש דין הרגשה, אך לפי הדיעה האומרת שהרגשה היא אמצעי לבירור שהדם בא מגופה - נמצא שדבריו של שמואל שווים לדבריו של רבי עקיבא, שגם הוא דורש "ראיית דם" וודאית ולא "כתם".

ההלכה[עריכה]

ההלכה נפסקה להלכה בשולחן ערוך‏^[2]:

	דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה. וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה ואסורה לבעלה אפילו לא הרגישה ואפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה. וצריכה הפסק טהרה - שתבדוק עצמה ותמצא טהורה ואחר כך תמנה שבעה נקיים חוץ מיום המציאה (כאילו ראתה וודאי)

בשולחן ערוך דן גם במקרה הפוך, של הרגשת דם ללא ראיית דם (בניגוד למקרה הנפוץ של דם ללא הרגשה, ומביא דעה שהיא טמאה: "ואם הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אחר כך ולא מצאה כלום יש מי שאומר שטמאה".

כיום[עריכה]

במהלך שלוש מאות השנים האחרונות נפוצה בקרב הפוסקים הטענה שנשים אינן מרגישות את יציאת הדם. ככלל, הפוסקים נחלקו לשתי סיעות מרכזיות:

יש הסוברים שכיום אצל רוב הנשים אין מצויה ההרגשה שמוזכרת בדברי התלמוד‏^[3], יש המסבירים זאת בחולשה שירדה לעולם וכתוצאה מכך התמעטה יכולת הנשים להרגיש הרגשות דקות כאלו‏^[4]. למרות זאת, קובע הרב יוסף שלום אלישיב וכן מקובל, כי גם כיום ישנה טומאה מדאורייתא, מכיוון שהתורה לא דרשה הרגשה כדי לקבוע טומאה, אלא שכאשר אישה שדרכה להרגיש ביציאת הדם מגופה אינה מרגישה זאת - הרי זו הוכחה שהדם אינו מגופה אלא ממקור אחר, וכיום שאין הוכחה זאת, שוב האישה טמאה מהתורה‏^[5].

לעומת זאת דעות אחרות קובעות שגם בזמן הזה הנשים מרגישות, הערוך השולחן קובע שהנשים מרגישות כשיוצא דם מגופן בדומה להרגשת הגוף לפני שיוצאים ממנו מי רגליים, ולפי המהר"ם שיק ההרגשה היא הרגשה כללית - גופנית רעה הקיימת גם כיום, כך גם פוסק הציץ אליעזר‏^[6], גם הרב משה פיינשטיין‏^[7] קובע שהנשים מרגישות לפני יציאת דם נידה מגופן אלא שמיעוטן אינן בקיאות להבין את טיב ההרגשה.

לאחרונה נמצאו סימוכין לסיעה השנייה, במחקר שבדק את נפוצות ההרגשות השונות בקרב נשים ומצא כי עשרות אחוזים מן הנבדקות מדווחות על הרגשות מסוגים שונים‏^[8].

קישורים חיצוניים[עריכה]

• הרב שלמה לוי, הרגשה בזמן הזה, באתר המכון לחקר הרפואה על פי התורה
• מאמרם של סטרוק ושץ, הרגשות הנידה בימינו, באתר המעין

הערות שוליים