רבי יצחק אברבנאל

דמותו - ויקישיתוף, תרם:Kordas

רבי יצחק אברבנאל הוא "דון יצחק בן יהודה אַבְּרַבַּנְאֵל", חי בין השנים: ה'קצ"ז (1437) ליסבון שבפורטוגל -ה'רס"ט (1508) ונציה שבאיטליה ונקבר בפדובה. היה מדינאי, איש כספים, פילוסוף ופרשן מקרא.

פירושו על המקרא מתאפיין בכך שהוא פותח בשאלות ועונה עליהן ברצף אחד, המהווה מאמר בפני עצמו. הוא מתבסס על המידע ההיסטורי שעמד לרשותו ממקורות יהודיים ואחרים, אשר היו מוכרים לו היטב.

הפירוש על התורה, כפי שרשום בכריכה, הודפס לראשונה בונציה שבאיטליה בשנת ה"א של"ט (5,339) לבריאת העולם - 1579 למנינם.

משפחתו

דון יצחק היה בן משפחת אברְבֶ‏נְאֵל או אַ‏בְרַ‏בַ‏‏נְאֵל, משפחה "רמה ונכבדה אשר יחושה למעלת נשיא הגיע עד לדוד המלך. לפי מסורת משפחתית היא הגיעה לספרד מיד לאחר חורבן בית המקדש הראשון. היה לה חותם מיוחד ומגילת יוחסין של שבט יהודה" ^[1]. בין בני משפחתו: יהודה בן שמואל או יוסף אברבנאל שהיה חי בסביליה שבספרד והיה לשר האוצר של מלך פורטוגל. לאחר גירוש ספרד בשנת רנ"ב (1492). דון יצחק אברבנאל ושלושת בניו: יהודה, יוסף ושמואל הגיעו לאיטליה:

• דון יהודה אברבנאל נודע בשם Leo Hebraeus.
• דון יוסף היה רופא מומחה בונציה ובפררה
• ושמואל הבן הצעיר היה משנה למלך בנאפולי. אמרו עליו שהוא נושא שלושה כתרים: כתר תורה, כתר גדולה וכתר עושר. אשתו, סיניורה בנונידה אברבנאל, הייתה מהתומכות בדוד הראובני, רקמה עבורו את דגלי שבטי ישראל ומימנה את מסעו לפורטוגל. היא עסקה ומנעה בזמנו גירוש יהודים מהעיר.

בני המשפחה הבאים במאות ה-15 וה-16 התיישבו בהולנד, אנגליה בלבנט ועוד ^[1].

תולדות חייו

דון יצחק אברבנאל נולד בליסבון ונתחנך תחת השגחת אביו, שהיה "איש רב פעלים ושר המלך" ^[1] למד תורה מפי גדולי הדור ובמיוחד מרבו המובהק, ר' יוסף בן אברהם חיון. ספרי הפילוסופים שהיו ידועים בימיו היו מוכרים לו. בנערותו חבר את הספר "עטרת זקנים" הכולל באור לפרשה : "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ" ‏‏^[2]. יחד עם חיבור זה חיבר גם את הספר "צורת היסודות", הכולל השקפות פילוסופיות על העולם והטבע וכן על ההשגחה הפרטית, השארת הנפש ויסודות הדת. הוא החל לכתוב פרוש לספר דברים בשם "מרכבת המשנה", אך הוא נאלץ לעזוב את עבודתו הספרותית בגלל בחירתו לשר האוצר על-ידי אלפונסו החמישי מלך פורטוגל .

דון יצחק סייע לפדיון 250 שבויים יהודים, אשר נמצאו בעיר ארזילה (Arzila)מרוקו עם כיבושה על ידי הנוצרים בשנת 1471. הוא אסף כסף לפדיונם, דאג למחסורם במשך שנתיים עד אשר נקלטו חזרה בספרד. בשנת 1483 העלילו עליו כי הוא עומד לבגוד במדינתו, פורטוגל. לפי-כך בקש מקלט בטולדו, מושב משפחתו בעבר. משם ניסה להסביר למלך את חפותו. הדבר לא עלה בידו והמלך החרים את רכושו. הוא חידש את כתיבת הפירוש לתנ"ך וסיים את חיבור הפירושים לספרים: יהושע, שופטים ושמואל. במהלך החיבור של פירושו לספר מלכים נקרא להמלכים הקתוליים:פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה ומינו אותו לשר האוצר של הממלכות :קסטיליה וארגון. בתפקיד זה שרת שמונה שנים^[1].

בשנת 1492 יצחק אברבנאל, ניסה לפעול למניעת גירוש ספרד אך בסופו של דבר לא עלה בידו. על פי האגדה מלכי ספרד פרדיננד ואישתו איזאבלה הוציאו צו גירוש שאברבנאל נאבק בו ככל יכולתו והיציע פעמיים למלך סכומים עצומים של שוחד ובלבד שיבטלו את הצו אך נתקל בסירוב אם כי הוא היה קרוב מאוד לשכנעו לבטל את הגירוש. על פי האגדה, טורקוומדה האינקוויזיטור הראשי הקנאי התפרץ לחדרו של המלך, השליך לפניו את הצלב שנשא, וזעק: "יהודה איש קריות מכר את אדוננו תמורת 30 מטבעות כסף, ואתה מוכן למכור אותו תמורת 30 אלפים. קח וצלוב!" המלך, המום, חזר בו מכוונתו והכריז על גירוש כל יהודי ספרד.(ראו ציור מטה)

הוא יצא לגלות איטליה והתיישב בעיר נאפולי. גם שם מונה לשר האוצר. בשנת 1495 נאלץ להימלט לסיציליה וכל רכושו הוחרם. בהנשך הגיע לאי קורפו ללא כל רכוש. בשנת 1496 עבר ל מונופולי, עיירה ליד בארי, שם סיים בערב פסח רנ"ו את כתיבת ספרו "זבח פסח". בשנת 1503 הגיע לונציה. שם ניסה לפשר בין מנהיגי העיר לבין סוחרי פורטוגל בנושא המסחר בבשמים.

בשנת רס"ח נפטר דון יצחק אברבנאל בגיל 71 לחייו. בני דורו נהגו לציין שנה זו כשנת חס"ר, כי בשנה זו נילקח מהם החכם הדגול והאישיות המזהירה, השר דון יצחק אברבנאל. דון יצחק הובא למנוחות בעיר פדובה וחמישה ימים לאחר מכן נפטר הגאון הגדול, רבי יהודה מינץ מפדובה, שקברו נכרה ליד קברו של דון יצחק. כעבור כשנה פרצה מלחמה סביב העיר פדובה ובית העלמין היהודי נהרס עד היסוד כך שלא נודע בדיוק מקום קבורתם של שני גאונים אלה ^[3] .

יצירותיו

בשנותיו באיטליה התמסר להשלמת הפירוש לספרי התנ"ך. יצירתו הייתה לאחד הנכסים החשובים בפרשנות המקרא. גישתו המיוחדת הייתה בכך שמצא לנכון להסתייע בלימוד אורחות החיים והליכות המדינה שהיו נהוגות בארץ ישראל ולא עסק רק בדקדוקי השפה וההגיון. נסיונו המדיני גרם לו לפרש את המקראות על רקע הפוליטיקה והתככים בהם פגש בעבודתו עם מלכי ארץ. הוא מתאר בפירושיו את דרכי החיים והליכות המדינה שהיו נהוגים בארץ ישראל. הוא מתאר בבאוריו את חיי היהודים, הליכותיהם, מנהגיהם ומשטריהם, מאורעות המסבירים מאורעות בדברי ימיהם. דרכו לכתוב מבוא לפני כל ספר, בו הוא מבאר את זמן כתיבתו, סגנונו ותוכנו.

שיטת פירושו היא מיוחדת במינה. היא דנה בכל נושא במקרא בפרק לחוד. תחילה הוא מציג את השאלות. כך למשל בפרשת בשלח על פרק י"ז. הוא מתחיל את פירושו בדברים הבאים: "ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין וגומר עד ויבא עמלק, ויש לשאול בכאן שאלות:

• השאלה הא' - למה נזכר מסע זה דווקא, הרי העו מסעות גם קודם לכן ןכם אחרי זה.
• השאלה הב' - למה אמרו ישראל למשה "תנו לנו מים ונשתה" היה ראוי לןמר בלשון יחיד, שהרי אהרן לא נזכר כאן ודברו רק עם משה.וכך עד שאלה הז'.

עכשיו באות התשובות תוך רצף אחד. על השאלה הראשונה הוא משיב כי כאן היה אירוע: מציאת המים. ורק מקומות שקרה בהם משהו מובאים פרטים עליהם. ועל לשון הרבים הוא מתרץ כי היה זה "כנגד השם יתברך וכנגד משה ולא כנגד משה ואהרן כפי שסברו המפרשים". העם יתכוון שהם הולכים על פי ה' , לפי הענן ועמוד האש.

על תחיית המתים

במבוא לספר ישעיהו הוא הרחיב את לדון בנושא תחיית המתים והביע את דעתו על כך. ביו השאר הוא הגיע למסקנה כי תחיים המתים תכלול גם את הגוף - במצבו כפי שהיה בעת פטירתו - בנוסף לנשמה, אחרת הרי מדובר ב"גלגול נשמות". הוא מבחין בין תחיית המתים מעם ישראל אשר תכלול "יראי ה' וחושבי שמו אשר מתו בגלות בנפש מרה ולא אכלו לטובה (הם) יזכרו לתשועת ה' בגאולה העתידה". ואילו לאומות העולם "יברא ה' חדשה בארץ להחיות את המתים שכבר מתו מהם צריקים גמורים מהם נביאים מהם חכטי הדור". הוא מסיים להסביר את י"ד העיקרים כך^[1]:

• "בדור התחיה לא יהיו עור מלכים ולא שרים בין בני אדם אבל יהיו כלם שווין כמו שהיו בתהלת הבריאה."
• "בדור התהייה יתבטלו כל מיני עבודה זרה וכל מיני צלמים ופסלים מן העולס ונם אמונת ישו תתבטל כי איש הוא ולא אל."
• "שיהיה זטן התחייה בזמן קיבוץ הנליות או קרובח אליו".

שהותו בעיר מונופולי

רבי יצחק אברבנאל בחר את העיר מונופולי לגור בה בין השנים 1496 - 1503. היה זה לאחר גורש מספרד ונקלט בנפולי בחצרו של המלך הספרדי בשנת 1492. לאחר שנתיים, עם הכיבוש הצרפתי, נס לסיציליה ואחר-כך לאי קורפו ומשם חזר לאיטליה לעיר מונופולי. . בעיר זו סיים את כתיבת פירושו לספר דברים וחידש את פעילותו הספרותית. "הייתה זו תקופה חדשה ביצירתו שבה שאב השראה מהרגשות חדשות, מניעים חדשים ומערכת רעיונות חדשה ‏‏^[4]. הוא מצא מקום אידאלי לפיתוח מחשבותיו. אבל בסביבה שאננה זו הוא חש את ההרגשה של הנכר - בדידות התוקפת זרים מחוץ למקום מגוריהם. בנוסף לכך אזלו אמצעיו הכספיים. וכך התברר לו מצבו החדש, בגיל 58, בכל חומרתו.

אברבנאל חש שהגיע העת לספר על כח הסבל של היהודים וחיבר את ספרו "ימות עולם" - בו תאר את כוחו של העם היהודי. מכאן עבר לעסוק בשאלת הגאולה שחשיבותה עמדה על הפרק וחבר את הפירוש להגדה של פסח שכינה אותו "זבח פסח" ‏‏^[5] . הוא המשיך בכתיבת פירוש למסכת אבות בשם "נחלת אבות". הוא כתב זאת לבקשת בן זקוניו, שמואל, שהיה בסלוניקי. בפירוש הוא עמד על הירידה המוסרית שחלה בין ניצולי גירוש ספרד.

הוא היה עסוק בחיבורו "מעייני הישועה" - טרילוגיה משיחית. בחלק הראשון חיווה דעתו כי שבת 1503 תהיה שנת הגאולה. בשני כרכים נוספים:"ישועות משיחו" ו"משמיע ישועה" הוא מפרש את פסוקי התנ"ך שבהם רמזים לגאולה. בעזרתם ניסה לבסס את את ההשקפות והתחזיות שהשמיע ב"מעייני הישועה". בשנת 1498 הוא סיים את הטרילוגיה המשיחית". כתב על כך בנציון נתניהו: "היה זה המקורי, המסעיר ורב משמעות ביותר בכל חיובוריו של אברבנאל והיצירה הגדולה ביותר שנכתבה אי-פעם על הבעיה המשיחית עד זמנו" ‏‏^[6].

בשנת 1503, השליטה על ממלכת נפולי חזרה לספרדים. יהודה אברבנאל היה לרופא המלך וחזר לעיר. אבל רבי יצחק אברבנאל שסיים במונופולי תקופה של שבע וחצי שנים פוריות החליט לעבור צפונה לונציה.

ראש אמנה

ערך מורחב - ראש אמנה

ראש אמנה הוא סיפרו של רבי יצחק אברבנאל אשר סיים את כתיבתו בשנת 1496 והודפס בקושטא בשנת 1505 בתוספת "שירים שעשה החכם הר' יהודה אברבנאל בן השר המחבר על ספר ראש אמנה" - דברים שכתב בנו יהודה אברבנאל. מנחם קלנר הדיר את הספר והוסיף לו מבוא וכינה אותו ראש אמנה לדון יצחק אברבנאל . הוא יצא בהוצאת "אוניברסיטת בר-אילן.

מנחם קלנר כתב על הספר כי הוא האיר את מורכבות המונח "עיקרים" ואת האסכולות השונות בנושא, ומנתח את גישתו המיוחדת של אברבנאל למושג רב-פנים זה. ב"ראש אמנה" מאמץ אברבנאל גישה חד- משמעית לנושא הכפירה כל מי שטועה באמונה יהודית כל שהיא נחשב כופר המאבד חלקו בעוה"ב. קלנר בהקדמתו ל"ראש אמנה" מסביר את המניעים ההגותיים וההיסטוריים שהביאו את אברבנאל לעמדה חריפה זו.

מעייני הישועה

הוא סבר כי האמונה בביאת המשיח, כפי שנמסרה על -ידי חכמי התלמוד היא יסוד חשוב בדת היהודית. בספרו "מעייני הישועה" הוא האריך לדון בדניאל הנביא ובשני ספרים נוספים "משמיע ישועה" ו"ישועות משיחו" הוא באר את מאמרי התלמוד והמדרש על ימי הגאולה. ובכך "יהרוס את אמונות הנוצרים". בנוסף, כתב ספר חשוב אודות הדוגמות (עיקרים) בעולם היהודי ובכלל, ששמו הוא "ראש אמנה".

זבח פסח

נכתב בצרוף להגדה של פסח שהודפסה בקושטא בשנת 1505. עיקורו הוא חיבור של מאה שאלות על ליל הסדר. הוא מדגיש את השאלה, כאשר לא תמיד הוא מציג את התשובה ומשאיר בידי הקורא לחפש אותה. כך למשל בשאלות הבאות:

1. הקושיה הי"ג: למה חכמי ישראל סיפרו בימיאת מצרים כל הלילה. "מה הגיע אליהם לחסיר שינה מעיניהם ותנומה מעפעפיהם, והתורה ציוותה ושמחת החגיך. וזה עינוי נפש.

1. למה קוראים את הלל למקוטעין - חלק לפי הסעודה וחלק לאחריה. הוא אומר:"ויותר היה ראוי שנגמור את ההלל בבת אחת, מבלי הפסקה כדרך קריאתו במועדי ה'"
2. הקושיה האחרונה, אף היא ללא תשובה. "מה ראוי להכנסי בתוך פרקי הללפסוקי שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך.." בהצגת הקושיה, הוא מכם, הגעתי למאה קושיות !

הוא מספר בחיבורו על כל "הגזרות והגרושין מההאדם הראשון עד לזמנו^[1]. הספר מציג את הלכות הפסח בתשובה למאה שאלות שהוא שאל. נאמן לשיטתו הוא קודם הציג את השאלות ואחר-כך הציג את התשובות.

בוונציה המפלט האחרון והשאנן

דון יצחק אברבנאל הגיע לווצניה בשנת 1503. הוא שהה בעיר חמש שנים בלבד. אך הספיק להטביע בה את חותמו בתור בעל תבונה מדינית. כאשר הגיע לעיר היא הייתה לאחר חתימת הסכם שלום עם האימפריה העות'מאנית. אך הסיכוי שלה לחדש את הפעילות של דרך הבשמים - בדרך העות'מאנית. שכן, נפתחה דרך חדשה למסחר בתבלינים, דרך ההאוקיאנוס האטלנטי אשר פותחה על-ידי האימפריה הפורטוגזית. הדבר גרם לירידת מעמדה של ונציה, אשר בנוסף לתבוסה נגד הטורקים גם איבדה את מעמדה בסחר הבשמים.

זמן קצר לאחר בואו, דון אברבנאל הגיש ל"מועצת העשרה" , שליטי בעיר, תוכנית להסדרת ה"סחר בשמים" אשר, גם לונציה וגם לפורטוגל, לדעתו, יהיה כדאי להסכים עליה. מנהיגי העיר ונציה הבחינו "בסגולות הטובות ובמידת היושר של אישיותו"^[7]. אחיינו, יוסף אברבנאל, מנהל עניני הכספים של "הדוכס מוויזאו", היה צריך ליטול חלק בהסדר. פורטוגל סירבה להסדר, מסיבות משלה, ואילו אברבנאל נשאר בעיר "דמות נערצת עד סוף ימיו". שליטיה של ונציה הלכו אחרי ארונו בעת פטירתו בשנת 1508, למרות שהוא נקבר בפדובה שכן קבורת יהודים עדיין נאסרה באי ונציה.

רבינו דון יצחק אברבנאל, כפי שכונה, המשיך בוונציה בפעילותו הספרותית. במקביל, בנו יהודה אברבנאל, הוציא לאור בקושטא, בשנת ,1505 שלושה מספריו: "נחלת אבות", "זבח פסח" ו"ראש אמנה" ואף חיבר להן הקדשות פיוטיות^[7].

אברבנאל השלים את פירושיו לנביאים אחרונים ובו הבהיר נקודות בתחזיתו המשיחית "משמיע ישועה". הוא סיים גם את כתיבת הפירושים לארבעת ראשוני חמשת חומשי תורה. היות ואלו היו החיבורים האחרונים אפשר לראות בהם "את הניסוח המוסמך ביותר של דעותיו", כאשר הוא לבדו כתב כי השקיעה בהם את "כל מעייניו וידיעותיו" ^[7].

חיבורו האחרון היה "תשובות לשאול". בחיבור זה השיב ל-12 שאלות פילוסופיות שהציג לו תלמידו שמואל הכהן אשכנזי. תשובותיו מייצגות את ההתקפה העזה וכבדת המשקל ביותר על פרשני הרמב"ם^[7].

ה"בלדה על אסתריקה ואברבנאל"

השיר "הבלדה של אסטריקה ואברבנאל " של יוסי בכר וחיים צור ששרה אופירה גלוסקא.

השמועה עשתה כנפיים,
דון יצחק אברבנאל
מצא זיווג מן השמים
אסתריקה עוזיאל
נדוניה איך תמצא לה
כי אביה רק חייט
כבר שנים כולם אמרו לה
לא ירצה בך אף אחד

מי מילל ומי פילל
שאסתריקה תינשא
לדון יצחק אברבנאל

המקור: אלי אשד התוך אתר :שירונט

זכרונות לבית דוד

אברהם שלום פרידיברג חיבר את "זכרונות לבית דוד " ובו הוא מפרט את בני משפחת אברבנאל שייתכן שהם מצאצאיה בית דוד.

דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגה דעות

בנציון נתניהו כתב עליו את ספרו וכינה אותו : "שר האוצר היהודי המפורסם ביותר של כל הזמנים".

לפי אלי אשד "אף על פי שאברבנאל היה הוגה-דעות מיסטי, שהאמין באמיתות המקרא כפשוטן, דעותיו על ראשיתה והתפתחותה של התרבות ועל תולדות המדינה ומשטריה השונים (ביחוד על המלוכה והדמוקרטיה) מפליאות בכמה מגישותיהן החדישות, המעוררות עניין רב אצל חוקרים בני זמננו".

כפי שנתניהו מראה הוא נשאר עד סוף חייו יהודי אורתודוכסי נוקשה.

הספר תורגם מאנגלית על-ידי אהרן אמיר בהשתתפות המחבר בהוצאת שוקן - ירושלים ותל-אביב

הערות שוליים

לקריאה נוספת

• תולדות המחבר במבוא לספר זבח פסח, אשר חברו דון יצחק אברבנאל, בן השר יהודה אברבנאל, נדפס ב"ויניציאה" בשנת ש"ה לפ"ק (1545). נכלל באוצר פרושים וציורים של הגדה לפסח משנת תרע"ז (1917) על ידי יהודה דוד אייזענשטיין, מחבר אוצר ישראל והודפס בשנת תשל"ו (1975) בהוצאת ספרים "שילה" , תל אביב
• הערך "אַ‏בְרַ‏בַ‏‏נְאֵל" באוצר ישראל כרך ראשון, עמ' 96
• בנציון נתניהו, דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגי-דעות - הוצאת שוקן 2005

שני המקורות הראשונים דומים אך לא זהים

קישורים חיצוניים

• זבח פסח - כולל: פירוש בהגדות הפסח, כולל פרשיות ודרושים, וטעמים נכבדים חדשים, לא שערום הראשונים, מתוקים מדבש ונופת צופים - אתר "דעת
• מרכבת המשנה - פירושו לספר דברים
• אלי אשד על ספרו של בנציון נתניהו על שר אוצר יהודי בספרד - וכן אוסף קישורים מרשים כל דון יצחק אברבנאל
• יחיאת צבי מושקוביץ, פרשנות המקרא לדורותיה - משרד החינוך התרבות והספורט האגף לתרבות תורנית, התשנ"ח 1998, עמודים 117 - 130 - אתר דעת
• אברהם מלמד, תורת העיקרים של אברבנאל - אוניברסיטת תל אביב - מפעל תיעוד של יהודת האיסלם

קטדוריה:ראשונים